חדשות משמחות לאזרחי סין!

או אולי לא?

תלוי מי המכריז.

מר יאנג וו מהעיר צ'ונגצ'ינג וודאי צהל כאשר שמע כי הקונגרס הסיני אישר את טיוטאת חוק הקניין בחודש שעבר. מר יאנג הינו בעל קרקע בעיר אשר הגן בעוז על אדמתו מפני השתלטות קבלנים אינטרסנטיים שחפצו למחוק את ביתו הישן ולהקים תחתיו מתחם בניינים מסחרי לתפארת העיר צ'ונגצ'ינג. כך יצא שמתחם רחב ידיים בן מספר דונמים פונה מיושביו, נחפר והוכן לבנייה, בעוד ביתו של יאנג, העירוני המתנגד, מזדקר לו במרכז המתחם, בודד בים של אבנים ועפר.

מר יאנג אחר, מפרובינציית שינג'יאנג הענייה, לעומת זאת לא בטוח שמע על החוק החדש. וטוב שכך, שכן החוק אינו מיטיב עמו. אם מר יאנג הכפרי היה מאמין בשוויון זכויות הוא היה זועף למקרא החוק. אך הוא לא. לא קורא חוקים. לא מאמין בשוויון זכויות. לא זועף. הוא כנראה שמח וטוב לב, עומל קשה ואוכל בשמחה את קערת האורז היומית המובטחת לו.

ובכן, ביום 16 למרץ 2007 אישר הקונגרס הסיני את טיוטאת חוק הקניין - טיוטא למודת דחיות, פולמוסים ודיונים מתמשכים. בעוד שבשנה שעברה נחסמה הטיוטא בשלבי אישור מתקדמים על ידי חסידי סין הקומוניסטית, הרי ששנה זו אושרה ברוב מוחץ של כ- 3,000 חברים לעומת התנגדות זעומה של בודדים.

חוק הקניין החדש מהווה נדבך נוסף במפנה המשמעותי שחל בתפיסת הקניין הסינית. בעוד שסין הקומוניסטית שמה דגש על הקניין הציבורי, על הקולקטיב, הרי שסין המודרנית מכירה באופן חוקי ומוצהר בקיומו של קניין פרטי. יובהר כי רעיון הקניין הפרטי אינו חדש. אף טרם אישור חוק הקניין הוכרה בעלות פרטית על נכסים שונים כגון נכסי נדל"ן עירוניים, כלי רכב וכיוצ"ב, אולם זוהי הפעם הראשונה בה נאגדים מספר כללי התנהגות או חיקוקים בלתי אחידים לקובץ יסוד החל על כל אדם ויישות משפטית בסין.

חוק הקניין החדש - המשכו של תיקון חוקת סין משנת 2004 אשר הכיר לראשונה בחשיבותו של קניין פרטי - מגדיר שוויון זכויות בין כל השחקנים בכלכלת השוק הצומחת. ב- 247 סעיפיו דן החוק החדש בין היתר בזכויות בעלות על רכוש מוחשי ובלתי מוחשי וכן זכויות שימוש ברכוש בבעלות אחר.

להלן העקרונות הנידונים בחוק:

• החוק מגן על כלל סוגי הבעלות על רכוש - בעלות ציבורית, בעלות קולקטיב ובעלות פרטית - ומבטל סברה שלטת עד כה על פיה אינטרס הציבור ורכושו תמיד קודם לאינטרס הפרט.

• החוק מטיל אחריות אזרחית ופלילית על עובדי ציבור בכל הקשור להעברה בלתי חוקית של רכוש מדינה.

• הפקעת קרקעות תעשה רק לצרכי ציבור ולא לצרכי פיתוח מסחרי. הפקעה לצרכי ציבור תחייב מתן פיצויים. פינוי לצורך פיתוח מסחרי ייעשה רק בהסכמת הדיירים.

• שינוי ייעוד מבנה מגורים לשימוש מסחרי ייעשה רק לאחר קבלת הסכמת כל בעלי היחידות בבנין.

• הוכר מוסד רישום זכויות מקדמיות טרם השלמת רכישת נדל"ן. רוכש נכס נדל"ן יוכל לרשום זכויותיו עם קבלת אישור המוכר או לאחר ששילם מעל 50% ממחיר הרכישה. קבלנים לא יוכלו עוד למכור דירות ליותר מקונה אחד.

• הבעלות על רכוש משותף בבנין משותף הינה בידי בעלי היחידות בבנין ולא בידי הנהלת הבנין או הקבלן.

• מחזיקי זכויות בקרקעות חקלאיות יכולים להשכיר זכויותיהם לשכניהם החקלאים אך אינם יכולים למכרן או לשעבדן.

• תושב עיר אינו זכאי לרכוש קרקע חקלאית.

• החוק מסדיר את סוגיית פקיעת זכויות השימוש בקרקע. יובהר כי כלל קרקעות סין הינן בבעלות המדינה. הזכויות הניתנות לרוכשי קרקעות הינן זכויות שימוש בקרקע ולא זכות בעלות ישירה (מקבילת זכויות החכירה ממנהל מקרקעי ישראל). זכויות השימוש ניתנות לתקופות קצובות של עד 70 שנים. חלק מזכויות השימוש בקרקע שניתנו לאחר הקמת רפובליקת סין עומד לפקוע בקרוב וטרם חקיקת החוק לא היה ברור מה יהא דינם של נכסי הנדל"ן נשוא הזכויות. החוק הסיר הערפל בסוגייה זו וקבע כי אוחזי זכויות שימוש בנכסי מגורים יזכו להארכה אוטומטית של הזכויות המוחזקות בידיהם, בעוד שאוחזי זכויות שימוש בקרקעות המשמשות למסחר ותעשיה יאלצו לעתור להארכת הזכויות ויהיו נתונים לשיקול דעת הרשות הרלוונטית.

• החוק דן בשיעבודים ובטוחות ומאבחן בין הזכויות השונות. החוק מגדיר אילו נכסים ברי שעבוד או משכון.

• החוק אינו מחדש דבר בסוגיית הבעלות על זכויות השימוש בקרקעות חקלאיות ואינו מחסנן מפני השתלטות אנטרסנטית לצורכי פיתוח מסחרי.יצויין בהקשר זה כי כיום מוחזקות זכויות הקניין על קרקעות חקלאיות בידי קולקטיבים אליהם משתייכים האיכרים. לאיכרים קיימות זכויות שימוש בקרקע ועיבודה אך אין הם יכולים לסחור בזכויות אלו, אינם יכולים למכור את קרקעותיהם או להרחיב נחלתם באמצעות רכישת קרקעות מאחרים והם כבולים ליחידת הקרקע שיועדה להם על ידי השלטון.

החוק החדש מהווה נדבך חשוב בהתגבשותה של סין המודרנית והפיכתה לכלכת שוק אולם נדבך זה חל רק על מיעוט נבחר מאוכלוסיית סין. החוק, המציג תמונה וורודה למדי ומסבירת פנים, המרמזת על התנערות חלקית מכבלי העבר הקומוניסטים-סוציאליסטים וביסוסם של כללי משחק חדשים, מיטיב עם העירוניים, בעלי הנכסים, ואינו מסייע לחקלאים העניים. במובן זה תורם החוק להגדלת פער המעמדות והרחקת הבורגנות הסינית מהעם.

הריחוק המסיבי בין כלכלת השוק המתפתחת בערים לבין הקומוניזם הכפרי נראה לנו הזרים תמוה ומפלה. הכיצד, מרימים אנו גבה, מתירה סין הרסן בערים אך אוחזת גם אוחזת בו בחוזקה בכפרים? על שוויון הזדמנויות שמעתם? זוהי ביקורת שגורה על החוק החדש. ובכן, התשובה לכך אחת היא. אף לא אומה מערבית אחת - לא כל שכן אותם מבקרים נמרצים - ניהלה מדינה בת מיליארדי תושבים. סין מנהיגה בעשורים האחרונים רפורמה כלכלית שמטרתה ליישר קו עם העולם המתקדם תוך שהיא מתחילה בעמדת זינוק נחותה – שלושה עשורים מאחור. היא עושה זאת במלוא המרץ אך לא בפזיזות, תוך שמירה על אינטרס 1.3 מיליארד תושביה והקפדה על הבטחה נושנה לספק לתושביה קערת אורז יומית וקורת גג. לו היה הרסן מותר באופן גורף ואחיד היתה סין מתקשה לקיים הבטחתה באנדרלמוסיה שהיתה משתלטת על סין.

הרפורמה הכלכלית הדוהרת כיום בסין התחילה בערים והיא מוחלת בהדרגה. אם אכן תמשיך סין לצמוח ולהיפתח לעולם בקצב הנוכחי, יבוא היום ובו יוכלו הכפריים לשדרג מצבם אל מעבר לקערת האורז המובטחת ויחידת הקרקע הקצובה המעובדת על ידיהם כיום. כשזה יקרה, אותם כפריים מוכשרים שיידעו לנצל הזדמנויות יהפכו לבורגנות כפרית חדשה. עולם כמנהגו יוסיף לנהוג, סדרי עולם לא ישתנו והכפרי החזק יוסיף לשלוט על החלש. בטבע כמו בטבע.

אולם עד אז יוסיפו העירוניים להנות מהחוק החדש ומשידרוג קניינן הפרטי. מר יאנג העירוני, דרך אגב, ניצח במאבקו. הוא ניהל משא ומתן קשוח עם מפתחי האזור וזכה לתמורה נפלאה עבור ביתו הישן. הוא קיבל יחידה במיקום מצויין באחד הבניינים החדשים שיוקמו. אתמול בערב הרסו את ביתו לאור זרקורי התקשורת הסינית והעולמית.