אם יש תקלה במערכת הבסיסית הזו, כל תפיסת העולם שלנו משתבשת ואנו מוצאים עצמנו מדברים עם אנשים שלא מגיבים לנו בכלל .

אחד מתוצרי החושים הוא הכמיהה: השתוקקות לדבר מה שלא בהכרח נמצא במרחב האובייקטיבי.
כמיהה היא מושג, שמרכז בתוכו את הגשמי ואת הרוחני, את המושג ואת הבלתי מושג, את הארצי ואת הערטילאי, מושג המאגד בתוכו רצון, תשוקה וגעגוע.

החיבור העמוק, נקודת המפגש של אדם עם עצמו. הוא המנוע של האמן, המקור ליצירתו,

היא תרגום החוייה החושית.

דרך החומר באים לידי ביטוי הרגשות העמוקים הללו של כאב, געגוע לדבר בלתי מושג, אכזבות, שמחה, ערבוב של פנטזיה ומציאות.

קבוצת אמנים פלסטיים ותיקים, יוצרים כל אחד בסגנון שונה, מציגים את המעבדה החושית שלהם.

חוויית היצירה היא הוויית האמן, מרכז חייו. כל מראה, צליל , ריח ורגש, באים לידי ביטוי על הבד, ונחשפות דעות ורגשות. החוויה החושית שלו, הסובייקטיבית, שכשהיא מוצגת לראווה היא יוצאת מרשותו ועוברת להיות החוויה החושית של המתבונן.

על כן השוני שולט בין חברי הקבוצה הזאת, על מנת להדגיש את המומנט הנ"ל.

ההשראה היא מתוך שיריו של יחזקאל נפשי, בהם המוטיב העקרי הוא כמיהה, מוטיב עקרי ביצירות האמנות הללו.