כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נרקיסים

    שירים

    מָה שֶׁאָמַרְתִּי

    10 תגובות   יום שישי , 24/6/11, 16:49

     

    מָה שֶׁאָמַרְתִּי

    נָשַׁר וְאַחַר,

    דָּבַק בְדִבְרֵי

    קְרוֹבַי וּדְבָרַי,

    בְּעִקְּשׁוּת שֶׁל

    צָהֹב שֶׁל

    בֵּיצָה שֶׁנִּכְרָךְ,

    בְּעֶצֶם הָעֶצֶב                

    שֶׁל אַרְבַּע קְרָנוֹת

    שֶׁל תִּקְּוְוֹת

    אַחֲרוֹנוֹת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/11 13:36:
      נשירה שלא נעלמת בתהום הנשיה אלא נסרכת ונדבקת
        7/7/11 12:38:
      תודה על תגובותיכם!
        3/7/11 19:52:
      אה... אפשר להצטרף למזי? :)
        1/7/11 17:50:

       

      הגר,


      מה שבולט בשיר הזה הוא ערכן של המילים שנבחרו בקפידה,

      מדודות, צלולות ומצטלצלות. מהמבנה הזה הצלחתי לספוג את הרגש העובר בו

      בצורה צלולה לדעתי.

      ההקפדה הזו מעבירה היטב את תחושת העצבות,

      התקווה שנבלמה, ההדהוד של המילים שנשרו מפי הדוברת

      ודבקו בעקשות בדמויות האחרות

      המהדהדות וימשיכו להדהד את כאבה, את עצבונה.
      ארבע קרנות של תקוות אחרונות הן תקוות שבורות כמו היאחזות בקרנות המזבח

      שלא הושיעו את יואב המקראי,

      ומכאן אני נוטה להבין שיש כאן תחושת אשם של הדוברת בשל "מה שאמרה"

      שהוא מחולל העצב.

      תודה ושבת שלום,

       

      מזי

        25/6/11 10:01:
      העצב הזה שנכרך בארבע קרנות התקוות האחרונות ולעיתים אני חושבת עד כמה אכזרית היא התקווה האחרונה .
        24/6/11 22:45:
      המילים נותנות חיים למחשבה, לעצב ולכאב. ומרגע שנאמרו יש להן חיים משל עצמן, וגם למה שיצרו. הן יוצרות מציאות שנכרכת בנו ובאחרים. אבל גם תקווה יש בשיר העצוב הזה.
        24/6/11 22:14:

      שיר על עצב עיקש, שדבק בדוברת עד שקשה להפרידם,

      כמו חלמון חרוך של ביצה ה"נכרך בעצם העצב"

      ופשט לארבע כנפי גופה של הדוברת.

      עצב זה פוֹשֶה ומשחית את תקוותיה האחרונות

      שמצאו מקלט בקרנות מזבח.
      שיר קשה ועצוב.

      הנה בא אליך  העצב ההוא

      שחבש בך פצעי שמחה מוכה

      לחתום בחתימת משוררים

      את שפתייך.

        24/6/11 20:50:
      גם אני חושב ש"צהוב של ביצה שנכרך" הוא דימוי מאוד מקורי רק שהדברים בשיר המעניין הזה לוטים בערפל ואני מאמץ את מוחי להבין מהו אותו משהו "גורלי" שנאמר ע"י הקול הדובר של השיר...
        24/6/11 17:54:
      בְּעִקְּשׁוּת שֶׁל צָהֹב שֶׁל בֵּיצָה שֶׁנִּכְרָךְ, - דימוי מקורי.
        24/6/11 17:07:
      קראתי בעניין, עוד אהפוך בו עד שאבין.

      ארכיון

      פרופיל

      הגרגור-אריה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין