אין זה סוד שאני מחפשת גבר. גבר שיהיה "גבר-גבר", אחד כזה שיודע לדחות סיפוקים ולהכיל. אני חושבת שזו התחלה מספיקה ומספקת בהחלט.
הניסיון שלי עם גברים, או כפי שאני מכנה אותם "זכרים", הוביל לפיתוח תאוריה אבולוציונית (שאולי כבר פיתחו, אז סליחה מראש) של זכרים וגברים (בהכרח בסדר הזה). התאוריה גורסת שהעולם מחולק לשתי קבוצות עיקריות: זכרים וגברים. הזכרים הם הבראשית של הגבריות. כל הגברים שאנחנו מוצאות היום, הם למעשה התוצר המתפתח של התוצר הגמור "גבר-גבר" (אגב, אני בספק אם היה איזשהו גבר שהגיע לשלב הסופי של "גבר-גבר", אבל גם ההגעה לשלבי הגמר של ה"גבר" מכובדת דיה). הסתמי (Id) הוא הזכר המצוי של תקופת קדם - הכל כאן ועכשיו, ללא התחשבות בדרישות ובמגבלות וללא דחיית סיפוקים. גם כיום בחברה המודרנית ניתן למצוא שרידים מהזכרים. למעשה, הם קיימים בכל גבר (הואיל והם ממשיכים להתפתח).
בעקבות ההרהורים על הנושא, חוויתי תובנה מעניינת - רוב ה"גברים" נשארו ברמת הזכרים, מה שיוצר חלוקה מספרית לא שוויונית בין גברים לזכרים. סטטיסטית, הסיכוי שנפגוש גבר קלוש בהרבה מן הסיכוי שנפגוש זכר. אני חושבת שהחלוקה של זכרים-גברים היא הרבה יותר מורכבת: לרוב נמצא זכרים, לאחר מכן זכרים-גברים (זכרים בבסיס שהחלו לקבל סממנים גבריים) ורק אז נמצא גברים (כמובן, שאין מה לדבר על ה"גבר-גבר").
ואז הופיעה תובנה מעניינת הרבה יותר: הבעיה היא אצלי, אני לא מכחישה, אבל נוסף כאן שמן למדורה - לא רק שהבעיה אצלי, בנוסף לכך אני נתקלת בזכרים שלא תורמים לי אינטלקטואלית ורגשית (ראוי לציין שמינית הם דווקא כן תורמים, מאחר שבהיותם "זכרים" הם מתקרבים למושג הסקסי "זכר-אלפא"). סוף-סוף אני יכולה לומר שלא רק אני תורמת לארעיותן של מערכות היחסים שלי, אלא גם לזכר שאיתי חלק חשוב ונכבד בכך, וזאת לפי המאפיינים של הזכר הטיפוסי.
איך נדע ש"נפלנו" על זכר?
את המאפיינים הבאים ביססתי רבות אודות הניסיון הבלתי-נדלה שלי עם זכרים (השורש זכ"ר, עיקר תפקידו מתמצה בהמשכיות השושלת כדי להותיר "זיכרון"). כתוצאה מכך הגעתי למסקנה שהזכר הטיפוסי לא לוקח אחריות, לא מתכנן וחושב קדימה, לא דוחה סיפוקים, לא מסוגל להכיל ולהתחייב לטווח-ארוך, לא רגיש לצרכים, מזלזל בנשים, שקוע בעצמו, רואה את טובתו האישית בלבד, אגוצנטרי ואנוכי, משתק כוח של נשים על-מנת לא לחוש מסורס, לא נותן לגבריותו להיפגע ולא חושף רגשות. אם סימנת V על יותר מ-6 מאפיינים, לדאבוני, "נפלת" על זכר.
לעומת זאת, הגבר מפותח ונאור יותר מכל הבחינות: הוא יודע לשלוט בעצמו ובדחפים שלו, הוא בוגר יותר נפשית ומנטלית, הוא רואה בסקס אמצעי ולא מטרה, הוא מוכן להתמסד ולקבל עליו את עול "מצוות הקשר", הוא בוחן את הסביבה שלו ומפעיל שיקול דעת בטרם הוא פועל. בנוסף לכך, הוא מעודד ומוקיר נשים חזקות ועצמאיות. אם סימנת V על יותר מ-6 מאפיינים, ברכותיי, זכית לך בגבר!
מה יוצר זכר?
לטעמי, השאלה שצריכה להישאל היא "מדוע גברים נשארים זכרים?" חשוב לציין כי כל הגברים מתחילים מהתשתית הזכרית. כפי שכבר הסברתי, הם מתפתחים לאורך השנים ומגיעים לאידיאל הפחות-אוטופי: גבר. אי-אפשר להאשים אותם באינפנטיליות ובאי דחיית סיפוקים כשהם בשלב הזכרי, אך בהחלט אפשר לעשות זאת בהמשך, כאשר מן הראוי שהם יתפתחו לזכרים-גברים אך למעשה נתקעים בשלב הזכרי. מעניין לדעת שהקיבעון בשלב הזכרי (בדומה לקיבעון בשלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואליים של פרויד) גורר אחריו דפוסי התנהגות שאופייניים לשלב הזכרי (ע"ע "איך נדע שנפלנו על זכר?"). אם כן, גברים נולדים זכרים, אך החברה מצפה מהם לעבור בהדרגה לשלב ה"זכרי-גברי" ולסגל סממנים ותכונות של "גבר" בעתיד.
מהן ההשלכות של חברה זכרית?
החברה הזכרית תשקף, למעשה, הקצנה של הזכר הבודד. אם נשים אינן יכולות להתמודד עם זכר אחד בלבד, לא תהיה אפשרות להשתלט על חברה זכרית בסדר גודל כזה. התמונה תראה נשים רווקות ובודדות (שימוקמו בתחתית הסולם המגדרי על-ידי זכרים) שרעבות לגבר, למנה העיקרית, אך עקב הדחף האבולוציוני להתרבות, הן תאלצנה, לדאבוני, להתפשר על שאריות.
איך משנים את התמונה?
בדרך-כלל נהוג לשנות תופעות דיס-פונקציונליות על-ידי חינוך והסברה. מעניין אותי אם יפתחו "בית-ספר לזכרים" או שיוציאו לאור ספר מיוחד הנקרא "המדריך השלם להפוך לגבר". אלה בטח אוטופיה במיטבה, וכנראה שעד אז נסתפק בכוחן של נשים להעמיד את הזכרים במקומם, לכוון גבוה יותר אל גבר, לא להתפשר ולהשתמש בנשק הביולוגי הכי חזק שלהן – המיניות. ככלות הכל, הזכרים משועבדים למין, וזה קל כמו לקחת סוכרייה מילד קטן (ובינינו, אין כל-כך הבדל).
האם קיימת גם תופעה של נקבות-נשים?
התופעה של נקבות-נשים היא זהה: נקבות (בהקבלה לזכרים, השורש נק"ב משום נקבן להבאת צאצאים) "נתקעות" בשלב הנקבי ולא מתפתחות לנשים יוצרות (בהקבלה לגברים). גם כיום ניתן לראות כמה נקבות תועות בחברה המודרנית. גם הנקבות הן שרידים מתקופת קדם. הן צריכות לצידן זכר שיספק את התנאים הבסיסיים למחייה – עבורן ועבור ילדיהן. הנקבות מאופיינות במאפייניה של "האישה הקטנה": בנטייה לתלות כלכלית בגבר, להשקעת כל מרצן עבור גידול ילדים וטיפוח משק הבית, לחוסר עצמאות, לרגשי נחיתות, להזנחת עצמן לאי פיתוח וקידום אישי ולצניעות יתרה. גם גברים תרים אחר נשים במטרה לקבל אותן כנשים שעברו את השלב הנקבי, נמצאות בשלב הנקבי-נשי ומתפתחות לנשים (גם כאן האידיאל הוא "אישה-אישה"). על-פי התאוריה, זכרים חשו מסורסים מכוחן של הנשים, מעצמאותן ומהשתתפותן בשוק העבודה, אך כאשר הם מתפתחים לגברים, הם אמורים לרצות נשים קרייריסטיות, חזקות, יוצרות ובלתי תלויות. מכאן שההתפתחות היא הדדית, לשני הכיוונים. אי התאמה מבחינת השלב, כגון זכר-אישה/אישה-זכר וגבר-נקבה/נקבה-גבר, יוצרת חיכוכים ובעיות בקשר שנועד מראש לכישלון. חשוב לציין כי השלב ההתפתחותי לא קשור בגיל, מה שמקשה עוד יותר במציאת פרטנר התואם את השלב הנוכחי שלנו.
כל התאוריה הזו גרמה לי להבין שהבעיה של רוב הרווקות שמואסות ב"גברים" (שלמעשה זהותם הייחודית נשללה מהם על-ידי הזכרים) נעוצה בעובדה שנכון לעכשיו, זכרים מנהלים, ואנחנו – נשארות רעבות. |