נו מה
פוסטים פופולאריים
-
זין
26/5/09 | 72 צפיות
-
עלטה
26/5/09 | 417 צפיות
-
הסוף שלו
31/5/09 | 428 צפיות
-
עקיצה קטנה ושוביניסטית
26/6/11 | 909 צפיות
פוסטים אחרונים
- עקיצה קטנה ושוביניסטית 26/6/11
- הסוף שלו 31/5/09
- זין 26/5/09
- עלטה 26/5/09
עקיצה קטנה ושוביניסטית
טוב, באמת שאין לי מושג מי בעצם קורא את הפוסטים שלי כאן, הרי לא ניחנתי בחברים רבים ויש לי הרושם שמכל המילים הנשפכות סביבנו, איכות הכתיבה רק יורדת, מה שאומר שתכל'ס לפחות ופחות אנשים יש עצבים לקרוא דברים שאחרים כותבים, ואני ממש לא מאשימה אותם... אז אני כותבת רק כדי לכתוב. ואני אשמח לתגובה או שתיים. והשאלה הבוערת בי היום: האם זה הגיוני שאני ארגיש מוטרדת מכך ששני אנשים שעובדים איתי נעמדים לידי בזמן שאני עובדת ומדסקסים ארוכות שיחה מתוקתקת על צבע הליפסטיק שלי - האם הוא אדום, כתום, ורוד, והאם הוא יפה (לי ובאופן כללי)? אני לא יודעת מה להגיד לכם, לכן, או לעולם, תעזרו לי פה - האם הייתי אמורה להרגיש מעוצבנת מהעניין? כי בלי קשר למה שאני אמורה להרגיש כן-או-לא, התעצבנתי, הובכתי והכי גרוע - פשוט לא ידעתי מה להגיד להם ואיך לגרום להם להפסיק, כי ללא ספק נראה היה שהם נהנים מהמבוכה שלי (ולא, הצטמצמות בכסא ונסיון נואש לקבור את עצמי מתחת לשולחן אינם רמזים לעונג ממחמאה או הנאה מכל סוג אחר - כך שכדי לחשוב שאני נהנית הם צריכים היו להיות אטומים באופן מיוחד. סתומים אפילו). השאלה היא זו: אני החלטתי לשים ליפסטיק באותו יום. בד"כ אני לא שמה ליפסטיק בגוון כזה, ויצא שהגוון באותו יום אכן היה בולט קצת יותר מהרגיל. אז מה - אם שמתי אודם אדום, כנראה שאני רוצה שיראו אותי ואותו, לא? אז למה הציק לי כ"כ שהם הירשו לעצמם לבוא עד אליי ולהעביר ביקורת על האיפור שלי באותו יום? יש הרי מי שיאמר שהזמנתי את הדיון הזה, בכך שבכלל שמתי אודם... ובכל זאת - לא הייתי משתתפת פעילה בשיחה, אלא ישבתי לידם ונאלצתי להקשיב להם מברברים על איך שאני נראית. שמתי אודם כדי להיראות יפה יותר, ייצוגית יותר ובאופן כללי להרגיש טוב יותר עם עצמי, לא כדי ששני עובדים סתומים יחליטו שמותר להם להעביר עליי ביקורת. שאלה נוספת היא: למה הם בכלל הרגישו שראוי ונכון לבוא אליי ולדסקס את נושא האודם שלי?! למה הם חשבו שזה בסדר לבוא אליי ולדבר ביניהם, לידי אך לא איתי, על אם יפה לי או לא יפה לי אודם ועל איזה צבע הוא בדיוק. אני אישית הרגשתי מוטרדת. אני רציתי שהם יפסיקו אבל נאלמתי דום. אני הובכתי ופשוט לא ידעתי מה לומר חוץ מ"אתם כנראה ממש משועממים אם זה הדבר היחיד שיש לכם לדבר עליו". אני הרגשתי פאתטית. אני הרגשתי שאני צריכה לעמוד ולתת לשניהם סטירה. אני ממש לא יודעת אם הם חשבו שהם מחמיאים לי או שהם חשבו שהם יורדים עליי ב"רוח טובה (ומעניין מי מחליט בדיוק מהי ה"רוח הטובה" הזו ומי מסכים עליה)" אבל אני לא חושבת שזה באמת משנה. נו, אמוציות, אין הרבה מה לעשות איתן... אבל בכ"ז - אני חוזרת להתחלה, אני זו שהחליטה לשים את האודם הזה. אז אני הייתי אמורה להיות מוכנה להשלכות? אני לא יודעת, ממש לא יודעת, אבל משום מה הרגשתי שבסה"כ רציתי להיראות קצת יותר טוב כי היה לי מצברוח עליז באותו יום, והם השפילו אותי. אני באמת לא יודעת למה הרגשתי מה שהרגשתי, אבל יש לי הרושם שאלפי נשים מושפלות בצורה כזו כל יום בעבודה, ומרגישות חץ קטן כשזה קורה, אבל יודעות שאם הן לא "יזרמו" עם הצחוקים ויראו שהן "אחת מהחבר'ה", הן יסבלו הרבה-הרבה יותר. ולנוכח הנסיבות האלה, מה זה כבר משנה עקיצה קטנה פה ושם |
תגובות אחרונות
-
הקנר על הגg
בתגובה על דיוקן עצמי
-
פשוט ישי
בתגובה על עקיצה קטנה ושוביניסטית
-
תומאס.ל
בתגובה על הסוף שלו
-
אקרמן המקורי
בתגובה על
-
אלון בן-נון
בתגובה על זין
-
אלון בן-נון
בתגובה על עלטה
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האמת שגם אותי זה היה מטריד אם היו עומדים מעליי ומדסקסים על האודם שלי .
סטירה אולי קצת מוגזם אבל להכנס באמאמה שלהם הי מתאים .
ורואה
גם בלי המוווווווווווון חברים אחרים קוראים אותך :)
תודה! אני שמחה על ההבנה, באמת "לא זורם" גם לדעתי...
שימי לב קרן
אין מצב בשום אופן שאנשים במקום העבודה יעירו הערות כאלו למי שלא אטרקטיבית בעניהם
מי שלא חמודה ולא חתיכה ולא כלום פשוט חולפים לידה ואומרים שלום בנימוס
כלומר הם בהחלט ניסו להחמיא בצורה גמלונית ומסורבלת אומנם אבל ניסו
אז תפסיקי להיות כזו יכנה מפוחדת תזקפי את ראשך החמוד ותחייכי לעולם ולקולגות
ואם את צריכה אימון במענה לשון חד ושנון ויקלע ישר מתחת לכרס של הנודניקים האלו
הנה אני כאן :)
היה שווה אם ככה, כי אני עכשיו הולכת לקרוא אותך... נראה מעניין :)
תודה! תמיד כיף לדעת שמישהו נהנה ממך :)
אני שמחה לספר שביום חמישי האחרון כמעט ונעקצתי שוב על שמלה שלבשתי, אבל הפעם הצלחתי להחזיר תגובה! מאז, דרך אגב, הוא לא ממש מדבר איתי, למרות שהתגובה שלי היתה מאד עדינה ובסה"כ כללה בקשה לא לדסקס את המראה החיצוני שלי לידי, כי זה לא מחמיא לי. הלוואי שיכולתי לבחור להיות משועשעת ומוחמאת מהמצב - זה הרי היה הופך את הכל לכ"כ פשוט! אבל לצערי אני לא מצליחה שלא להיעלב, ואני לא מצליחה שלא להרגיש כמו איזה רהיט שבודקים אותו ואז מחליטים אם הוא איכותי או לא. בקיצור - עכשיו במשרד אני ידועה כמובן בתור זו ש"לא זורמת". נו שוין, אז כינרת אני כבר לא אהיה...