יצא לי לעבור על הטורים שלי ולראות שרובם פונים לעם הגברי בטענות ומציגים אותם באור שלילי.

היו לי כמו טוקבקיסטים וכמה חברים שגם זרקו לי על זה משהו, וגם לי זה די חרה שכל מה שיש לי להגיד על גברים הם דברים שליליים. אז קיבלתי החלטה לכתוב השבוע טור מפרגן לעם הגברי. להגיד להם גם מילה טובה.

כי בסופו של דבר, יש לי הרבה חברים וידידים ומכרים בנים ואבא וכאלה שאת כולם אני אוהבת, וגם אלו שאני יוצאת אתם הם לא תמיד חארות, והיו אף כאלו שאהבתי, או סתם חיבבתי, או שבסה"כ היו בסדר.

לכל אלו רציתי לפרגן.

התיישבתי מול המחשב, בהיתי במקלדת, ולא הייתה לי שום מילה טובה להוציא.

הרגשתי כמו במבחן (ברוח תקופת המבחנים הבאה עלינו הסטודנטים לרעה) שלא יודעים בו כלום וכבר במהלך המבחן יודעים שהולכים להיכשל, או לפחות ככה מרגישים. פשוט לא היה לי מה לכתוב. לא הצלחתי. 

המסך נשאר ריק.

הריקנות שלו שיקפה לי שיש כאן בעיה.

הזוגיות שלי עם העם הגברי כולו עוברת משבר.

וכמו כל משבר בכל מערכת יחסים, גם כאן תידרש השקעה משני הצדדים כדי לעבור אותו.

אז את העם הגברי כולו אני לא יכולה לשנות, אבל אני כן יכולה לבדוק מה מקור התחושה שלי ולהציג את הצד שלי בנושא.

אז אני אפתח ואגיד מה מפריע לי:

היו לי אתכם כמה חודשים לא פשוטים. במשך החודשים האחרונים נתקלתי בתסריט שהולך וחוזר על עצמו.

אני מרגישה שאני כל פעם יוצאת עם אותו גבר בשינוי אדרת כי כולכם כבר נשמעים אותו הדבר. אני יודעת (או לפחות מקווה) שזה לא כולם, אולי זה סתם צירוף מקרים שיצא לי ליפול על כמה כאלו בזמן יחסית קצר, אולי זו תופעה שהולכת וגוברת. לא יודעת. 

בכל מקרה, כמעט כל אחד מהגברים שהתחיל איתי לאחרונה, עוד טרם הדייט ולפני שקרה שום דבר ולפני שאפילו הכירו אותי או לפני שאפילו ראו אותי מחוץ לכותלי הפייסבוק, הכריז בקולי קולות שהוא לא מחפש כרגע קשר רציני.

עם רובם המקרה היה, שהם אלו שהתחילו איתי, דיברו איתי בצ'ט של הפייסבוק במשך שבוע בצורה יחסית אינטנסיבית, ביקשו טלפון, ומתישהו בין השלב הזה לשלב המפגש (שבדרך כלל בסופו של דבר לא התרחש בכלל), הכריזו על כוונותיהם המיניות בלבד. או מיניות+כיף. או מיניות+שיחות+צחוקים. או כל קומבינציה של מיניות עם משהו אחר שלא כולל את המילה זוגיות. קיצר הבנתם את הפואנטה. בדרך כלל די קל להבין את זה מסוג המפגש שהם מנסים ליזום. כל מיני מפגשים ביתיים מפוקפקים ומלאי אלכוהול. או שפתאום הם התחילו לדחוף לשיחות מיניות ולדיבורים בוטים, שהיו גורמים אפילו לשחקנית פורנו להרגיש לא נעים.

או שאפילו לא שאלתי ולא העלתי את הנושא והם דאגו תוך כדי שיחה להצהיר שהם לא מחפשים קשר רציני באופן כללי בחייהם.

אם הם היו כבר יוצאים איתי ומכירים אותי ואז אומרים את זה, אז הייתי חושבת שהבעיה היא אצלי. אבל אם מישהו שעוד לא מכיר אותי בכלל אמר את זה, אין לזה קשר אליי.

יצא לי גם לשמוע מספיק סיפורים כאלה מחברות, ומספיק ידידים מכריזים את אותה הכרזת "אני לא מחפש קשר רציני" הזאת. 

ברוב המקרים הם באזור סוף שנות ה-20 לחייהם. 

ופייר, אני לא מבינה מאיפה זה מגיע. 

בגיל 20 עוד אפשר להבין את זה, אבל לקראת 30 זה כבר נשמע אחרת.

אתם כבר בני 28, תקועים אצל ההורים, או חצי עדיין תלויים בהם, אתם מבואסים מזה שרוב החברים שלכם כבר נשואים או בקשרים רציניים, אז מה כל כך טוב לכם עם הרווקות הזאתי? עד איזה גיל אתם רוצים להמשיך להיות ככה? למה אתם מרגישים צורך להכריז את זה לכל אחת שרק תראה לכם קצת חיבה שחלילה לא תכבול את הוד רווקותכם באזיקי המחויבות הקשים מנשוא? למה לבוא להיכרות עם בחורה (שאתם בעצמכם התחלתם אתה) בראש כל כך סגור? מאיפה אתה יודע מה אתה רוצה ממנה אם עוד לא פגשת אותה בכלל? 

ואני לא בדיוק רואה שבחורות עומדות אצלכם (בחנייה של ההורים) בתור למין מזדמן, כי עובדה שאתם צריכים ללכת לצוד אותן בפאבים, אתרי היכרויות או בפייסבוק, לדבר איתן במשך שבוע כל יום ורק אז להציע מפגש ביתי בתקווה שהיא תזרום, וגם את זה אתם עושים רק באס-אמ-אס או בפייסבוק.

אז יהיו שיגידו "מה, לפחות אני אומר לך את האמת"..אבל כנות זאת לא הבעיה כאן. הבעיה היא לא שאתם לא אומרים את האמת, אלא האמת עצמה.

אני לא אומרת שצריך להתחתן עם כל בחורה שאתה מכיר בפאב, או להביא פרחים ושוקולדים לכל פרופיל לא רע מאתר היכרויות, אבל למה לקבל את ההחלטה הזאת ולהיות כל כך סגור עליה מבעוד מועד?

אתם לא רוצים מתישהו גם להרגיש משהו?

אז אני אגלם את תפקידי הנשי במערכת היחסים הזאת ואגיד "בואו נדבר על זה":

קשה לי. קשה לי שאתם מתחילים איתי ומחזרים אחריי, אבל רק בכוונה להכניס אותי למיטה.

קשה לי שטוב לכם לדבר איתי ולצחוק איתי ואתם מתעניינים בי אבל לא מוכנים אפילו לחשוב על להיכנס לקשר.

קשה לי שמראש אתם רוצים להתנער מכל אחריות רגשית או מחויבות ולקבל ממני אישור שאתם לא חייבים לי כלום.

אני כבר לא סומכת עליכם שאתם באמת רוצים להכיר אותי.

אני כבר לא סומכת עליכם בכלל.

זהו. אני את שלי אמרתי.

עכשיו תורכם.

אז תגידו לי איך אנחנו פותרים את המשבר הזה בינינו.

תענו לי על השאלה שכל כך מפחידה אותכם הגברים... יחסינו לאן??