1.

במחזוריות קבועה, מזה שנים רבות, נזכרת התקשורת בתנאי המאסר של הרוצחים הפלשתינאים בבתי הכלא הישראלים. זהו ריטואל קבוע של דיווחים ותמונות מתוך הכלא, על ההטבות המפליגות להן זוכים הרוצחים המתועבים הללו, החל באוכל בשפע, תקשורת חופשית, ביקורים תכופים, ועד לטלפונים סלולריים כמעט בחופשיות ולימודים אקדמאיים על חשבון משלם המיסים הישראלי. כל אימת שהדיווחים הללו תופסים כותרות, נזעקים קברניטי השלטון ומבטיחים שהם יקצצו לאלתר בזכויות היתר הללו, שאין להן כל אחיזה ב"אמנת ז´נבה" או באיזו מחויבות בינלאומית. זה נראה כאילו ראשי הממשלה ושרי הביטחון הללו, באמת לא ידעו עד לפרסום, מה מתחולל באגפי הרוצחים בבתי הכלא הישראלים. עד היום, דבר לא השתנה ואין מקום להניח כי הפעם יחול שינוי. זאת מהסיבה הפשוטה: תנאי בית ההבראה הללו, נועדו להבטיח שקט בבתי הכלא. כי שביתות רעב, הפגנות אלימות של אסירים ואולי אפילו פגיעה בהם, ישרתו את דעת הקהל העולמית העויינת את מדינת ישראל, הרבה יותר מאשר כמה מנות בשר נוספות לאסירים הללו.

2.

זוכרים את אסון הגז בנתניה? המשטרה כבר הודיעה שהחקירה יכולה להימשך תקופה ארוכה, בשל מורכבות הנושא. אבל בכל הסיפור העצוב והטרגי הזה, יש היבט אחד שכבר הועלה בעבר, וצריך לשוב ולהעלותו. מדובר במעצר האוטומטי כמעט שמבצעת המשטרה, בלי שאין לה אפילו צל-צילה של הוכחה המצדיקה את המעצר. דניאל ישראל הוא טכנאי גז ותיק בחברת "פזגז". מדובר באדם נורמטיבי, שמעולם לא עבר על החוק, ואין לו כל עסק עם המשטרה או בתי המעצר שלה. הוא בסך הכל הגיע לבצע את עבודתו השגרתית, לאחר שדווח לו על דליפת גז בבניין בנתניה. לאיש אין מושג מה קרה שם לאחר שסיים את עבודתו, אבל ברור מעל לכל ספק שלא היה כל צורך לכלוא את הטכנאי למשך חמישה ימים, לצורך חקירה. הוא היה מגיע בכל שעה לכל תחנת משטרה, כדי להיחקר ולמסור דו"ח על פעולותיו, גם אם לא היה נעצר. לאנשים נורמטיביים, המעצר בתת-תנאים המחפירים של בתי המעצר ברחבי הארץ, הוא טראומה בלתי נשכחת, וידה של המשטרה קלה על "הדק" המעצר, לרוב בלי הצדקה של ממש, רק כדי להראות שהיא עושה "משהו" ולהרגיע את התקשורת. אגב, פושעים מסוכנים הרבה יותר לציבור, משוחררים ממעצר במהירות רבה יותר, מאשר אותו טכנאי גז שיצא ליום עבודה שגרתי, ומצא את עצמו בסופו של יום כלוא חמישה ימים תמימים יחד עם פושעים, ללא כל הצדקה של ממש.

3.

בזמן המשבר הכלכלי החמור שפקד את העולם לפני כשלש שנים, היה חשש שיהיה צורך לבצע קיצוץ גדול בתקציב המדינה וכי מפעלים רבים יפשטו רגל. בשל כך הסכימו עובדי המגזר הציבורי לחתום על הסכם ולפיו יעבירו למדינה סכום השווה לדמי ההבראה השנתיים שלהם. מדובר בחצי מדמי ההבראה עבור 2009 וחצי מדמי ההבראה של 2010. הכסף, כך דווח, אמור היה לשמש להקמת קרן לסיוע לעסקים שעלולים היו להיקלע למצוקה ולמנוע פיטורים של אלפי עובדים. היעד היה להגיע לסכום של 1.2 מיליארד שקלים. המדינה הספיקה לגבות מחצית מהסכום, עד שהתברר שהמשק הישראלי צלח בשלום את המשבר ואין צורך לגבות את החצי השני. להיכן נעלמו אותם 600 מיליון שקלים? האם הם שימשו להקמת אותה קרן מובטחת? לא מיניה ולא מקצתיה. המדינה הכניסה את יד לכיס של העובדים, לקחה את הכספים הללו, ועשתה בהם ככל העולה על רוחה. מדי פעם מדווחת התקשורת על כל מיני נוכלים מתוחכמים, שאוספים כספים כביכול למען ארגוני צדקה או אנשים נזקקים, ונוטלים את הכסף לכיסם. הנוכלים הללו מוצאים עצמם עד מהרה מאחורי סורג ובריח עם עונשים חמורים, בשל הניצול הציני של חלכאים ונדכאים, כדי להעשיר את חשבונם הפרטי. ומה עושים למדינה שנוקטת באותן שיטות נלוזות, גובה כספים למען נזקקים ונוטלת אותם לכיסה?

4.

זוכרים את ה"עליהום" התקשורתי על סגן שר הבריאות, לאחר שהעביר את חוק טיפולי השיניים חנם לילדים עד גיל שמונה? בתעמולה צינית הגובלת באנטישמיות, אנשי ציבור ותקשורתנים, האשימו אותו בגזילת כספי חולי הסרטן, כדי לדאוג למגזר החרדי. מאמרי ביקורת נוקבת נשמעו כלפי סגן השר, על הפגיעה בבריאות הציבור, וגזילת הכספים המיועדים לחולים אנושים. החוק עבר, ומאז נהנו ממנו מאות אלפי ילדים. במרפאות השיניים מדווחים על נהירה של רבבות משפחות מכל רחבי הארץ ומכל גווני הקשת של הציבור הישראלי, בעיקר חסרי יכולת, שיכלו סוף סוף להעניק טיפול ראוי לשיני הילדים שלהם. עכשיו, לאחר ההצלחה הגדולה, מתכננים להרחיב את הטיפול לילדים עד גיל עשר. משרד האוצר תומך במהלך, כמו גם משרדי ממשלה אחרים. מישהו מאותם אנטישמיים קטנים, מכה כיום על חטא ההשמצה וההכפשה?

5.

משהו לסיום. השבוע תיכנס לתוקף הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש-דן. רוב הציבור פשוט אינו מבין את משמעות הרפורמה הזו, ואת ההשלכות שלה על חיי היום יום שלו, אחרת קשה להבין את הדממה השוררת בתחום זה. הציבור הבני-ברקי, שרובו משתמש בתחבורה הציבורית, אינו יודע מה עומד ליפול עליו. נסיעות שגרתיות, יהפכו לסיוט של ממש. כדי לנסוע מחוץ לעיר, במקום לעלות על אוטובוס אחד ולנסוע עד ליעד, יצטרכו לעבור מאוטובוס לאוטובוס, עם הבטחות חסרות כיסוי לתחבורה מהירה ויעילה. קווים וותיקים יבוטלו והתושבים יגלו שאפילו להגיע לבית החולים "שיבא" זו משימה קשה מנשוא, שלא לדבר על תל-אביב או פתח תקווה. בעוד כמה ימים, כאשר תתחיל הרפורמה, יתחיל גל המחאות, ועד אז נצלו את הקווים הפועלים כיום, עוד תתגעגעו אליהם.