הדמיון שהמציאות מצויר בו בציורינו בפנימי, הוא יותר חשוב אצלנו מאמיתתו כשהוא לעצמו, כי את אמיתתו לעצמו אין אנו יכולים להשיג, ובציורינו הלא נחיה ונחוש. על כן כל הגונים השונים שמצטייר בו המציאות, בכל הדורות כולם, הם לבושים אל המציאות ביחש האדם, שכדאי לשום אליהם לב ולהשכיל לתוצאותיהם. הרב קוק
השאלה כיצד האדם תופס את המציאות חשובה יותר מהשאלה מהי המציאות מצד עצמה. את המציאות מצד עצמה איננו מסוגלים להשיג. כל אחד מכיר את המציאות לפי אמצעי הקליטה וההרגשה לשו וזה תמיד יהיה ציור אישי ויחסי. לכן הרבה יותר חשוב להשקיע את מאמצי המדע וההתבוננות על עולם הדימויים שקיימים בנפש והאדם ועל הצורה שבה הוא מכיר את המציאות. זו המציאות מבחינת האדם והאי יותר ריאלית וישירה מאשר המציאות ה"אובייקטיבית". הדימויים של האדם ביחס למציאות הם חייו.. צריך ללמוד היטב את הצורה שבה האנושות לאורך הדורות התייחסה אל המציאות – דפוסי חשיבה, הציורים המשותפים, העמדה כלפי העולם וכד' – ולהסיק מסקנות ביחס לאותם ציורים (פיתוח ועידון שלהם או שלילה ושינוי שלהם) זהו השינוי הריאלי ביותר מבחינת האדם. |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גידעון נשמה ברוכה,
הסבר יפה ומעניין נתת לגבי הדמיונות והאינטרפטציה בהקשר לרצונות.
תודה שביקרת איש יקר
קובי איש יקר,
מבחינתי לא משנה כאן העובדה מה בא קודם - המציאות שנצרבה אצל האדם מתוך הדנא, והתת מודע הרחב, או מתוך עולם הדימויים הפרטי - זהו שוב מקום סובייקטיבי -- כל עוד אנו מתקיימים בגשמיות - בדואליות.
שמחה שביקרת
שבוע נפלא
ממש כך.
מצטרפת לתגובתה של איריס היקרה.
לך כוכב וחיבוקי חברה.
שבוע טוב ומחויך.♥
מדהימה שכמותך.. גם אני חייכתי לעצמי כששלחתי לך את הפוסט הזה, מעניין למה?? (:
חיבוקים ונישוקים
הדמיון גם הוא דואלי משום שהוא יכול לעוות אך גם לרפא (:
תודה רוני יקירה
שבת נפלאה
השאלה נויה, אם הבן אדם מחובר אל הלב שלו (:
אם האנשם היו מחוברים אל הלב, אז כנראה שיכלו למצוא יכולת הכלה של המציאות ממקום גבוה מייצג את תפיסת העולם ,משום שתפיסת עולם מגיעה מתוך השכל המבקר, הצובר חוויות מפנים אותם במקום הזה.
נויה, לכן את כאן , עושה את עבודתך נאמנה, ומחברת את האנשים למקום הנכון בראיה הנכונה - מהלב (:
שמחה שביקרת יקירה
מאוד מסכימה לדבריך , אנחנו למעשה מגלמים את התפיסות שלנו (:
תודה ארנון על ביקורך
שבת נפלאה