פוסט שבוע הספר

אני תולעת ספרים. מאז גיל 6, אני יכול לספור על שתי ידיים אולי את מספר הימים בהם לא קראתי ספר. אפילו בטירונות (או בפעילות מבצעית בשלבים מאוחרים יותר), מת מעייפות, שכבתי וקראתי בדיוק 30 שניות לאור פנס עד שעיני נעצמו.

לכבוד שבוע הספר, רציתי לספר על כמה ספרים שהשפיעו על חיי עד כה. רובם ממש לא מחכימים, לא נכתבו על ידי גדולי הדור, אבל השפיעו עלי עמוקות והיה להם חלק גדול בעיצוב אופיי.

פרוזה:

דיימון ראניון: "בחזרה לברודווי". בגיל 15 גיליתי את דיימון ראניון. סופר מבריק, שהסתובב 50 שנה בטווח של 10 בלוקים מטיימס סקוור בניו יורק, וכתב מאות סיפורים קצרים על הווי החיים שם בשנות ה-30 וה-40. כל סיפור שוס, וכולם כתובים בעברית שנונה ומצחיקה ביותר. אחרי שנים קראתי ספר שלו באנגלית, ומסתבר שלמתרגם יש חלק גדול בהנאה… אבל יאללה, ניתן את כל הקרדיט לראניון על העלילה המבריקה עם טוויסט בסיום כל סיפור.

ג'ראלד דארל:"משפחתי וחיות אחרות". אימו של דארל, אישה אמיצה במיוחד, היגרה עם משפחתה לאי קורפו שביוון. ג'רי, הצעיר בבני המשפחה, חווה את האי בצורה שעד היום מעוררת בי תענוג גדול, למרות שקראתי אותו כבר לפני 25 שנה. בספריה בביתי יש מדף שלם של ספרי דארל. כולם מומלצים.

ג'רום ק ג'רום: "שלושה בסירה אחת". אני ממליץ במיוחד על הספר המוער בתרגומו של דני קרמן (שכל מה שהוא כתב אי פעם, בעיקר סדרת מדריכי הטיולים ללונדון, מומלץ גם הוא בכל פה). הספר נכתב במאה ה-19, ומספר את סיפורם של 3 חברים שיצאו לשייט על התמזה, בתקופה שבה היו מפליגים עם חליפת שלושה חלקים. ללא ספק, הספר הזה הוא הבסיס לכל ההומור המודרני כפי שאנחנו מכירים אותו.

וויליאם גולדמן: "הנסיכה הקסומה". כולם ראו את הסרט, שהוא ללא ספק אחד הטובים. הספר עולה עליו. אגדה.

ז'אנר שאהוב עלי מאוד הוא ספרי מסעות, ואני ממליץ מאוד על כל מה שכתבו הסופרים הבאים: ביל ברייסון, פיטר מור (עדיין לא תורגם לעברית ככל הידוע לי), פיטר מייל. בנוסף, עם כל מה שיוצא מידיהם של ג'פרי ארצ'ר, קן פולט, חגי טיומקין, יאיר לפיד, ורוברט האריס גם לא תעשו עסקה גרועה.

ספרי "עיון"

נפוליאון היל: "חשוב והתעשר". היל חקר במשך 25 שנה 500 מיליונרים שעשו את הונם בכוחות עצמם, כדי למצוא את המכנה המשותף בדרך בה התעשרו. קראתי את הספר הזה בפעם הראשונה בזמן שטילי החיזבאללה ניסו לסדר מחדש את הריהוט אצלי בבית, לפני כ-5 שנים. לא כל כך הבנתי מה אני קורא, וחשבתי שזה ספר על נחישות. מאז קראתי אותו עוד פעמיים. הוא באמת ספר על נחישות, אבל יותר על שינוי בצורת החשיבה. למי שראה את הסרט "הסוד"- הספר הזה פשוט הקדים אותו ב-70 שנה.

ריצ'רד ברנסון: "losing my virginity". אוטוביוגרפיה על ילד שהיה יזם כבר מגיל 15. העז, וניצח. בענק. ברנסון הוא היום אחד העשירים בעולם ובעליו של תאגיד וירג'ין. מה שאהבתי בעיקר הוא העובדה שהאיש נהנה מכל רגע בחייו, ומשך כל זמן הקריאה נורא רציתי להזמין אותו לבירה.

רובין שארמה- "חוכמת המנהיגות". אני לא אוהב את שארמה. יש לו את סוג הכתיבה ה"קואוצ'רי" שנחשב יומרני בהרבה מקומות. אבל הספר הזה באמת נותן תובנות מדהימות לגבי ניהול עובדים, ואני באמת מאמין שהוא היה הבסיס לכל מה שהשגתי בשלב התאגידי של חיי. לאורך הקריירה שלי יישמתי כל אחת ואחת מן העצות שבספר.

הצטרפו אל המנויים לסדרות הטיפים החינמיים שלנו: כיצד להפוך מבטטת כורסא לספורטאי (וגם לאבד את הכרס בדרך), וכן הפלייליסט האולטימטיבי לאימון גופני- מעל 3 שעות של מוזיקה מעולה! ההצטרפות באתר של אלי שחף או בפייסבוק