כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    הצד המיסטי של המיסטיקה

    9 תגובות   יום שלישי, 28/6/11, 06:09

    בעידנים עברו היה קסם בעולם, היו מכשפות, היו עושי נפלאות ונביאים, היה עולם תנ"כי ומיושן עם נחשים המתנועעים לקצב המוסיקה החלילית המתנגנת מידי יצורים שאף לא דמיון יוכל לתאר.

    איפה הקסם? איפה האגדה?

    אנשים מוותרים על הדמיון בימי המציאות של המודרניות, הוא הוחלף על ידי טלוויזיה וקולנוע, קליפים באינטרנט, מציאות ווירטואלית וחרא בלבן. למה? למה ילדים מפסיקים לקרוא ספרים? הם מפסיקים לקרוא לא בגלל שההורים שלהם הרגילו אותך לכך, להיפך, הם הפסיקו לקרוא בגלל שעידן המציאות הווירטואלי שגורם לאנשים להפוך להיות בטטות כורסא, הורג את הדמיון בדרך שלו, הוא כביכול מייצג חלומות פנטזיונריים שהמציאות היומיומית לא מספקת, הטלוויזיה מקרינה לנו היפנוזה בהפוכה על איך החיים האידיאליים חייבים להיראות, גורמים לנו להתבייש בכך שלא הגענו למנוחה ולנחלה שעולם הבריאה המודרני מנסה לכוון אותנו אליו, אומנם לעיתים זה מבורך כי זה יוצר איזו תחושת אמביציה להזיז עצמנו ולשאוף לעוד, אך מצד שני החלומות שלנו נשארים רק בלילה, אין יותר חלומות בהקיץ ורצונות בהתהוות הנוצרים במוח לגבי מה שהעתיד צופן, הדמיון נחנק וגווע כי נתנו למדיה יותר מדי מקום לדמיין בשבילנו, בקרוב מאוד בחיים של כולנו יהיה חור אחד גדול ושחור שיקרא "חלומות-אנחנו יודעים מה אתם צריכים".

     

    האם באמת צריך לתת לדמיון דרור ולעזור לו לפרוש כנפיים כי יש מישהו אחר שעושה את זה בשבילנו?

     

    האם באמת צריך להפסיק לקרוא ספרים ולוותר על דברים שחלמנו בתור ילדים בגלל שבטלוויזיה מראים חלומות של אחרים שאנו נקראים לאמץ אלינו גם כן?

     

    אישית אני מתגעגע לעולם זה שמעולם לא הכרתי, שעידן המודרניות עזר לי לבסס את הדמיון עליו בצבעים, הלוואי והייתי יכול לראות עולם שכזה שקיים אומנם בקטנה במספר מדינות של העולם השלישי ואולי מעט גם בכרם התימנים בתל אביב וגם במשחקי פלייסטיישן, אבל איפה הקסם, היכן המיסטיקה, עד מתי נעמוד ונזעק לשמיים: "למה החלומות לא מתגשמים"? – התשובה היחידה לשאלה הזו טמונה בתוכנו, וגם כי נתנו לטלוויזיה מגיל קטן ולאינטרנט במציאות נוכחית לשטוף לנו את האמאמאמא של המוח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/6/11 18:45:
      אין בן אדם בלי חלומות (ז"א שאיפות בחיים), כשהוא נולד עושים בשבילו, כשהוא מגלה את הטלוויזיה חושבים בשבילו, כשהוא גדל הוא עובד בשביל אחרים או שעובדים בשבילו וכשהוא מזדקן שוב עושים בשבילו. בין לבין הוא חושב או לפחות חושב שהוא חושב. תודה :)
        30/6/11 14:21:
      מאוד נהנתי מהכנות בדברים שלך. אתה בעצם אומר שהשליטה של המדיה וההשפעה שלה כל-כך גדולה עלינו שהיא אפילו קובעת איך צריכים להראות החלומות שלנו, הרצונות שלנו. אנחנו הפכנו לסוג מסוים של נכים מפני שהפסקנו לחשוב לבד. מישהו תמיד חושב שם בשבילנו. זה נכון. אבל אני לוחמת מטבעי ואני באמת מאמינה שאתה יכול לשנות את המציאות שבה אתה חי, להגשים את החלום שלך במידה ובאמת יש לך אחד כזה, זה לא קל אבל גם לא בלתי אפשרי.
        30/6/11 13:00:
      * וואלה דברים כדורבנות, אהבתי את מה שכתבת, נכון בהחלט.
        30/6/11 07:35:
      אתי את צודקת, בפעם הבאה יטופל, זה מה שקורה שאני לא קורא את מה שאני כותב לפני שאני לוחץ על פרסם
        30/6/11 02:02:
      הפוסט שלך לא ברור, באמת. לא כדי לפגוע. חלק מאי הבהירות זה הנטיה שלך להשתמש בסלנג (אמ אמא של המוח, בקטנה, היפנוזה בהפוכה) וחלק נוסף הוא חוסר בהירות רעיונית. למשל השאלה התמוהה הזאת - האם באמת צריך לתת לדמיון דרור ולעזור לו לפרוש כנפיים כי יש מישהו אחר שעושה את זה בשבילנו? סתירה פנימית, לא? תראה, אולי כתבת את זה נורא מאוחר בלילה ובשטף של יצירה, תערוך את זה ותבהיר רעיונות, כי זה ממש לא מובן.
        29/6/11 20:31:
      הדרך היחידה שהטלוויזיה תצא מהבית זה רק אם ישדדו אותי, שיא הכנות :) אני קורא טונה של ספרים, יותר מהרבה מאוד אנשים שאני מכיר, מעל 10 בחודש, אבל אני לא דוג', זה חלק מחיי בתור לקטור. וגם כשלא שילמו לי על זה קראתי המון. הסיבה שכתבתי את הפוסט הזה היה נגד המדיה בעיקר שמדמיינת בשבילנו וצמצמה את הדמיון העצמאי למינימום
        29/6/11 18:39:

      לא הבנתי, מה מפריע לך לקרוא ספרים? מי מונע ממך לקחת את קופסת או צג הטלוויזיה ולתרום אותו לבית חולים או בית מחסה או למחזור?

        29/6/11 16:49:

      הקסם קיים בספרים במיעלים בסרטים
      אתה יכול להפעיל את הקסם בהחלטה אחת של לחיצה על האיקס ולשנות
      נכון שהיום ימים של קסם אז ,אבל מאז הקסם רק גדל
      צריך ללגום בלגימות כל פעם קצת ,,

        28/6/11 14:25:

      יש קסם. אתה יכול לכתוב יומן חלומות ועולם קסום יתחיל להיפתח בפניך. יש גם דרכים נוספות. בהצלחה.

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין