צמתים
לפעמים זה עוזר
שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים
משחקים הרבה בכדורים
בוכים.
-מטרופולין, אל תלכי
פוסטים אחרונים
- mission completed successfully 15/5/10
- מה שהיא אמרה... 9/5/10
- כוס 5/5/10
- אקספוזיציה 29/4/10
- עליה וקוץ בה 26/4/10
- מיומנה של מתרוצצת - רגע של חשבון 20/4/10
ארכיון
אבידות ומציאות
את חולה אהבה בשיכון ג' ראיתי למרבה הפרדוקס בקולנוע של אוניברסיטת בן-גוריון. פרדוקס כי התגוררתי אז במעונות ג' הקרויים על שם אותה שכונה באר שבעית בעלת השם המשמעותי, הארצישראלי ומעורר ההשראה - ג'. למי שלא ביקר במעונות אלו מעולם אציין שמדובר במבנה עגול עם גינה פנימית, בו כל החלונות של כ-ל החדרים פונים פנימה לאותה חצר פנימית, עצומה. זו הייתה תקופת בחינות וסרט על טירוף מאהבה, או על טירוף בכלל נספג היטב ולפרטים במוחנו הרבה לפני אינפי 2.
אחרי שרואים סרט טוב ממש, כזה שקמים איתו בבוקר שלמחרת, יש רצון לשותפות רחבה של החוויה. אני לא בטוחה אם ניתן לתאר במילים את החום שהציף את ליבי בכל פעם שמישהו הגיח מחלונו, מייסורי לימודיו ושאג מלא גרון "אווליייייייייייין". הראשון (מי הגאון?) סחף מיואשים נוספים אחריו. כך, מדי כמה שעות, משהו היה נשבר וצורח כך שכל המעונות הסתחררו – אווליייייייייייייייייין. אין ספק שזו הייתה דרך יעילה לפריקת מתחים בתקופת הבחינות, אבל היה פה משהו נוסף, תחושה מחזקת של שותפות גורל (תרבותית ואקדמית) שיחזור ושימור של החוויה המדהימה שליוותה את כל (?!) מי שצפה בסרט.
ראיתי אתמול את אבדות ומציאות. זה ממש לא פגם לי בחוויה שמדובר בתוצר לוואי (?) של סדרה שצולמה, וגם לא מעניינת אותי תחושת האפליה בתעשייה למול התקציבים של המקורבים וכו'... הדבר היחיד שמעסיק אותי כרגע זה שאין לי מה לצעוק ולמי. לא שכונתי הנוכחית ולא הסרט מספקים את הנדרש. שלרגע לא יובן לא נכון, הסרט נגע לי בנימיי נפשי וריגש כל נמש חרש (דייט שני, אז רצתי לבכות בשירותים) אדי הסרט מבעבעים בי עדיין, בזכות המריר-מצחיק, הייאוש, עצמתה של אהבה לא מושלמת ומוסיקה מ-ד-ה-י-מ-ה של ערן צור שממש מכשפת אותך בסופו, פשוט הייתי רוצה לצעוק את זה עכשיו...
אז קבלו - אוולייייייייייייייייייייייייייייייייייייייין
וכמובן - לרוץ לראות.
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אמיר - any time :)
תודה רבה על המחמאה!
פוסט סוחף
שמתנקז לתוך הצעקה שלך
מקסים
יסמין,
הפוסט הזה שלך הגדיר בצורה מעולה את מה שאני כבר רוצה לעשות הרבה מאוד זמן
אומנם לא ראיתי את הסרט
אבל
אווווווווליייייייייייייייייייייייייייייייין
אך, זה היה טוב
תודה לך
אמיר
עם כל הכבוד לחדות חושיי - ויש חדות - לפעמים אני נדרשת למבט שני כדי להחליט אם יהיה דייט שלישי (וחוזר חלילה...). אז השאלה היא האם יהיה שלישי... והתשובה בגוף הסרט :)
תשובה מצוינת, אם כי מעוררת שאלה נוספת: יש כזה דבר דייט שני עם הבחור הלא נכון?
היי איתן,
אני באמת מקווה שערן צור יזכה להכרה הראויה לו, הפסקול הזה יכול להיות אחלה תירוץ
.
בדייט ראשון עם הבחור הנכון :)
אווליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייין!
אממ... זה פחות כיף מלצעוק בחוץ, אבל בכל זאת עושה קצת נעים.
ואני מאוד מקווה שאת צודקת, והמבקרים טועים.
(באיזה דייט כבר אפשר לבכות שלא בשירותים?)
פרס נוסף לגביזון על "ליהוק מוזיקאלי" נבון ואמיץ.
סוף סוף ערן צור מקבל את מה שמזמן הגיע לו.
"אבדות ומציאות" תמלא את מה ש"שבתות וחגים" החמיצה,
כך אני מקווה.
היי רבקה,
אני לגמרי מסכימה איתך, חבל שהמבקרים פחות.
לפעמים עדיף לדעת פחות על ההפקה ופשוט לחוות חוויה.
הפסד שלהם :)
יסמין
מרגש גם אני ראיתי
יש קסם מהלך בהסתכלותו
של שבי על אהבה וחיים בכלל
משהו בין טראגי לקומי
מציאותי ולחלוטין לא אפשרי
פיוטי מאד..
לא סתם הוא בחזקת נסיך
הקולנוע הישראלי
:-)