במהלך הפולמוס הרוגש סביב מחירי הגבינות, נשמעה טענה מעניינת מפי פרשנים כלכליים. לדבריהם, למרות כל ההצהרות הממשלתיות בדבר המאמץ להוזיל את מחירי מוצרי המזון, בפועל — המדינה אף היא "שותפה סמויה" בהפקעת המחירים ומרוויחה היטב מכל עליה נוספת במחיר לצרכן, וזאת בשל ההכנסות הגואות והולכות בגביית המע"מ, ככל שמחיר המוצר גבוה יותר.

במקביל, טוענים התעשיינים, שחלק ניכר מהמחירים הגבוהים של מוצרי המזון בישראל, נובע ממדיניות המיסוי של הממשלה, שמייקרת בצורה שיטתית את כל שלבי היצור. כידוע, טענה זו כבר נשמעה בעבר גם לגבי מחירי הדירות, ומזה זמן רב טוענים הקבלנים, שכמחצית ממחיר דירה חדשה, מגיעה לקופת המדינה, בשל שלל מיסים ישירים ועקיפים שמוטלים על הבניה וחומרי הגלם.

מנגד, כידוע, גם התעשיינים אינם טומנים ידיהם בצלחת. ניתוחים שערכו השבוע פרשנים כלכליים הוכיחו בעליל, כי מחירי הקוטג´ וכדו´, האמירו מעל ומעבר לכל תחשיב והצדקה כלכלית, וללא קשר של ממש לעליית מחירי חומרי הגלם בתקופה זו. ההחלטה לייקר את המחיר היתה חסרת פרופורציה, ונבעה מתאוות בצע של המשקיעים ובעלי השליטה בחברות המזון, שהחליטו לנצל את המונופול שלהם בתחום זה.

בעלי ההון אמרו השבוע להגנתם: "יש להבהיר: אנחנו פה כדי להרוויח!" חלקם סברו, כי די בהצהרה לוגית יובשנית זו, כדי לפרוך את בסיס הטענות נגדם, ולהבהיר כי התנהגותם צפויה ומובנת מאליה, ברציונל המסחרי המקובל. אלא שטענה זו היא בבחינת אליה וקוץ בה. אין ספק שכל משקיע ובעל עסק אינו פועל ממניעים של אלטרואיזם ושלא על מנת לקבל פרס, אלא מונע ומודרך מן השאיפה להרוויח, והרבה ככל האפשר. אך כשם שמבחינתם ניתן להכריז ללא ניד עפעף כי "אנחנו פה כדי להרוויח", כך רשאים הצרכנים להבהיר: "אנחנו כאן כדי לשלם כמה שפחות", ובפרט כאשר רבים מהם מצויים במאמץ ממושך ומתיש לנסות לשרוד במציאות הכלכלית הבלתי-אפשרית השוררת בישראל.

ה"הפתעה" היחידה מבחינת בעלי ההון והמונופול היתה, שלפתע התברר להם שכבר לא מדובר בקרב שיוכרע במעמד צד אחד בלבד. עד כה הוכיחו אנשי העסקים, בצורה כוחנית וסידרתית, שכל מטרתם היא להרוויח ככל היותר, ואילו הצרכנים לא מצאו דרך לבטא ולממש את שאיפתם המנוגדת, לחסוך בהוצאות המחיה ולהיאבק למען הורדת המחירים. ה"חרם הצרכני" אילץ את היצרנים להכיר בכך, שיש צד שני למטבע, וכשם שהם נאלצים להתפשר ו"להסתפק במועט" בשל התמודדות מסחרית של מתחרים פוטנציאליים בתחום העסקי, כך ייאלצו להתמודד עם המרד הצרכני ולצנן את התשוקה לעשות הון קל ומהיר על גבם של הצרכנים האילמים. ומן הראוי שבהזדמנות זו גם הגופים הממשלתיים יפיקו לקחים, ולא יוסיפו להעיק במיסוי הכבד המוטל גם על צרכים בסיסיים ויומיומיים.