אשה נדירה שאלה אותי היום: "מה זו כתיבה בעבורך? עשי לי טובה נסי למצות את זה לשלוש שורות? תוכלי?"

אז יריתי שלושה משפטים מן המותן, כי כתיבה בשבילי היא...היא...כל כך הרבה...

איך אוכל להסתפק רק בשלוש שורות? אתן מארז צנוע של שלישית שלוש שורות.

והנה זה מה שעלה לי בבטן:

* כמה זמן חיכיתי לרגע הזה
  בו אוכל לחוש בחול החמים להרגיש את גלי הים חובקים, נאבקים בינם לבין עצמם על מגעי, 
  לנטוש את כל המוכר ולצאת לחופשה ללא תנאי, כך לבד עם עצמי.

   ...זה מתגשם בעבורי יום יום, יום יום אני חופשת, עת אצבעותיי מפסנתרנות את כמיהותיי אל הכתב.

* מה יגידו?
   איך זה יתקבל?
   יאהבו? יקטלו? זו שגיאה? הם יראו?
   ...המקום היחיד בו אפילו הדיסלקציה שלי מפנה מקומה לחופש הביטוי הוא הכתיבה

* גבינה הולדנית 32% המשאירה טעם שמנוני בחך יבשה
  שוקולד, ההוא שמחזיר אותי במריחת סכין אחת אל גן רותי
  תפוח זהב בעל קליפה עבה ועסיסית שניתן לנעוץ בה שיניים תאוותניות...
 

  אם אתם רוצים שוקולד שחר, קילו תפוזים וגבינה צהובה כדאי מאוד שלא תתנו לפריק כתיבה     לכתוב לכם רשימת קניות.

***

בטח שרציתי לומר עוד, אבל הצטנעתי שלא אשמע נאומתית מדי.