אני רוצה לתת לך פיסות מעצמי ולרדת עליך כשלג. את אוהבת כשאני מדבר כך.
עכשיו בבית הקפה, הרוח נעימה כל כך, ואני מזכיר לך איך ישבנו בסביליה ושתינו חרס ואיך כמעט קפצנו מהצוקים של רונדה אל גן העדן של מישהו אחר.
דבר לא צריך להיות קשה כמו שסיפרו לי אלו שידיהם עמוקות באפר ובריקבון.
שכחי מזה, ותני לי סטירה, כך נוכל להתעורר יחד עם הגאות ונוכל לחזור הביתה לבסוף.
|