אמנם נכתב לפני קבלת החוק החדש, אך מקנה מידע חשוב שעדיין שריר וקיים. מתוך אתר משרד עורכי הדין טוני גרינמן.

עקרונות יסוד בזכויות יוצרים

נוהגים לומר על זכות יוצרים שהיא זכות קניינית. אכן כך. אולם זכות יוצרים היא גם זכות אדם בסיסית. מהות זו של זכות יוצרים מובנת למדי באירופה הקונטיננטלית, בה נוהגים על-פי שיטת "זכויות היוצרים" (droit d'auteur). היא מורגשת פחות בעולם האנגלו-אמריקאי, שהוא עולם "זכות ההעתקה" (copyright).

העולם האנגלו-אמריקאי שם דגש על הגנת בעלי זכויות היוצרים, תהיינה אשר תהיינה, מעת לעת. לעיתים רבות, אלה אינם היוצרים עצמם, אלא חברות עתירות ממון, כגון חברות הקלטה, גופי שידור, אולפני סרטים וחברות תוכנה, שרכשו מהיוצרים את הזכויות. ואילו באירופה מקדשים עדיין את ההגנה על היוצר המקורי, גם לאחר שזכויות הניצול ביצירותיו עברו לגוף עסקי. האירופיים מאמינים כי היוצר זכאי להשתתף בהצלחת יצירתו.

בישראל קיבלנו בירושה מהאנגלים חוק copyright, אולם תרגמו אותו לחוק זכות יוצרים. תרגום זה ראוי שייושם כהלכה ולא רק באופן מילולי ושאכן תדאג מדינת ישראל לאינטרסים הכלכליים והמוסריים הלגיטימיים של יוצריה, גם לאחר שנפרדו מהשליטה על יצירתם. לא כל יצירה מצליחה. אך כאשר היא כן מצליחה, אך מוסרי וצודק שהיוצר ישתתף בהצלחה זו.

1. זכות יוצרים מגנה על ביטוי אך לא על  רעיון

זכות יוצרים קיימת ביצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואמנותיות מקוריות. הזכות מגנה על הביטוי המקורי שביצירה ואינה קיימת ברעיונות שבה. ומה בין השניים? ובכן, רומן, סרט, לחן וציור הם ביטויים לרעיון, אולם העלילה הכללית שביסוד הרומן או הסרט, הסגנון המוסיקלי של הלחן ושיטת הציור, הם רק רעיונות. הבחנה זו חשובה ביותר. המחזה  "רומיאו ויוליה", שכתב שייקספיר, הוא ללא ספק ביטוי, ולו נכתב בימינו היה מוגן בזכות יוצרים. אך הגנה זו לא הייתה מתפרסת על הרעיון הכללי שבבסיסו, רעיון "הרומן האסור" או "הרומן הבלתי-אפשרי". לא הייתה קמה אם כן כל מניעה, שיוצר אחר ינסה אף הוא כוחו ביצירת רומן על אותו נושא, ובלבד שלא יעתיק את הביטוי של שייקספיר, הגלום במערכת הנסיבות הספציפית, הדמויות, הדיאלוגים ושילוב הסצינות שבו. זאת ועוד: פיקסו ובראק היו, ללא ספק, בעלי זכות יוצרים בציוריהם הקוביסטיים, שהרי כל ציור הוא ביטוי, אך לאיש מהם לא היתה ולא יכלה להיות זכות בלעדית על שיטת הקוביזם, גם אם ניתן להצביע על אחד מהם כאבי שיטה זו. השיטה היא רעיון, לא ביטוי. בדומה לכך, לא יכול מלחין כלשהו להיות בעל זכות יוצרים על ה"רוק", ה"ראפ", או ה"בוסה נובה".

2. עובדות ונתונים אינם מוגנים בזכויות יוצרים

כלל הוא: זכות יוצרים אינה תופסת בעובדות ונתונים, בחדשות היום או בתזות. חוקרים המתעדים לראשונה עובדות היסטוריות או מדעיות אינם יכולים למנוע מאחרים לעשות לאחר מכן שימוש בעובדות אלה. עתון היוצא ב"סקופ" גדול רוכש לעצמו את יתרון הראשוניות. אולם, לאחר מכן אין הוא יכול למנוע ממתחריו לכתוב אף הם על החדשות שנתגלו ולפרסם אותן. עם זאת קיימת זכות יוצרים באופן הביטוי של העובדות, הנתונים, החדשות או התיזה. ובנוסף כך למשל מי שמכין מאגר של עובדות או נתונים, אף שאינו רוכש מונופולין על העובדות והנתונים שבמאגר,  עשוי להיות בעל זכות יוצרים במאגר עצמו. זכות זו חלה על הבחירה, הסיווג, הסידור ואופן הצגת הנתונים, ולא על הנתונים עצמם.

3. זכות יוצרים אינה מעניקה מונופולין, אלא מגנה מפני העתקה!

זכות יוצרים מגנה מפני העתקה. אין היא מעניקה לבעלה מונופולין אבסולוטי על הביטוי המוגן. שניים שמגיעים לאותו ביטוי ממש בדרכים עצמאיות, מבלי לראות האחד את יצירתו של השני, כל אחד בעל זכות יוצרים ביצירתו. זכות זו מאפשרת ליוצר למנוע מאחר להעתיק את היצירה שלו, אך היא לא תאפשר לו למנוע מהיוצר השני מלהפיץ את יצירתו שלו, או מאחר להעתיק את יצירתו של השני.

4. זכות יוצרים נתונה ליוצר היצירה

כלל הוא שזכות יוצרים ביצירה שייכת למחבר, דהיינו ליוצר, ולא לכל אדם אחר, לרבות מי שהזמין את היצירה, מי שמימן אותה ומי שהציע ליוצר רעיון ביחס אליה. לכלל זה מספר סייגים: זכות יוצרים ביצירה של עובד, שנוצרה במהלך ועקב עבודתו, שייכת למעביד. זכות יוצרים ביצירות אמנותיות מסוימות, הנוצרות על-פי הזמנה שייכת למזמין. הוא הדין בצילום, כאשר ההזמנה היא עבור הנגטיבה (הגדרה שקשה ליישום בעידן הדיגטלי).

 5. אין דרישות פורמליות להגנת זכות יוצרים

הגנתה של יצירה אינה תלויה בסימן © או ברישום או בכל הליך פורמלי אחר. היא מתקיימת באופן אוטומטי מרגע היצירה. הסימן עוזר אמנם לבעל זכות יוצרים להודיע על זכותו בפני העולם, אך העדרו אינו מפקיע את ההגנה מן היצירה. בישראל לא קיים משרד לרישום זכויות יוצרים. יש אמנם מדינות, כגון ארה"ב, שמקיימות שיטת רישום, אך גם בהן הרישום אינו חובה והיצירה תהיה מוגנת גם אם לא נרשמה.
 

6. זכות יוצרים קיימת במשך חיי היוצר ועוד 70 שנה

זכות יוצרים אינה נכס נצחי. היא קיימת לזמן מוגבל ולאחריו היצירה הופכת לנחלת הכלל. עם זאת, הזכות ניתנת לתקופה ארוכה למדי, באופן שהיא מבטיחה הנאה כלכלית מהיצירה ליוצר וליורשיו למשך שלושה דורות. לגבי מרבית היצירות, התקופה היא חיי היוצר ועוד 70 שנה לאחר מותו. לכן, זכויות היוצרים בכל יצירותיו של יוצר פוקעות במועד אחד, בין שנוצרו בצעירותו ובין שנוצרו בימיו האחרונים.

7. זכות יוצרים היא נכס סחיר – אפשר לאבד אותה

זכות יוצרים אינה זכות אישית שנדבקת ליוצר יהיה אשר יהיה אלא נכס סחיר הנתון להעברה. היוצר יכול למכור את זכות היוצרים שלו ביצירה, אך לכך נדרש הסכם בכתב. הזכות ניתנת למכירה בשלמותה או בחלקה. אם נמכרה בשלמותה, אין ליוצר עוד זכויות ביצירה. דרך אחרת, בדרך כלל המועדפת, לסחר את זכות היוצרים היא להעניק לאחר רישיון להשתמש בה. הרישיון יכול להיות כללי או ספציפי, מוגבל לשימוש מסוים, שטח מסוים או זמן מוגדר, בלעדי או לא בלעדי. הענקת רישיון מאפשרת למקבל הרישיון לעשות שימוש ביצירה בהתאם לתנאי הרישיון, מבלי לנתק את הבעלות בזכות מהיוצר או בעל זכות היוצרים. 

8. חומר שפורסם באינטרנט אינו בהכרח נחלת הכלל 

טעות חמורה היא לחשוב שכל מה שמופיע ב"סייברספייס" הינו הפקר. דיני זכויות יוצרים גמישים למדי ומתפרשים לאור המצווה והדיברה השמינית: לא תגנוב. בתי המשפט במספר מדינות בעולם כבר התמודדו בהפרות זכויות יוצרים באינטרנט, עוד בטרם הסדירו המחוקקים אצלם את הנושא. בסוף 1996, נחתמה אמנה בין-לאומית בנושא. המשפטים המפורסמים שמתנהלים בסוגיית זכות יוצרים באינטרנט, כגון פרשות "נאפסטר", "גרוקסטר" ופסקי הדין הרבים של "פלייבוי" עוסקים בעיקר בשאלה המורכבת של החבות של ספקי שירות ומפעילי אתרים בגין הפרות המתבצעות על-ידי משתמשים ברשת, אך אין ספק בדבר החבות הישירה של המשתמש המעתיק או מפיץ ברשת יצירה מוגנת ללא רישיון. 

9. זכות יוצרים ניתנת להפרה במספר אופנים שונים 

חוק זכות יוצרים מעניק לבעל זכות יוצרים אגד של זכויות בלעדיות לניצול יצירתו, הכולל: זכות השעתוק, דהיינו הזכות להפיק עותקים של היצירה, בכל אמצעי מדיה; זכות הפרסום, שהיא הזכות להוציא עותקים של היצירה; זכות הביצוע הפומבי, שהיא הזכות לבצע את היצירה בפומבי, לרבות באמצעות שידור והעברה בכבלים; זכות העיבוד, שהיא הזכות להכין יצירות אחרות, המבוססות על היצירה; וזכות ההשכרה, שהיא הזכות להשאיל או להשכיר קלטת או דיסק או אמצעי אחר, שבו טבועה היצירה. כל הזכויות הללו חלות ביחס ליצירה בשלמותה או לכל חלק מהותי ממנה. מכאן, שכל מי שיבצע פעולה מן הפעולות לעיל ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים מפר בכך את זכותו. וזאת, בין שהמפר התכוון לכך, בין לאו, בין שהפיק מההפרה תועלת כלכלית, בין לאו ובין שאחרים הפרו גם כן את זכויות היוצר, בין אם לאו. לכל האמור לעיל סייג חשוב שהוא הגנת השימוש הוגן. אדם שעושה שימוש הוגן ביצירה למטרות תמצית עתונאית, מחקר, סקירה, לימוד עצמי או ביקורת אינו מפר את זכות היוצרים ביצירה, גם אם השימוש נעשה ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים. הגינות השימוש נבחנת, בין היתר, בהתחשב בכמות החומר שנלקח מבחינה איכותית, אופי היצירה הראשונה, אופי השימוש והשפעתו על ערכה הכלכלי של היצירה. 

10. בנוסף לזכות הכלכלית, ליוצר זכות אישית לשלמות יצירתו ולייחוסה אליו 

במרבית מדינות העולם היוצר נהנה מן "הזכות המוסרית". זוהי זכות אישית של היוצר, אשר לה שני פנים: זכות למנוע סילופים, פגמים ושינויים ופעולות אחרות ביצירתו שיש בהן משום הפחתת ערכה של היצירה, ושפוגעים בכבודו ובשמו של היוצר; וזכות לקבלת "קרדיט" בגין היצירה, בהיקף ובמידה המקובלים. הזכות המוסרית היא זכות אישית שבאה לכבד את הקשר הרגשי שבין היוצר לבין יצירתו. היא שייכת ליוצר היצירה, גם לאחר שמכר את זכויותיו הכלכליות ביצירה, ואינה ניתנת להעברה, אם כי היא ניתנת לויתור.