כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    פרק 29 -אחרון-השיחרור מהצבא

    27 תגובות   יום שבת, 25/6/11, 20:36

    ''

    בברזין

    נסענו לברזין.שמה גר יהודי בעל מלון. אכלנו ושכבנו ישון.טרם נשכבה ואנשיו נאספו על ביתנו בשעה 9 והדריכו את מנוחתנו.

     

    עפ"י דרישתי הוכן חדר חם לשלושה ימים,אל החדר באו לבקרני כל באי ברזין מדוקשיץ. שאלתי את ראש העיר,מה נשמע עם הקרואים לצבא, ויענני לאמור:תובעים ממנו 16 איש שכבר הלכו  לעולמם. וכך שהשתמשו בתעודות מסע שלהם,מה אפשר לעשות?

     

    אני אמרתי תיכף לבני ישראל שיערוך תיכף מכתב למשרד הצבא שאלה חמישה עשר איש הלכו כבר לעולמם וידחו את הענין למשך שנה ואם בכוחם לעשות את זה ישלחו תלגרמה לשלם בעד ההליכה וחזרה-אל המיניסטרים.

    המכתב נשלח אל המיניסטרים אמנם נתקבל אך לתשובה לא זכינו.

     בבואי אל משרד הצבא,הצגתי את בני לפניהם, והראתי להם בזה את אמונתי לממשלה.

     הזמינו אותי לשחק קלפים. אך אני הסתרבתי לזה, הציעו לי לשחק בשותפות.שיחקנו עד אור הבוקר.ואמרו לי להשאר בבית הזה,נתנו לי איש לשרותי.העירו לי שבין כך לא יגיע תורו של בני.  בשעה 4 בא שליח מיוחד לקרוא אותנו. נבהלנו. בני הריק איתי כיסיו מהכסף והשעון ומסרם לידי, והלכנו: באנו אל המשרד. בקשתי מהם חדר מיוחד להתפשטותו (לפשיטת בגד!) בשבט שפה קר מאוד.

    אמרו לבני שיכנס בחדר מיוחד ולי נתנו כיסא לשבת אתם ליד השולחן (לא כל אדם זוכה לזה), המנהל הרגיש בי שאני נרגש וידי רועדות, שאל אותי מה איתי? עניתי לו, על שתים אני מצטער:

    א)     על הלמודים שצריך לעזוב באמצע אחרי השקעת כוחות מרובים והכל ילך לאיבוד.

    ב)     יש לו דפיקת הלב עפ"י תעודות רופאים שבדקוהו לפני בואנו.

    הדבר השני הרגיז אותם מאוד. ואמרו לי שראוי הנני להאסר בבית האסורים, עם אי-תתי אמון בהם וברופאיהם.

     

    השחרור

    הבדיקה התחילה.מתחילה הכניס בן אדם שמאוזנו זב ליחה טריה, והשני ידו פצועה ומלאה פצעים. את שני אלה חייבו לעבוד בצבא, אך לא למערכה, כי אם במטבח, ואת בני ועוד אחד, בן יחיד, אשר הבטחתי להוריו לדאוג בעדו, שחררו בהחלט מעבודת הצבא.

    בני ישראל הצטער מאוד על החולים שלא נשתחררו ואותו איש בריא שחררו. אני הרגעתי אותו לאמור: כי אלה סוף סוף יצאו בזמן הכי קרוב, ואדם אם לבך טוב אליהם הענק להם מכספך,  כפי רצונך ונדבת לבך,אני לא אמחה בידיך.

     

     

    סדרתי את הזכרונות האלה, לקח לדורות אחרי שישמרו על מסורת אבותינו הקדושים. שלושה דורות התקימה בנו במדה גדולה המסורת מורשת אבות,וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו את שלשת היוחסין, את מוצאנו, ולא להנתק מהארזים הגדולים.

    ראשון לשלשה ימי הגבורה(?)

    יום ג' סיון תרפט

    פתח-תקוה

    זהו הפרק האחרון בכתב היד של אשר אנשל רוזוב , הסבא רבא שלי, בכתב ידו ובשפה שלו שכמעט לא שיניתי.

    לקח לי הרבה זמן להביא לכם אותו, תודה על הסבלנות,  הרגשתי שזו הדרך היחידה שלי להתגבר על הטקסט הזה שהיה אצלי שנים

     פתאום אני מבינה את הסיפור ומכירה קצת יותר את האיש.

    עכשיו אני יכולה להמשיך והדרך עד 2011 עוד ארוכה.  לא אלאה אתכם בזה-רק כשלא אוכל להתאפק!

     בתמונה חיילים יהודים בצבא הצאר

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/6/11 05:49:

      צטט: רמיאב 2011-06-25 21:26:18

      אכן עשית עבודת קודש. שיחזור היומן למען הדורות הבאים במשפחה הוא מעשה גדול, בתקווה שגם הצעירים יתעניינו בו. אשרי הסבא-רבא שנינה כמותך משמרת את מורשתו הצנועה והמנציחה תקופה במשפחה ובסביבתה. שבוע טוב, רמי

      מאוד מעריכה את העובדה שהגבת כל פעם וזה נותר כוח להמשיך 

        30/6/11 05:48:

      צטט: עליזהלה 2011-06-25 22:28:16

      וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו

      את שלשת היוחסין, את מוצאנו,

      ולא להנתק מהארזים הגדולים.

       

      *

       

      כמה יפה, הלא להתנתק...ועוד מהארזים הגדולים.

      אני מוצאת כל פרק בסיפור הזה בכזאת חדווה

      ומאוכזבת שזהו האחרון...זכות גדולה נתן לי אנשל

      ונתת לי את שהבאת את זה לכאן בלשונו.

      *

      אהבתי מאד את אישיותו ואת דרך הכתיבה.

      *

      תודה. 

      הוא בטח היה גאה לקבל מחמאה ממך שכותבת נפלא

       

        30/6/11 05:46:

      צטט: עליזהלה 2011-06-25 22:28:16

      וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו

      את שלשת היוחסין, את מוצאנו,

      ולא להנתק מהארזים הגדולים.

       

      *

       

      כמה יפה, הלא להתנתק...ועוד מהארזים הגדולים.

      אני מוצאת כל פרק בסיפור הזה בכזאת חדווה

      ומאוכזבת שזהו האחרון...זכות גדולה נתן לי אנשל

      ונתת לי את שהבאת את זה לכאן בלשונו.

      *

      אהבתי מאד את אישיותו ואת דרך הכתיבה.

      *

      תודה. 

       

        30/6/11 05:45:

      צטט: ד-ארט 2011-06-26 07:22:24

      אולי דווקא עכשיו תתחילי להנות מההרכבה של עובדות בודדות ודמיון. זה לא פחות כיף.

       נכון-עכשיו לנסות לכתוב אותו כהתחלה של הסיפור הארוך-או עם דמיון או בלי-יש המון החלטות שצריך לקחת בעיניו הזה.

        30/6/11 05:42:

      צטט: איציק אביב 2011-06-26 08:03:56

      יומן מרגש וחשוב וכתוב היטב.

       שמחה שהערכת

        30/6/11 05:41:

      צטט: ניצוץ 2011-06-26 08:50:11

      יישר כוח , אהבתי מאוד ,תמשיכי בבקשה לשתף אותי בכתיבה שלך, שבוע טוב ומבורך

      מאוד מקווה להמשיך אך עכשיו בשפה שלי!

        30/6/11 05:38:

      צטט: ליריתוש 2011-06-26 09:54:32

      דניאלה, זו עבודת קודש אמיתית לקרוא ולשמר את כל הדברים ההם, ששפתם לא תמיד קלה להבנה ונשמעת מוזרה לימינו שלנו, וגם ערכיהם ומושגיהם לגמרי אחרים. מדהים כמה הדברים השתנו תוך מאה אחת, אולי השינויים הגדולים ביותר שקרו לאנושות בטווח של מאה אחת שלמה. מי יודע מה היה אנשל רוזוב אומר ומרגיש לו היה חי היום......תודה.

       מאחר והוא נראה לי איש עצמאי ומקורי אני לפחות חושבת שהיה משמיע את דעתו למרות שלא היה אף פעם פעיל פוליטי או בועדות שונות-בהמשך אגיע חייו בפתח-תקווה

        30/6/11 05:34:

      צטט: רומפיפיה 2011-06-26 10:51:27

      יישר כח

      דניאלה יקרה

      עבודה נהדרת

      ואפשרת גם לנו להציץ ולו מעט

      לאותם ימים רחוקים

      של אחינו,בני משפחתנו,

      באותה גולה דוויה

      לא הייתי מחזיקה לולא העידוד שלך ושאר החברים כאן. אז תודה על הסבלנות

        30/6/11 05:32:

      צטט: ניקיטה10 2011-06-26 20:39:59

      מעניין..כל הכבוד לך על כך!

       מאוד מודה לך על העידוד

        30/6/11 05:32:

      צטט: לא באה 2011-06-27 00:23:18

      הדורות גם יזכרו וגם יהנו לקרוא בטוח. אני אוהבת את השפה של הסבא רבא שלך. נהניתי מאד:)

       חושבת על הדורות הבאים שלנו ושל כולם ומנסה להסתכל עליהם באותה אמונה שהייתה לו-אבל אנחנו רחוקים מזה

        30/6/11 05:29:

      צטט: שולה63 2011-06-27 06:14:31

      נפלא. יש לי גלויות ששלח סבא שלי לילדיו בשפה מעין זו

       השפה שלנו שכל כך השתנתה בינתים ואפילו זה היה מרתק בשבילי

        30/6/11 05:26:

      צטט: ariadne 2011-06-27 08:18:49

      איזה תיעוד. היסטוריה ממש מרגש....תודה!

      כל כך מודה לך שליוית אותי-מקווה שאם אצליח להמשיך לא תזנחי את המסע 

        30/6/11 05:25:

      צטט: Lola Bar 2011-06-28 14:11:49

      דניאלה,

      סבא רבא שלך הותיר צוואה ואת קיימת אותה בחרדת קודש:

      סדרתי את הזכרונות האלה, לקח לדורות אחרי שישמרו על מסורת אבותינו הקדושים. שלושה דורות התקימה בנו במדה גדולה המסורת מורשת אבות, וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו את שלשת היוחסין, את מוצאנו, ולא להנתק מהארזים הגדולים.

       ניסיתי כמיטב יכולתי-זה הביא אותי למקומות רחוקים

        30/6/11 05:23:

      צטט: טימפי 2011-06-28 18:09:47

      יחד אתך ליווינו את אנשל בדרכי הגורל היהודי ולא שבענו. למה כוונתך ב "הדרך עד 2011 עוד ארוכה"? את כותבת את סיפור משפחתך עד ימינו אלה?

       הייתי רוצה אבל לא יודעת אם אצליח

        28/6/11 18:09:
      יחד אתך ליווינו את אנשל בדרכי הגורל היהודי ולא שבענו. למה כוונתך ב "הדרך עד 2011 עוד ארוכה"? את כותבת את סיפור משפחתך עד ימינו אלה?
        28/6/11 14:11:

      דניאלה,

      סבא רבא שלך הותיר צוואה ואת קיימת אותה בחרדת קודש:

      סדרתי את הזכרונות האלה, לקח לדורות אחרי שישמרו על מסורת אבותינו הקדושים. שלושה דורות התקימה בנו במדה גדולה המסורת מורשת אבות, וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו את שלשת היוחסין, את מוצאנו, ולא להנתק מהארזים הגדולים.

        27/6/11 08:18:
      איזה תיעוד. היסטוריה ממש מרגש....תודה!
        27/6/11 06:14:
      נפלא. יש לי גלויות ששלח סבא שלי לילדיו בשפה מעין זו
        27/6/11 00:23:
      הדורות גם יזכרו וגם יהנו לקרוא בטוח. אני אוהבת את השפה של הסבא רבא שלך. נהניתי מאד:)
        26/6/11 20:39:
      מעניין..כל הכבוד לך על כך!
        26/6/11 10:51:

      יישר כח

      דניאלה יקרה

      עבודה נהדרת

      ואפשרת גם לנו להציץ ולו מעט

      לאותם ימים רחוקים

      של אחינו,בני משפחתנו,

      באותה גולה דוויה

        26/6/11 09:54:
      דניאלה, זו עבודת קודש אמיתית לקרוא ולשמר את כל הדברים ההם, ששפתם לא תמיד קלה להבנה ונשמעת מוזרה לימינו שלנו, וגם ערכיהם ומושגיהם לגמרי אחרים. מדהים כמה הדברים השתנו תוך מאה אחת, אולי השינויים הגדולים ביותר שקרו לאנושות בטווח של מאה אחת שלמה. מי יודע מה היה אנשל רוזוב אומר ומרגיש לו היה חי היום......תודה.
        26/6/11 08:50:
      יישר כוח , אהבתי מאוד ,תמשיכי בבקשה לשתף אותי בכתיבה שלך, שבוע טוב ומבורך,
        26/6/11 08:03:
      יומן מרגש וחשוב וכתוב היטב.
        26/6/11 07:22:
      אולי דווקא עכשיו תתחילי להנות מההרכבה של עובדות בודדות ודמיון. זה לא פחות כיף.
        25/6/11 22:28:

      וזה מבוקשי, שהקשר לא ינתק והדורות אחרי יזכרו

      את שלשת היוחסין, את מוצאנו,

      ולא להנתק מהארזים הגדולים.

       

      *

       

      כמה יפה, הלא להתנתק...ועוד מהארזים הגדולים.

      אני מוצאת כל פרק בסיפור הזה בכזאת חדווה

      ומאוכזבת שזהו האחרון...זכות גדולה נתן לי אנשל

      ונתת לי את שהבאת את זה לכאן בלשונו.

      *

      אהבתי מאד את אישיותו ואת דרך הכתיבה.

      *

      תודה. 

        25/6/11 21:26:
      אכן עשית עבודת קודש. שיחזור היומן למען הדורות הבאים במשפחה הוא מעשה גדול, בתקווה שגם הצעירים יתעניינו בו. אשרי הסבא-רבא שנינה כמותך משמרת את מורשתו הצנועה והמנציחה תקופה במשפחה ובסביבתה. שבוע טוב, רמי