מואה???!!!, כלומר, אני???!!!

בהחלט!

אבל לא רק...

במירוץ המטורף של המיתוג, תוכלו לראות שם מותג מוטבע על כול דבר, אפילו על מוצרים שמידת קירבתם אל המותג הראשוני, מקריים לחלוטין.

כשאני נתקל במקרים מגוחכים מעין אלה איני יכול שלא להיזכר במראה של כלבלב קטנטן המשוטט בגינה ציבורית גדולה, מרים את רגלו ומשתין על כול שיח רענן שהוא נתקל בו בדרכו, כמי שאומר (אל מול כול הפיטבולים, אמסטפים, דוברמנים וכו'...): שופוני!!!

אין לי דבר וחצי-דבר נגד מיתוג, אבל...

אה, מילת הקסם..., אבל.

חבר טוב אמר לי פעם שאם מישהו משתמש במילה "אבל" הוא כמו מבטל את כול מה שנאמר לפניה...

ובכול זאת, אבל...

מיתוג, חשוב ככול שיהיה, יכול לסבול מעודף רעיונות קריאטיביים והללו יתרמו בבוא הזמן ל..., עודף-מיתוג.

בישיבת פורום שיווק של חברה תעשייתית גדולה עמד מנהל השיווק, שרוב עברו כבר מאחריו ושאין חולק על תרומתו לה, אל מול חבורת אנשי מכירות ושיווק צעירים ותאבי הצלחה.

וכך אמר להם: "רוב המוצרים שלנו, מיוצרים ומשווקים ע"י המתחרים שלנו. רמת המחירים לקמעונאי ומתח הרווחים של המוצרים שלנו, דומה או זהה למוצריהם של המתחרים שלנו. גם רמת השירות שלנו, דומה לזאת של המתחרים. אם כן, עמיתיי הצעירים – מדוע יעדיף הקמעונאי לקנות דווקא אצלנו?".

שתיקה מביכה השתררה.

הנוכחים הבינו שצרור קלישאות שחוקות ונבובות לא ישביעו את אריה השיווק הוותיק הזה, שבוודאי שמע אותן עשרות ואולי מאות פעמים בחייו...

על פניו של אחד הנוכחים עלה חיוך קטן, ואותו חיוך לא נסתר היה ממנהל השיווק.

"טוב..., אני מבין שיש לך תשובה טובה, בוא ונשמע: באמת למה ומדוע יעדיף הקמעונאי אותך?".

הצעיר שמע את השאלה בשנית..., והבין שתשובתו אכן, טובה. אולי הכי טובה!

"אני פשוט יותר..., נחמד!", אמר האיש הצעיר, בעודו ממשיך לחייך.

חיוכו הדביק את מנהל השיווק הבכיר וגם הוא חייך בשביעות רצון.

אני לא יודע אם התכוון אותו איש צעיר לעשות זאת, אבל (שלא מבטל שום מילה שנכתבה עד כה!!!) הוא בעצם..., מיתג את עצמו.

כלומר, האיש מיתג את אותו חלק פנימי ואישי שלו, הוא מיתג את "האני העצמי" שלו ורתם את המיתוג הזה לטובת משרתו.

במירוץ המטורף אחרי מיתוגם של מוצרים, תחת קורת-גג אחת, כמה שאמור לקצר את הדרך באסטרטגיית השיווק ובטקטיקת המכירות, בדרך אל כיסו של הצרכן הסופי..., אם כן – במירוץ מטורף זה הלך לאיבוד פרט אחד קטן, פיצי, קטנצ'יק...

"האני העצמי".

מואה...

איך כתבתי בהתחלה?

"אבל לא רק..."

כן, המילה אבל..., נו טוב, גם כאן היא אינה מבטלת שום מילה שנכתבה לפניה...

כמו במיתוג רגיל, גם מיתוג "האני העצמי" יכול לסבול מ..., נו, איך לומר?, עודף מיתוג?

לא    ב ד י ו ק 

כי אדם יכול לעטות מסיכות ככול שרק יחפוץ, אבל אותו חלק פנימי שלו, החלק הכי גרעיני שלו, יוותר כשהיה. אפילו אם ינסה להסתירו, במקרה הטוב..., או במקרה הרע – יחפוץ להבליטו עד כדי מיאוס...

"ללא קשר לגיל, מעמד ולעסק שבו אתם נמצאים, כולנו צריכים להעריך את החשיבות של המיתוג. בעצם, אנחנו המנכ"ל של חברה משל עצמנו: אני בע"מ!!!

כדי לשרוד עלינו להיות איש השיווק של המותג שנקרא: אני."

(טום פיטרס)

משנה זהירות צריך אדם לנקוט אם ברצונו לשווק את המותג הזה.

כי המותג הזה, מושך כקטר את קרונות כול הדברים כולם, אותם הוא רוצה להעביר לאחר, לאחרים: מוצרים שהוא מייצר/משווק/מוכר וכו'. או אפילו את..., דעותיו והשקפותיו !!!!  

וישנם כאלה, אשר באמצעות תכונה אחת (או שתיים...) מצליחים לשווק עצמם:

כנות. כנות ולהט.

אז,

נסו לשים מאחור את עניין המיתוג הכללי והתחילו לחשוב על המותג, אני.

חישבו כמנכ"ל החברה – אני בע"מ.

אתם הכוח העליון של החברה שלכם:

The buck stops at…, you

"הרוצה ללמוד דבר חדש, יחזיק בידו האחת עט ובשנייה..., מחק!!!"

(טום פיטרס)

אך לא כול דבר ישן יש להוציא מפניו של חדש.

כמו כול דבר בחיים, יש לקחת מן העבר אל ההווה (ואל העתיד) רק את מה שחשוב באמת.

למשל, קחו (בכנות ובלהט!!!) אל ההווה ואל העתיד שלכם את "האני העצמי" שלכם.

וזה, חשוב דיו, לא?!

בפעם הבאה:

אני גפרור, ומי אתה?!