בדבר ההכנות לחודש תמו"ז. כמה מילים על החודש. בתמוז - נזכור לשמור על "פרופיל נמוך", כי אלה הם ימים של בין המיצרים. ימים של פגע והפרעה. אלה ימים לא קלים לעולם בכלל ולישראל בפרט. מומלץ להמנע מריב ומדון, לנהוג בזהירות יתר בדרכים, להגיב בנועם - גם אם זה לא הכי קל בדיוק.
חודש תמוז - הוא החודש ה- 10 למניין בריאת העולם והחודש ה- 4 למניין יציאת מצרים. בלוח גזר, הלוח העברי-החקלאי הקדום, מכונה חודש תמוז "ירח זמיר", כלומר חודש זמירות הגפנים. בתלמוד נאמר עליו שבו "יוצאת החמה מנרתיקה לבשל את הפרות".
מקורו של השם "תמוז" באשורית, שכן נקרא החודש בשם "דמוזי" – אליל הצמיחה והפריון, שמת (!) לפי האגדה בחודש תמוז.
תמו''ז הוא נוטריקון לראשי תיבות של: זמני תשובה ממשמשים ובאים. *** תקופת תמוז (חודשי תמוז, אב ואלול) היא הזמן שקרב ובא יותר לימים הנוראים (מהיום, עוד 98 יום עד ליום הכיפורים) לכן, גם: זריזים מקדימים ועושים תשובה. [ספר התודעה] *** בחודש זה אין חגים עבריים למעט צום שבעה עשר בתמוז, שפותח את תקופת שלושת השבועות או בשמם האחר ימי בין המצרים שהיא תקופה של אבלות על חורבן בית המקדש שנמשכת עד תשעה באב. *** תמוז בטבע חודש זה בצירוף אחרוני סיון וראשוני אב, מהווה עונה קיצונית – הקרויה "תקופת תמוז" שהיא עיצומו של הקיץ. כמעט ללא הפסקה מתמשכת, ימים ארוכים של חום ויובש, הטל נעדר בלילות והבריות שואפות ביום צל של קור בבית, צל סוכות בכרמים ובמקשאות וצל אילנות בבוסתנים.
היובש והחום הממושכים מדכאים את צמחי הקיץ, מעמידים את גידולם , מצמצמים את פריחתם ופוגעים באבריהם, צמחי-בעל מאבדים חלק מעליהם, צמחי-המקשה מתקלשים ויבולם מתמעט. רק גידולי – השלחין וצמחיית הבר שבגדות נהרות ומקווי מים, משגשגים ומגיעים לפריחה. הבולט ביניהם הוא ההרדוף בעל הפרחים הגדולים דמויי הוורדים.
[http://www.edu-negev.gov.il/mad/marianak/marpad-new/htm/gilrah/tamuz.htm]
הטעם שנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש, לפי שלא נתנו תכשיטיהן לעשיית העגל במדבר. מה טוב לקחת זאת לתשומת לב כפולה ומכופלת בר''ח תמוז, החודש שבו נעשה העגל. [לוח דבר בעתו]
חמישה דברים רעים אירעו בי"ז בתמוז - שבעה עשר בתמוז: הובקעה העיר בחורבן בית שני, אפוסטמוס שרף את התורה,
בין המצרים וההנהגות ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל. הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים." (איכה א, ג). גדולי המוסר דרשו על הפסוק שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לחזרה בתשובה. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם - תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא). בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב - ביטויי האבל הולכים ומחמירים.
להמשך מידע... לנוחיותכם.
|