חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
הערצותיי הfטישיות ליצירות מופלאות
קראתי בשעתו באיזה עצות לחיים כזה, "נסה אחת ל- לעשות משהו שלא נהגת לעשות בעבר".
כרקע אספר שיש לי איזה קטע דפוק כזה לפיו דברים מוסיקליים ( ואחרים) שהם בעיני יצירות מופת אישיות כאלו, אני מאזין להם רק אחת ל- , בתזמונים הנכונים לי, וגם, בדרך כלל, לא כותב עליהם.
תחושה מסוימת של זילות בשימוש תדיר מדי, או בכתיבה על.
ההם (מהעצות ) אומרים שלנהוג כדבריהם עשוי להביא לשינוי מהותי בחיי. שלא אנסה?
אשים כאן קטע (מוכר כמובן) שמהווה עבורי יצירת מופת שכזו , שהאזנה לו ולניואנסים שמצאתי בו, מרגשים אותי ברמות בכל פעם מחדש.
אם הייתי צריך לבחור בשיר בלוז, לבן, מקורי , עם מבנה מוסיקלי עשיר יותר מאשר בקטע בלוז שלדי מקובל, הייתי בוחר בזה (ואולי גם ללא הסייגים הנ"ל) .
מאחד האלבומים הטובים שלהם, לד זפלין 3.
השיר תוכנן אגב להיכלל בזפלין 2, אבל נדחק משם על ידי נפיל אחר, שכששמעתי אותו לראשונה ( זוכר בדיוק איפה ובאילו נסיבות, אם אספר, לא יאמינו לי. רגעים מכוננים ברוק האישי שלי) הייתי בהלם של האזנה ראשונה למשהו שלא שמעתי קודם לכן (וזה היה כבר אחרי שחרשתי על זפלין 1...). עד היום אני חושב שזה אחד משירי הרוק העוצמתיים שנכתבו, עם ריף פתיחה ענק. בונזו גדול שם, וגם האחרים).
חזרה לסינס.
קיים סיפור לפיו ג'ימי פייג' לא היה שבע רצון מסולו הגיטרה שיצא לו במהלך מספר סשנים של הקלטה (מדובר בוואחד סולו מורכב) ובשלב מסוים לקח הפסקה ויצא לאיזה סיבוב מחוץ לאולפן, לנקות (או למלא) את הראש.
מחוץ לאזור ההקלטה הוא נתקל במגבר ששכב שם לא מחובר, שדיבר אליו (כנראה שזה היה למלא), אותו הוא החליט להשמיש ועליו הוא הקליט לבסוף, בטייק אחד, את קטע הסולו הנמצא באלבום.
היו שקראו לקטע הזה- "The best rock guitar solo of all time."
לא אכנס לזה , קיימים לא מעט דירוגים לקטגוריה הזו, שלטעמי אין בהם כל צורך.
להמחשת מורכבות הסולו הזה מציינים כי לפני מסע ההופעות של הלהקה, ב-75, שבר ג'ימי פייג את קצה אחת מאצבעותיו ביד שמאל (היד החשובה יותר לעניין זה בשל היותו ימני הפורט ביד ימין, אך נדרש לכל אצבעות השמאלית על מנת לתמרן על המיתרים).
במסע ההופעות הנ"ל הם הורידו מהליסט את השיר הזה, שהיה בו במקור, מכיוון שפייג' חש שלא יוכל לנגנו כראוי עד שתרפא לחלוטין האצבע.(מוסיקאי אמיתי שלא מוכן לחפף ).
כדאי לשים לב למעברים המלודיים וההרמוניים המתפתלים ונעים להם תוך אזכורים עדינים של המוטיב המרכזי ,הן לאורך השיר, והן בסולו הגיטרה הנפלא של פייג'.
כדאי לשים לב גם לליווי שעושה פייג' לפלאנט בשליש האחרון של השיר ולנגיעות העדינות שלו בגיטרה בשלבים אחרים בו.
וכן, לקטנות של פול ג'ונס בהאמונד כשבו זמנית הוא מביא את הבס ליין של השיר עם הבס פדאלס של האורגן (עוד ענק שלא זכה לדעתי להערכה המגיעה לו, ביחס לשלושת האחרים שם, שחברי OB הקדיש לו, בצדק, פוסט נפלא) , התיפוף עם "חריקות" הבס דראם של בונהם (יש סיפור גם על זה), וכמובן שעל השירה של פלאנט, לא צריך להרחיב.
לדעתי התזמור והשילוב שעשה שם פייג' ( שאגב, כתב גם את הליריקס- הקרדיט לשיר מיוחס לכל ההרכב) , בין האקורדים המיוחדים, עם הירידות הסטייל בטהובניות למטה , לכל השאר, גאוני.
גם נגיעות ג'אזיות לא נעדרות משם בעיני.
אפרופו פייג'.
לאחרונה הרבינו להציג כאן הרבה גיטריסטים נהדרים מדורות מאוחרים יותר, גם אני עשיתי זאת.
איכשהו , הבאת הנ"ל, מהווה עבורי אמירה בסגנון של " היי, לא לשכוח את המייסדים " .(היו כמובן גם נפלאים מוקדמים יותר).
אוהב אותך ג'ימי , תמיד היית עבורי מודל לגיטריסט ומוסיקאי ענק , סליחה שקצת הזנחתי לאחרונה.
אמנם 88 (נכון יותר המאזינים) שמו אותך שלישי , אחרי קלפטון, לא אגיב על זה כאן, אולי בשיחה הבאה בינינו. לא נורא , אני מכיר רשימות טובות יותר (-:).
עברתי עם השיר הזה רגעים אישיים כאלו ואחרים.
מה שמביא אותי לחשוב על שירים כחברים המעלים חוויות, או כחוויות המעלות זכרונות מחברים/ות.
משהו נוסף.
בכל פעם שאני שומע את הזפלינים, אני אומר לעצמי שוב ושוב, איזה מתופף ענק היה בונהם.
הכניסות שלו הן כל כך בזמן ובמינונים הנכונים. מעין כלי נגינה לכשעצמו ולא רק ריתם סקשון.
לטעמי, חלק משמעותי מאד בהעשרת שיריהם שייך לו.
רביעייה מופלאה.
מומלץ לשמוע בווליום ובתאורה מעומעמת מעט.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כיף שחזרת שנית.
תודה.
תודה.
כבוד לשמוע את זה ממך, ידידי .
תודה אייל.
הנסיבות? נשאיר את זה לפעם אחרת (-:
הפכת קצת מורכב עבורי חבר.(-:
רואה ש'ספר הפנים' מרחיב את דעתם של אנשים ואנחנו, הנייטיבז מכאן, מזדנבים מאחור (-: .
מודה שלא ירדתי לגמרי לסוף דעתך, אך אני בהחלט מסכים עם כל מה שכתבת.
שמת שני קטעים אדירים.
יש לי את האלבום הזה 'ביביסי סשונס', מעולה.
טוב לקרוא אותך שוב, ברו.
מסכים עם טיעוניך בחלק הראשון של הפוסט.
אבל נגיד ולא היינו בכדור הארץ 50 שנה,
והיינו שומעים את כל הרפרטואר שלהם מתחילה ועד סוף
אז מעבר לכל האורגזמות המילוליות שנאמר ושאמרו עליהם כבר,
גם נשים לב לשמיעה המוזיקלית ברמות לא אנושיות של פייג'
(בנוסף ליכולת טכנית פנומנלית) ושל שאר החברים. לדוגמא (אם כבר מדברים על בלוז לבן/שחור)
ועוד דוגמא יפה לאן הגיע הבלוז ואיזה דרך הוא עשה:
אבל כמו שהתחלתי, אומר שלצערי הייתי כאן ב 42 שנים האחרונות, אבל היי, אני פרו זפ לגמרי.
אהבתי את הרעיון (להיגמל בשל התמכרות יתר... ).
וגם את 'אויירת הקודש, ככתוב בספרים', דבר שישי ממנו אצלי.
הכוונה יותר לא לתת לדברים להישחק בשל שימוש תדיר מידי, שזאת כמובן תכונה מטופשת אצלי, המופיעה בתחומים נוספים.
שמח שקפצת.
כאילו מה, מנסה להיגמל ממוזיקה בשל התמכרות יתר, הריטואלים והפטישים, אוירת הקודש והזכרונות הנלווים, ככתוב בספרים? או שלא הבנתי. קפצתי. נהניתי.
כמובן שלא באתי לכאן על מנת להציג את השיר/ים, אלא לספר קצת על נפתולי איתו/תם .
יכול להבין ולהזדהות איתך בנוגע לתקופה שלו ב- 80.
ולבסוף, טוב לשמוע שאני עדיין יכול לשמח אותך (-:.
כן, אחת הענקיות.
לגבי האיחוד כתבתי משהו לתגובה הקודמת.
משום מה יש לי תחושה שלראות את האיחוד הזה ינפץ לי משהו.
פלאנט כבר לא בכושר לדעתי.
אולי בשביל פייג' וג'ונס כדאי.
תודה.
מסכים (-:
אחחחחחחחח
יופי של מוסיקה.
מסכים עם כל מילה לגבי ג'ימי.
מה שהתכוונת הם ה- honeydrippers
טוב, באייטיז לא מעט עשו דברים...
הזפלין הם אבני היסוד גם של המדרגות המובילות לשמים, כשג'ימי פייג' כמעט טס לעולם שכולו טוב,
ואני זוכרת שכל כך הרבה מוזיקאים מתו אז שזה הפך להיות הדיבור המרכזי איך אנחנו מאבדים את כולם.
אגב גם כשאני הכרתי את הזפלין באותם שנות ה-70 היה שם הרבה יותר מיין. אבל את ג'ימי פייג' הערצתי במיוחד, כמעט ולא היה גיטריסט כמוהו להוציא איזו תקופה שהוא הקים להקה מטופשת משהו עם המילה honey , נדמה לי "נוטפי הדבש" לא זוכרת ונכון שהוא גם כשהוא חולה וגמור הוא מנגן טוב, אבל המוזיקה הייתה נפילה.
יכול להיות שאתה תזכור. תמיד עם המבט ההזוי בעיניים כשהן מתרוצצות בסוג של טרוף. אומן דגול.
והפוסט הזה תזכורת נפלאה מאיפה "הגיטרה התחילה להשתין?"
מקווה שצפו גם דברים טובים (-:
תודה.
עלית עלי לקסי יקרה.
הזיכרון עליו דיברתי שם נגע אכן לאהבה (ראשונה? אלא אם אהבות של גילאי בוסר נחשבות).
זוכר את המגע עד לרגע זה, בא יופי עם השיר.
מקווה שהכל well אצלך.
אני לא אוהב שהתרחקת לבניה.., (-:.
כוס יין יוסיף לעניין תמיד.
ואכן חברה ,טיימיניג, כמו בנושאים אחרים, נובע מאיתנו גם במוסיקה .