ערב יום העצמאות, כיכר מלכי ישראל בת-א.
שלפתי את החלק הצהוב, המרכך מפטיש הפלסטיק, ודפקתי את הפטיש בכל הכח, על ראשו הקרח של המורה למלאכה. זחלתי בין רגלי האנשים מבוהל מעצמי ומתפלל, שהמורה לא הבחין בי.
בשיעור למלאכה, כשנגשתי ושאלתי את המורה באיזו משורית נכון להשתמש לשיוף עדין, קבלתי סטירה מצלצלת והמורה אמר לי באוזן: "סגרנו חשבון..." ** הגבס על חוטמי שבר את ליבו של הרב ליבמן. כשסיפרתי לו בחצר בית הספר שהגבס הוא פרי דחיפה לתוך עמוד חשמל... הוא נשען על העמוד הראשון שמצא, ובעיניים דומעות אמר לי בהתרגשות " צדיק אתה, זכותך תגן עלינו" וכמעט ופרץ בבכי.
למחרת, באחת ההפסקות, "לקחתי לסיבוב קל", את זוג הקביים שמיכאל שחור הניח על ספסל מגרש הכדורסל, ותרגלתי צליעה משכנעת, כשאני משמיע קולות כאב, ולפתע ראיתי את הרב ליבמן מתבונן כיצד אני מדדה על קביים, כשגבס על חוטמי ...
הוא נשען על אותו העמוד.. צדיק שכמותו, רציתי רק לשמח אותו, שלא ידאג... השלכתי את הקביים והתחלתי לרוץ.
חברים ספרו שתוך חצי שעה, הגיע צוות מגן דוד ופינה לבית החולים איכילוב את הרב התשוש והמעולף.
**
באותו היום הוסר הגבס מחוטמי. ולמחרת, הודיעו במערכת הכריזה, שעל 2 התלמידים גראור וברזילאי, להגיע לחדר המנהל בשל "כשלים התנהגותיים".
הייתי במתח רב, לעומתי, ברזילאי שפיצח גרעינים, צחק כל הזמן, כלל לא היה מוטרד ונראה היה שישמח אם יעיפו אותו. *
ברזילאי נכנס לחדר המנהל לפניי ...
רק אתמול, הוא הטריף את דעתו של הרב פרידלנדר ובכינויו - פריצי שהיה מחנך כיתה י'. למרות גילו המופלג התנהג כילד. בתפילה היה עובר בין התלמידים עטוף בטלית, לוטש את עיניו השובבות, בשעוני היד של התלמידים וכל התפילה, לא מסיר אותן מהשעון שבחר.
מידי פעם השמיע שריקת התפעלות, שהיתה מותירה את התלמידים צוחקים ומתבוננים בו בחיבה. לא היה ספק שתפילתו עלתה השמיימה ופתחה שערים דרך ההתפעלות האינסופית מפלאי מערכות גלגלי שיניים המיקרומלימטריות של השעונים שבחר. הוא שיחק במגרשו של הבורא, שהרי מי כבורא שולט בתזמון האינסופי של היקום ?
**
ברזילאי פתח את דלת הכיתה, באיחור ניכר, בשקט ובאומץ, זחל בין התיקים לכסאו, שהיה בשורה השניה, מול פניו של פריצי. סייענו לו להגיע למקומו בפינוי מסלול הזחילה מתיקים, בהרעשה ובהסחה. "מחריב השמחות" והמלשן הכיתתי צעק לפתע -
"אוף ברזילאי, כמה בלגן אתה עושה, הפלת לי את הקלמר....” פריצי הרים את עיניו, והבחין בברזילאי שוכב על הריצפה, הכיתה גאתה מצחוק ארוך ומשוחרר. ** פריצי המתין בסבלנות שההרעשה ופרצי הצחוק יסתיימו, ופנה לברזילאי, שואל אט אט את המשפט שנחרט בזכרוננו לשנים רבות - " מה אתה עושה פה, מה ".
כבר לא צחקנו, היה זה רגע משמעותי ומכונן. הרב היה איש חינוך. ידענו שלא התכוון לשאול - "למה אחרת" ? אלא, "מה אתה, במכלול גלגוליך הנשמתיים עלי אדמות, עושה כאן ? מה יעודך ? מה אתה מחפש בעולם הזה ולמה באת ...? " המשפט היה עוצמתי, ונפלה דממה בכיתה. כל תלמיד שקע במחשבותיו. ברזילאי היה שרוע על הרצפה מרחק של מטר אחד מכסאו, ממאן להאמין שכל 20 הדקות שהתאמץ להגיע לכסא, היו לשווא. ואז פתח פריצי ויכוח של שנים, בין אלה ששמעו אותו אומר "צא מהחלון", לעומת אחרים ששמעו אותו אומר "צא מהחלום" ברזילאי ניגש במהירות לחלון וקפץ מגובה של שתי קומות. לא התרגשנו, שהרי, מהי קפיצה מגובה של שתי קומות לנערים שעוסקים בספורט. אך פריצי היה המום ופרץ בצעקות שבר, בטוח שהנער קפץ אל מותו. הוא רץ לחלון, ממאן להבין כיצד אפשר לשרוד כזו קפיצה. הוא התבונן כלא מאמין בברזילאי שרץ למגרש הכדור סל ללא צליעה. רק קורצי העז ושאל את הרב ספק בתמימות: "הרב, למה אמרת לברזילי לצאת מהחלון... ?" **
הגיע תורי להכנס לחדר המנהל, ישב שם הרב ליבמן, מהיכן החריצות הזו, רק אתמול נלקח באמבולנס... והנה הוא יושב מולי חמור סבר.
ומספר למנהל, כיצד היתלתי בו יום אחרי יום, כשכל יום אני מופיע לביה"ס עם שברים חדשים...
המנהל שנראה היה שאיש לא ראה אותו מעולם צוחק, ושנהג לצרוח על ילדים שהשפריצו מים זה על זה, ש"היום זה מים , מחר זה דם..." קבל את הצעתו של הרב ליבמן, שהפתיע ואמר שיסתפק בכך שאלמד בע"פ את הפרק המתייחס לתעלול שעוללתי, בפרק האחרון של מסכת פיאה.
ההצעה נראתה לי באותו רגע נדיבה אך הכניסה לי חרדות לכל החיים...
מיהרתי הביתה, שמח בקולת העונש שקיבלתי, אך כשפתחתי את הפרק האחרון במסכת פיאה, חשכו עיניי.
"כל המשים עצמו חיגר או פיסח, סופו שכך יעלם מהעולם הזה ..." |