שמי מירה צוקרמן

נולדתי בארץ

בעלת שמחת חיים

חיוך  אור ואהבה

גדלתי אופטימית סופנית

מביטה נכחי

ורואה

את המסמסים בתיאטרון ובקונצרט

ובאירועי תרבות אחרים

את הנוהגים בכביש כמו היו לבד

את הילדים וההורים שאינם מכבדים בדומיה את הזכרון

את השחיתות

את אי נקיון הכפיים

והמוסריות הגוועת

את העוקרים

את השורפים

את הכופים את אלוהיהם השוכן בליבי ולא על ראשי

ואני

שאוהבת את חופש הבחירה

לוחשת בדאגה ובגעגוע

מדינת ישראל – לאן פנייך