| ישבתי עם הנסיכה לארוחת ערב, חביתה, גבינות ירקות, מיץ תפוזים... ישבנו אחד ליד השנייה, היא לקחה ביס מלא גבינה והתחילה לספר לי משהו, ואני במין תגובה מתוכנתת אוטומטית (אני מגעיל את עצמי לפעמים) מייד אמרתי לה שכשיש לה אוכל בפה לא מדברים.., זה לא מנומס ואם אוכלים עם אנשים, ובלה, ובלה ובלה, ואז הילדה המדהימה הזאת, לא התבלבלה ... (ופה אני מצליח לראות גם את זה שאני והלשעבר שלי עושים עבודה טובה) ואמרה: "אבא אבל זה אני ואתה, בין שנינו אין צורך בנימוסין..." מיותר לציין שנזלתי, הוקסמתי, כעסתי(על עצמי), חייכתי(שהיא יוצאת אחלה(לדעתי)), ונפל לי אסימון.... - אני מעריץ את הילדה הזאת ואת הילדים הקטנים על הישירות, חוסר המסכות והפשטות הנוקבת שהם מסוגלים להוציא דברים מהפה... אני. |