מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית אורן הלמן הודיע בתחילת השבוע כי נגד עיתונאים זרים שישתתפו במשט הבא עלינו לא לטובה – ינקטו צעדים כולל הרחקה מן הארץ לעשר שנים.

נזכרתי כי בקורס קציני דוברות בצה"ל לפני שנים טרחו להטמיע בנו את הצורך להטמיע בחיילים את העובדה כי הושטת יד לעדשת מצלמה כדי לכסותה משיגה את התוצאה ההפוכה והקשה ביותר לחוסם הצילום. הוא נכשל בקרב ההסברה עוד לפני שהחל.

איומים על עיתונאים זרים פועלים בדיוק כמו הושטת יד לחסימת מצלמה. הדי. אן. איי של כל עיתונאי ראוי לשמו אומר לו-

א. שעליו להתקרב לכל זירת פעולה ככל שרק ניתן.

ב. שיהיה מי שינסה לחסום את הקירבה הזאת מפני שאינו רוצה שהוא יראה, יצלם ויסקר  את מה שקורה בשטח.

ג. שבמצבי עימות שני הצדדים מנסים לייצר גירסה משלהם ותפקידו שלו לבחון מי מן השתיים קרובה יותר לאמת.

הצד המאיים בחסימה – הוא הצד הנתפש כמי שיש לו מה להפסיד בתרחיש של קירבת עדשה לאירוע.

ישראל היא מדינת חוק ודמוקרטיה שבה גבולות חופש הביטוי והסיקור נקבעים על ידי החוק ועל ידי פרשנות החוק בבית המשפט העליון ולא על ידי לשכת העיתונות הממשלתית. תפקידה של לשכת העיתונות הממשלתית כפי שאני רואה אותו ואותה הוא לספק לתקשורת הזרה את כל המידע המוקדם האפשרי על הפרובוקציה האנטי ישראלית החוזרת הקרויה משט ואף לספק אמצעים לסיקור קרוב של כל אירוע בשטח.

כל זאת תוך איזון האינטרס ההסברתי והבטחוני עם החובה לאפשר לתקשורת מקומית והזרה לעשות את מלאכתה ולהגיע למסקנות שהיא תגיע אליהן.

אין ערובה שהמסקנות ינעמו לנו. יש אפשרות להשפיע עליהן.

אני מרואיין לא אחת על ידי כלי תקשורת זרים ואחד הדגשים הקבועים שלי שחלקם אינו אוהב לשמוע הוא כי בישראל הדמוקרטית – שלא כמו במדינות אחרות באזור זה - הזרוע המבצעת האזרחית והצבאית מרוסנות ומונחות על ידי בית המשפט העליון וקביעותיו באשר לקשת של זכויות כולל חופש הביטוי והסיקור.

זאת ועוד: חופש הסיקור אינו מותנה במידת ההבנה שמגלה כתב זר לתפישה הישראלית את החמאס או החיזבאללה כאירגוני טרור. צריך לקוות שיבינו. לא הבינו – נכשלנו כי לא הסברנו די.

אין כינוס בינלאומי של עיתונאים שבו אין ניסיון ערבי פלשתינאי להציג את ישראל כמדינה סותמת פיות. רק זה חסר לנו – שנספק להם עכשיו תחמושת. 

כן – הם מפנים אצבע מאשימה כלפינו - וכל זאת כאשר חייו של עיתונאי בחמאס –לנד המעז לכתוב את מה שהוא רואה אינם שווים את הנייר או את המחשב  שעליו כתב.

כתב זר שאל אותי בימים אלה מה דעתי על דיווחיה של כתבת "הארץ" עמירה הס. לאחרונה כתבה הס רשימה דעתנית על הכפר השכן הגובל בבית שלי  – עיסאוויה – מילים שראיתי בהם כרזת שחור לבן  מוטה ומנותקת מן המציאות.

בסיפור המציאות שלה - בנרטיב הידוע -  לוהקו כל תושבי השכונה שלי ככובש אכזר ואדיש לסבל שכניו. אלה אוהבי השלום ומכניסי האורחים החוטפים מדי פעם מהלומות גז מדמיע רק מפני שלמישהו במשטרת ישראל ובמשמר הגבול משעמם בסופי שבוע.

הכתבה של הס הרגיזה אותי וטרחתי לקרוא אותה מפני שאני חי את השכנות לעיסאוויה  מאז 1983 ובדרך כלל מקפיד לא להיכנס אליה ולו גם לביקור נימוסין – מטעמי אהבת חיים.

אמרתי למראיין הזר שאינני מסכים עם מרבית הדברים שכתבה אך אני מוכן לעלות על בריקדות כדי שהיא תוכל להמשיך ולסקר את השטח כפי שהיא רואה אותו.

השיעור הראשון למי שרוצה באהדת העולם – ואהדת העולם נקבעת בין היתר על ידי דיווחי התקשורת הזרה: לעולם אל תאיים על עיתונאי מקצועי בסנקציות אם ינסה להגיע לשטח אירוע.

"פעילים"  המתחזים לעיתונאים – זה סיפור אחר. עיתונאים  וצלמי עיתונות במיוחד  – להם צריך לסייע במידת האפשר. לספק להם את כל המידע המקדים על מנת שיגבשו את עמדתם שלהם.

לפעמים - אין מנוס מחסימת  דרכי כניסה אם יש בכניסת מסקרים ומצלמות  לשטח לוחמה סכנה לחיי חיילים בשטח.

כל זאת – מובן מאליו.

אך איומים מוקדמים הם הסברע.

קראתי שראש הממשלה בנימין נתניהו ריכך את המסר של לשכת העיתונות.  תיקון נזק מיותר שנגרם בשל טעות שמכונת התעמולה האנטי ישראלית עשתה ועוד תעשה בה שימוש.

בצילום למעלה: נתי שוחט מצוות המוכשרים של "פלאש 90 " קלט קולגות בפעולה - וגם את חברתו לצוות מרים אלסטר (במטפחת הגנה ירוקה)  קרוב מאד לאירוע - סמוך לענן של גז מדמיע באזור קלנדיה. למטה - פאולה הנקוק, סי. אן. אן. - בדיווח בגבול עזה בתחילת מבצע עופרת יצוקה. צילום נתי שוחט. כל הזכויות שמורות לו ולאתר "פלאש". 

.