הפוסט הזה ימחק אולי מחר עם אשמורת ראשונה ואולי לא...

לילה, וקשה לי להניח לכל וסתם ללכת לישון ואני עייפה

לפני שבועיים לערך אספתי לביתי גורת חתולים מתוקה. שלושה ימים שמעתי

אותה מיללת בחצר הסמוכה לחצר ביתי. הילדים בגינה התרוצצו סביבה בניסיון

כן לדאוג לה. בטוב ליבם, שלא הספיק עדיין להעלות שכבות של חיספוס ונוקשות,

פרי השנים או אולי הערכים והחינוך שאנו נושמים, עשו כל ניסיון לדאוג לה.

הם הכינו לה בית מקופסת קרטון וריפדו אותו במגבת רכה. אפילו דובון צמר קטן

וצעצוע רך נוסף הביאו לה. הם ניסו להאכילה בחלב או בקוטג' וכששמעתי את הדברים מלמעלה הבנתי שאני חייבת לרדת ולהושיט יד. גורים אינם יכולים לשתות חלב או גבינה, למרות כל הציורים שהורגלנו בקטנותנו. הם פשוט לא יכולים לעכל זאת

בצורה טובה. אז ירדתי עם אוכל מיוחד לגורים שנשאר לי בבית מבלה, חתולת רחוב

שבהיותה גורה הלכה אחרי ואחרי תותי (כלבלבתי) בגינה ובסופו של דבר מצאתי לה בית חם. וכך במשך יום וחצי יומיים הם דאגו לה הקטנטנים כמיטב יכולתם.

אחת הילדות, האיכפתית או המחויבת מכולן גם דאגה לרדת בכל לילה לראות שהכל בסדר איתה ולכסות את הקופסא בעלים, כך שאיש לא ישגיח בקיומה וירצה להרע לה. 

אבל כשירדתי להביא לה אוכל בערב, והיא היתה כה קטנה וחשופה. הילדים סיפרו לי שבלילה הקודם חתול בוגר פשוט התנחל לה בקופסה ומי יודע כיצד בוצעה ההשתלטות, פשוט לא יכולתי יותר, ולקחתי אותה אלי הביתה. 

בתי מצאה לה שם טיפאני. לקחתי לוטרינר. דאגתי לאוכל, חום ואהבה. 

בינתיים יצטרף לחבורה עוד גוריר גינג'י בן חודש שננטש גם הוא על ידי אמו

והצלתי אחת מעיניו מעיוורון (לא להאמין כמה פשוט. רק למרוח משחה על העיניים.) ונראה היה שהכל בסדר למרות התקפי הקנאה פה ושם של תותי. 

בימים האחרונים חלה התדרדרות דווקא במצבה של טיפאני. בעוד הג'ינגי הטרי,

התעגל והתחזק ונראה צמרירי ויפהפה ובהחלט מוכן לסדרת צילומים במטרה למצוא לו בית חם ואוהב, טיפאני נראתה מאוד רזה וחלשה. לאחר שאנשים המבינים בחתולים יותר ממני אמרו לי שהיא נראית רזה, מיהרתי היום לוטרינר שלי. הוא בדק אותה החליף לה אוכל. נתן טיפות שיעזרו להסדיר את פעילות המעיים שלה. היא שתתה

והייתי מאוד אופטימית לגבי מצבה.

בערב נסענו לחגוג לאבי יום הולדת. ביום א' הקרוב ימלאו לו 84, אבל זה כבר לפוסט

או פוסטים אחרים. לפני שיצאנו דאגתי שהגורירים יאכלו וישתו מעט מים. כששבבנו מיהרתי לחדר בו השארתי את טיפאני ומצאתי שנפלה מהכרית והשמיכה עלייה היתה..

הבאתי לה אוכל וציפיתי שכהרגלה בקודש תיגש לאכול ברעבתנות. והיא ניסתה לגשת, אבל כשלה. נטתה על צידה ונפלה ולא היתה מסוגלת לאכול או לעמוד על רגלייה. ניסיתי לתת מים עם מזרק קטן, אבל נדה. היא בכלל לא היתה מסוגלת לפתוח את הפה. חשבתי שאולי בנפילה שלה מהכרית לריצפה שברה רגל או שפשוט היא חלשה בצורה תהומית. 

הווטרינר שלי לא רגיל (כבר חמש שנים, מאז אספתי את תותי) לשמוע אותי מתקשרת ביום שישי בשעות לא שעות, אבל הבנתי שהמצב קריטי. הוא הפנה אותי דווקא לבי"ח בהרצלייה ואני גרה בכלל בחולון בלי רכב, עם ילדה. טוב שבתי לא נלחצה והסכימה להישאר למרות השעה המאוחרת לבד בבית וזירזה אותי לא להשתהות. 

בדרך נפלתי על נהג מונית חובב חיות, (גם לזה צריך מזל) שיכולתי לדבר איתו. ככה זה כשחיים לבד ואין ממש עם מי להתקשר וממי לבקש עזרה בשעת ליל מאוחרת. 

הווטרינר בהרצלייה היה איכפתי וברור היה לי שיעשה הכל להצילה. היא אכן במצב קריטי. הדמעות שלי שמתאפקות לפעמים על דברים חשובים, צצו להן מעצמן. 

בכל זאת הרי ניקשרתי אלייה וכל הרעיון לקחתה מהרחוב היה כדי להצילה, מאחר וגורים בגילאים רכים אינם שורדים ללא האם לצידם. נראה היה שכל הניסיונות והמאמצים שלי להצילה עלו ללא כל הודעה מוקדמת על שירטון

לפני רגע חזר אלי הווטרינר. הוא מסר לי שמצבה הוטב הודות לטיפול, אבל עדיין היא במצב שברירי ביותר. וכל שנותר לי הוא רק לשתף את מי שזה לא יהיה (גם אם כןתבת לעצמי זה בסדר :))כדי להקל קצת ובעיקר להתפלל בלב עבורה או עבורו (כ"כ קטן שבתחילה לא ידעו מה מינו, אבל כנראה זכר) שכל הילדים ובתי וגם אני שדאגו לו ואוהבים אותו יקבלו אותו חי, תוסס וחתולי ככל חתול בריא ומחמלי אחר. 

אז מי שקורא במקרה, שיחזיק אצבעות לטיפאני. 

יעל           

ועוד קטנה. לפני ימים מספר אמרה לי חברתי - חסידת אומות החתולים והכלבים(היא עצמה, אמא לשני חתולים ושני כלבים. כולם נטושים ועזובים) שיש משהו אצל ילדי הדור השני שאינם יכולים להתעלם מסבל או ממצוקה של אחר. ואחר זה כמובן כל בעל חיים או מי שנשמה באפו. אז אני לא יודעת אם זה אצל כל ילדי הדור השני, אולי זה עניין למחקר. קווים מאפיינים בוודאי שיש והם ידועים, אבל זה פשוט מעניין לבדוק

ואולי זה בכלל לא קשור או לא קשור בהכרח וזה רק אופי כזה של מי שקשה לא להתעלם ולהמשיך בדרכו. בלי לראות, בלי לשמוע... כי זה בטוח יותר קל ככה. 

הירהורים יתקבלו בברכה :)