המלצתו של הרמטכ"ל להוסיף יזכור אלהים עוררה מהומה וכל מקישי מקלדת כיתתו מקלדותם לחרבות  ומהומת אלהים  התחוללה מסביב להצעתו של הרמטכ"ל.  המתנגדים להצעה רואים בכך נסיון של הכנסת מוטיב דתי לתוך טקס הזיכרון,  על כן לדעתם יש להותיר את הנוסח הקיים על כנו. אולם אם בוחנים את העניין מצד מהותו מסתבר שדווקא הנוסח  יזכור ישראל הוא דתי במובהק, ולעומת זאת הנוסח של יזכור אלהים הוא  אוניברסאלי. וכפי שיפורט לקמן:

הביטוי אלהים  אינו בהכרח מבטא משמעות דתית. אלהי שפינוזה אינו אלוהיו של האדם הדתי ממאה שערים,ואלוהי  אריסטו אינו אלוהי ריה"ל. ואף אלוהי הרמב"ם אינו אלהי האר"י. יתירה מכך בני אדם הוגים את השם אלהים וכל אחד מעניק לו את המשעות הפנימית שלו. על הדולר מוטבע מילת אלהים ובוודאי שאין המטרה של מטבע זה להכניס מוטיב דתי.

 לעומת זאת המונח ישראל הוא דתי במובהק הן בזיקה הלאומית והן בזיקה הדתית. בנוסף  הביטוי  'ישראל' מכיל בתוכו את המילה 'אל' ולא במובנו האוניברסאלי אלא במטרה לשלול את אלהי העמים האחרים. מכאן שמטבע הלשון יזכור ישראל מצמצם את עצמו רק כלפי המובן הדתי והלאומי של ישראל.

 אם חששם הגדול של המתנגדים מפני מונח בעל משמעות דתית, הרי שמבלי משים הם מבקשים לעגן מונח המכיל לא רק מטען דתי מובהק אלא גם מצומצם. יזכור  עם ישראל מעלה את השאלה מיהו עם ישראל? אם הכוונה רק על מי שגר בארץ ישראל הרי נשללת האפשרות מיושבי חוץ להצטרף לזיכרון, ואם ישראל הכוונה ליהודים בכל מקומות מושבותיהם הרי שהמטען הדתי בכל הדרו חוזר ומככב כאן .  אם לנקוט בלשון הרמב"ם הרי בטענתם כנגד הצעת הרמטכ"ל  "משולים הם לבורח מן הרמץ אל האש "(מו"נ, ח"א עו).