איש אחד קנה פעם ספה, משומשת, לא יפה במיוחד, אפילו די מכוערת. היא הייתה בצבע ירוק, עם כתמי קפה על הכריות, והיה לה חור של סיגריה על אחד המושבים. האיש לא ידע להסביר לאשתו למה קנה ספה מכוערת שכזו, ולא יכול היה להסביר למה הוא מתעקש להשאיר אותה בבית, אבל משהו בספה לא נתן לו מנוח. באחד הערבים, כשנימנם על ספתו בשקט, שמע ממנה קול: "תהרוג אותה, רק כך נוכל להיות באמת ביחד". האיש היה מופתע, אך לאחר רגע של מחשבה התעשת ואמר לעצמו שכנראה זה היה סתם חלום, חלום מוזר, מסתורי ונפלא, אבל חלום. לאחר כמה ימים, כשנרדם אל מול הטלוויזיה על ספתו, שמע שוב את הקול, בהיר וחזק: "תהרוג אותה, אתה לא רוצה שנשאר ביחד?". "בטח שאני רוצה!", ענה האיש בהתלהבות יתרה, אך הספה לא ענתה לו, כי בסך הכל, היא הייתה ספה. האיש התחיל לישון יותר ויותר על הספה, ולמרות שהבטיח לאשתו שיבוא לישון איתה, היה נרדם לבסוף מול הטלוויזיה, על ספתו האהובה. ככל שהימים עברו, הספה דיברה חזק יותר ויותר, לפעמים היה יכול להישבע שהוא שומע אותה גם כשהוא ער. הוא ניסה לספר את זה לכלב שלו, אבל נכונה לאיש אכזבה, כי כלבים לא מדברים, או מבינים בני-אדם. לאחר כמה חודשים ארוכים בהם שמע כמעט מדי יום ביומו את הספה לוחשת לו להרוג את אשתו, האיש נכנע והחליט לעשות את המעשה. הוא תיכנן את הרצח בקפידה, אך לבסוף בגלל כל התוכניות והשינה לבדו כל לילה, האישה עזבה אותו לטובת כושי אחד, שהיה יכול להיות מנקה הבריכה שלהם, אם לא היו גרים בקומה השלישית, ואם הייתה להם בריכה. כשהגירושין היו סופיים, הספה הפסיקה לומר לו לרצוח את אשתו, היא פשוט שכבה שם בלי תנועה ולא אמרה מילה. האיש התחיל להרגיש שהספה לא אוהבת אותו כמו פעם, ומאוד התגעגע להרגשת האהבה שקיבל ממנה בכל פעם, אך הספה המשיכה להתעלם ממנו, עד שלבסוף, החל לבלות מפעם לפעם את זמנו על המיטה. איש אחד, אותו איש למעשה, מצא באחת הפעמים שהלך ברחוב כורסא למכירה. הכורסא הייתה עשויה מעור הפוך, שלא אמר לאיש מעולם דבר, כי הוא לא הצליח להבין מה ההבדל בין עור רגיל להפוך. הכורסא הייתה מכוערת אף יותר מהספה, צבועה בצבע צהוב עם פסים בצבע צהוב יותר, ונראתה כאילו מישהו השאיר אותה מחוץ לביתו במשך כמה חודשים, מה שכנראה היה נכון למדי. למרות זאת, האיש הרגיש שהוא חייב לקנות אותה.
פוסט זה לקוח מהבלוג החדש שלי, כולכם מוזמנים: |