לא מאמין שברחתי

מהילד שמביט עלי מהתמונה

התרחקתי ממנו, סיננתי

התעלמתי בכוונה

בלילות של פנימיה

בילדותנו, אימנתי אותו בשער

הייתי בועט, והוא היה נמתח

מקלל וצורח

ואלים

ילד עם חיים קשים

כמו כולנו שם

וצחקנו עליו

כי תמיד יש אחד כזה

בכל ילדות

של כל אחד

עכשיו, כמעט 15 שנים אחרי

אני מחטט לו בתמונות

מתעדכן מה איתו, מבלי שיידע

שלא יחזור אלי

שהעבר לא ירדוף אותי

ולפעמים בחלומות

אני רואה את פניו

והוא שואל למה

למ אני מתבייש בו

למה התרחקתי

אז מה אם הוא שמן

והוא אלים

ומכוער.

היינו חברים פעם

איך יכולת לשכוח?

זוכר איך היינו רבים

ואז משלימים

ואיך על כל פולק שלי

היית עונה במזרחית?

ושאבא שלי ברח מהארץ

גם אתה חיבקת אותי

וכשסבתך, שהיתה לאמך, נפטרה

חיבקתי אותך

אני רואה אותך בתמונות

ומתבייש בי

אבל לא מסוגל לבקש סליחה

ולא יכול לראות אותך

לא רוצה שתבוא...

שתבין, אתה זכר מחיים אחרים

חיים שיום אחד אתפנה לפתור

הרי ככל שאנחנו מתקדמים ומתבגרים

אנחנו בעצם חוזרים לאחור

אני רואה אותך

ואתה נראה לי יפה

אני כאן המכוער

אתה האוהב

ואני המנוכר

מגיל 4 אני מכיר אותך

עד ליום בו נפרדנו בגיל 17

אחר כך עוד ביקרתי אותך

אחרי שהתאשפזת במוסד

כיוון שלקחת טריפ

כי רצית לברוח מעצב החיים

סבתך נפטרה

אהובתך עזבה אותך

וכל החברים מהפנימיה, כמוני

התפוגגו והפכו לרסיסי זיכרונות

התקשרת אלי לפני שנתיים

שלחת אלי הודעה לפני שנה

אמרת שהתקדמת ולמדת

רצית להראות לי כי ידעת

ידעת שאני מתבייש בך

שאני בורח ממך ולא עונה לטלפונים

כששאלת אם תוכל לקפוץ כשתיהיה בסביבה

עניתי שתדבר איתי לפני, כי אני נורא עסוק

אני מתבייש בי שאני מתבייש בך

איך אדם יכול לשכוח חברו?

זוכר ששיחקנו רובוטים בגיל 5

שני ילדים עם משפחה דפוקה והמון דמיון

תגיד לי, לאן החיים לקחו אותנו?

איך זה קרה?

איפה אני ואיפה אתה?

כל כך קל היה לצחוק עליך

ללעוג, בקבוצה גדולה

אני זוכר יום כשקמת משולחן האוכל

וכולם צחקו עליך כשנפלת, כי הרגל שלך נרדמה...

הפכתי לשופט, תסלח לי

החיים היו קשים גם אלי...

כששיחקנו, אז, בפנימיה

במגרש הכדורגל, בדשא, או במגלשה

בנינו מקום שלא היה קיים

ברחנו בעצם מכאב העולם

ואתה, חברי לבריחה

עכשיו אני בורח ממך

כמו כל דבר אחר בחיי

יום אחד אבין

ואז זה יהיה מאוחר מדי

אדם לא שווה כלום

אם הוא שוכח ובורח מהקרקע עליה גדל

כל רסיס זיכרון של עבר

הוא חלק ממני

אבל עכשיו, תסלחי לי אחי, יקירי

אבכה חרש, על מר גורלי

ואיתך אדבר יום אחד כשאבריא

כשהרעל הנורא ייצא מנשמתי

אין לך כל דרך לדעת

אבל אני אוהב אותך מאוד

ולא שוכח אף רגע

של משחקים במצאיות ובדמיון