חמש שנים יושב גלעד שליט בשבי החמאס. 1828 ימים ליתר דיוק. מספר בלתי נתפס. הוא אינו נהנה מתנאי ה"לוקסוס" של הרוצחים הפלשתינאים, הכלואים בבתי הכלא בישראל. משפחתו אינה יודעת דבר וחצי דבר על מצבו. חוטפיו ידועים ברמת ה"הומניות" שלהם, ולא קשה לתאר את תנאי מעצרו של החייל הישראלי תחת ידם של חדלי-אנוש אלו. מדי פעם מתעוררת איזו תקווה קלושה, שסוף סוף יגיע הקץ לטרגדיה הנוראה, וגלעד ישוב הביתה לחיק משפחתו. אך פעם אחר פעם נכזבות התקוות, ושוב נראה שאין מוצא באופק.

אפשר להבין את בני משפחת שליט, העושים כל מאמץ להשיב את הבן הביתה. תקופה ארוכה הם שמרו על פרופיל נמוך, עד שהבינו כי בלי קול זעקה ומחאה, אין להם סיכוי לראות את הבן החטוף. מלווים ביועצי תקשורת מתוחכמים, הם עושים ככל שביכולתם כדי להביא לתודעת הציבור את גורלו של הבן, לבל ישכח אפילו יום אחד. בני המשפחה הקרובים, נמצאים באוהל מחאה כבר שנה תמימה, במטרה לעורר את דעת הקהל וללחוץ על ראש הממשלה להגיע לעסקה עם החמאס.

מדובר בהחלטה קשה מנשוא. מצד אחד, יודעים ראש הממשלה ושר הביטחון, כי כל יום שעובר בלי שחרור גלעד שליט, מסכן את חייו. איש אינו יודע את מצבו הבריאותי והטיפול לו הוא זוכה מידי חוטפיו, אך אין תקוות רבות שמדובר ביחס אנושי. מנגד, הם גם יודעים כי אם יענו לתביעות החמאס, גם אם יזכו ליום או יומיים של שבחים, הרי המחיר אותו תצטרך מדינת ישראל לשלם, יקים קול מחאה וזעקה מקצה הארץ עד קצה. עשרות רוצחים מתועבים, שדם מאות יהודים על ידיהם, יצולמו כשהם מנופפים בידיהם בשמחה, ויתקבלו כגיבורים לאומיים בעזה ובשכם. ארגוני הטרור יקבלו רוח גבית, לאחר שיתברר להם שמאסר העולם בכלא הישראלי, מוגבל בחטיפת חייל ישראלי ובעסקת חילופי שבויים. זאת מלבד החשש שהרוצחים הללו, ישובו למלאכת הרצח שלהם, לאחר ההשתלמות שעברו בכלא הישראלי.

זה מול זה, ניצב גורלו של חייל ישראל חטוף, מול החששות הכבדים לנוכח המחיר הבלתי נסבל שתובע החמאס. איש אינו מקנא בראש הממשלה ושר הביטחון, שצריכים לקבל החלטה כמעט בלתי אפשרית מבחינתם: להשאיר את גלעד שליט בידי החמאס עם כל החשש שגורלו יהיה כמו רון ארד חלילה, או לשלם לחמאס את מלוא המחיר עליו אין הוא מוכן להתפשר גם לאחר חמש שנים. מצד זה או אחר, שומעים דעות נחרצות בעד ונגד העסקה עם החמאס, אבל אלו האמורים לקבל את ההחלטה מודעים לכובד האחריות, ומתקשים לקבל החלטה ברורה בנושא.