Bhutan Schools Focus on Gross National Happiness English transcript follows Hebrew בתי ספר בבהוטן מתמקדים ב"אושר לאומי גולמי"
![]() בשנים אחרונות, ממלכת בהוטן בהרי ההימלאייה נודעת בעולם בשל מושג "אושר לאומי גולמי" שלה. מושג זה הומצא על ידי המלך הרביעי של בהוטן ב-1972, ונועד להוות תחליף למדד המסורתי של התפתחות: תוצר לאומי גולמי. הארץ הקטנה הזו עכשיו לוקחת "אושר לאומי גולמי" מעבר לשיח האינטלקטאולי ומיישמת את ערכיה במערכת החינוך. כתב "קול אמריקה" סטיב הרמן, אשר מדווח מבהוטן, גילה שלדגש על אושר יש שורשים היסטורים עמוקים באומה המרוחקת. VOA קול אמריקה www.voanews.com השיעורים בבבית ספר יסודי צ'אנגבאנגדו נפתחים ברגע של שקט מוחלט. לפני השיעורים יש מדיטציה. המורים אומרים שהבחינו בהבדל. התלמידים עכשיו יותר מרוכזים. , בבתי ספר בבהוטן, כחלק מהדגש על ערכי אושר לאומי גולמי, נכללים שיעורים בשמירת טבע ומיחזור. הם גם כוללים, למשל, למה רצוי להתחשב בזולת. - חברות [הנה] כבוד, אמינות, , טוב לב, להתחלק, לעזור. - כמדיניות ממשלתית, האושר הלאומי הגולמי מכיר בעוד היבטים מלבד חינוך, שביעות רצון פסיכולוגית, ואקולוגיה. נכללים גם בריאות, תרבות, רמת חיים, ניצול נכון של זמן, חיוניות קהילתית, וטוהר המידות בשלטון. בבית ספר הממלכתי הזה בשולי הבירה, טימפו, המנהלת, דולמה, מסבירה שאושר לאומי גולמי הוא לא רק אמור להיות תרגיל כיתתי. "אנחנו מעניקים ערכים לא רק בשיעורים, אבל הדרך בה מורה מדבר עם הילדים, הדרך בה מורה מתיחס לילדים, ועד כדי כך שאפילו כשאנחנו משחקים משחקים, מוענקים ערכים." מחנכי בהוטן מדגישים שערכי אושר לאומי גולמי, שהם קרובים מאד לאמונה הבודהיסטית המושרשת של המדינה, לא אמורים להכניס דת לתוך הכיתה. אבל הם בוודאי אינם סותרים ערכים דתיים אלה. במנזר נאפו שנוסד ב-1550, הלאמה הראשי ייסד בית ספר דתי לחלק מהילדים הנזקקים ביותר של בהוטן. הם לומדים מושגים דומים לאושר לאומי גולמי, אבל כאן לא קוראים לו כך. כאן הוא מהווה חלק מהערכים המסורתיים הבודהיסטים שנלמדים בכדי להשיג הארה. זה מה שהם מנסים להשיג באופן קבוע, גם דרך חיים חומלים, דרך הימנעות מרשעות (פגיעה בזולת), ודרך רתיעה מצבירה חומרית. נזיר ראשי ופרופסור נגאוואנג שדרופ צ'וקי ניימה, מסביר שמה שאנשים רגילים מכנים אושר הוא מה שהבודהיסיים מתכוונים כשהם מתיחסים להארה. "יש יום בו אתה מקבל את האושר הזה לצמיתות. זאת בקשתי, שאנשים ישקיעו בדרך להארה. בזמנים חשוכים אלה, עם המעט כלים של חמלה, אהבה וטוב לב." במשך תקופה ארוכה, השושלות הטיבטיות של הבודהיזם מהוות חלק אינטגרלי של החיים בבהוטן. שוב בבית הספר, המנהלת דולמה מאמינה שחתך רוחב חברתי בבהוטן מאד רוצה לשמר את האספקטים הייחודים שלה, מה שהופך את הגישה לחינוך לשונה מארצות אחרות. "כיצד אנו משמרים את התרבות שלנו, כיצד אנו מקדמים את התרבות שלנו, והדרך בה אנו חושבים, היחס בין הורים לילדים ובין מורה לתלמיד. כל הדברים האלה... יש כל כך הרבה שקורה בפועל שמאד שונה מהרבה ארצות מפותחות ומתקדמות." הגיאוגרפיה המבותרת ותרבות של ריסון ואיפוק סייעו לבהוטן להישאר מבודדת. אבל תשתיות מודרניות, אתרי אינטרנט ומעט יחסי ציבור לא קונבציונילים של בהוטן בכדי להדגיש את ערכיה המסורתיים, מאפשרים לעולם החיצון להציץ לתוך וללמוד מהארץ הקטנה הזו. במשך מאות שנים, מנזרי ההימלאייה הדגישו את הרוחני יותר מאשר הרווח החומרי. כעת בהוטן מקוה שניתן יהיה לייצא את המושג "אושר לאומי גולמי" שלה, והצלחתה תימדד באינדקטורים לא כספיים. סטיב הרמן חדשות קול אמריקה נאפו, בהוטן תרגום מאנגלית: חנה וייס ____________ הסיבה לסבל: בערות ותפיסות מוטעות מהפך של הלב: קריאה לשפיות ולשיתוף פעולה Bhutan Schools Focus on "Gross National Happiness" The Himalayan kingdom of Bhutan, in recent years, has gained international attention for its concept of Gross National Happiness. That was a term coined by Bhutan's fourth king in 1972 and was meant to be an alternative to the traditional measure of development: gross national product. The small country is now taking GNH beyond an intellectual discourse and incorporating its values into its educational curriculum. VOA Correspondent Steve Herman, reporting from Bhutan, discovered that stressing happiness actually has deep historical roots in the remote nation VOA Voice of America www.voanews.com Classes at the Changbangdu Primary School begin with a moment of absolute silence. Prior to lessons there is meditation. Teachers say they have noticed a difference. The students are now more focused. As part of the emphasis on the values of gross national happiness, in Bhutan's schools, these include lessons on conservation and recycling. It also means teaching, for instance, why one should be considerate to other people. - Friendship [includes] respect, trust, sharing, kindness, being helpful. - GNH as a government policy recognizes other components besides education, psychological well-being and ecology. They are health, culture, living standards, proper use of time, community vitality, and good governance. At this public school on the outskirts of the capital, Thimpu, the principal, Dolma, explains that gross national happiness is not only meant to be a classroom exercise. "It's not just in classroom teaching that we impart values, but the way a teacher speaks with the children, the way a teacher behaves with the children, and so much so that even while we play games, values are imparted." Bhutan's educators stress that GNH values, closely aligned with the country's deep Buddhist faith, are not meant to bring religion into the classroom. But they are certainly not in conflict with those religious values. At the Nafu monastery established in 1550, young Head Lama has set up a parochial school for some of Bhutan's most underprivileged children. They are learning similar GNH concepts, although it is not called that here. Rather, it is part of the traditional Buddhist values taught to help attain enlightenment. This is what they strive to achieve permanently, partly through leading a compassionate life, avoiding evil, and eschewing material gain. Chief monk and professor Ngawang Shedrup Chokyi Nyima, explains that what ordinary people call happiness is what Buddhists mean when they refer to enlightenment. "There is a day that you get this happiness permanently. So this is my request, people should work on the path of happiness. At this degenerate time, through the little means of compassion and love and kindness..." The Tibetan lineages of Buddhism have been an integral part of life for a long time in Bhutan. Back in the capital school, principal Dolma believes a cross-section of Bhutanese society is keen to preserve its unique aspects, making the approach to education different than in other countries. "How we preserve our culture, how we promote our culture, and the way we think. The relation between the parents and the children, between teacher and student. So all these things, there is so much that actually takes place which is quite different from many of the developed advanced countries." Its rugged geography and culture of reticence have helped keep Bhutan isolated. But modern infrastructure, Internet websites and a bit of unconventional outreach by Bhutan to stress its traditional values, are allowing the outside world to glimpse into and learn from this small country. For centuries, Himalayan monasteries have stressed the spiritual, rather than material gain. Now Bhutan as a country is hoping its concept of gross national happiness is one that can be exported, and its success measured by indicators other than money. Steve Herman, VOA News, Nafu, Bhutan.
Hon. Prime Minister of Bhutan Explains GNH (English transcript at end of post) The Gross National Happiness Centre, Bhutan
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתיחס לשיטת החינוך הבודהיסטית. השיטה הבודהיסטית היא שיטה של תרגול התודעה. ניתן לתרגל את התודעה בבית סוהר או במערה, כמו בבית ספר זה או אחר, ובמרוצת החיים בכול מצב שניקלע אליו. אין לזה קשר ללוח, שולחנות, כסאות, בי''ס, או חינוך ביתי. צריך מורה. כיצד לבחור מורה רוחני
עכשיו לגבי השיטה שאתה מציג - אני חושבת שטוב שעוד אנשים ידעו שהאופציה של סדברי קיימת, כי אולי יהיה הורה או ילד או ילדה שיבחר בה.
נוכל למצוא נוכלים, נצלנים ומה לא, בכול בית ספר ובכול תחום, מה שעושה את העולם לא בטוח לילדים, באופן כללי. מורה ראוי יעבוד על עצמו קודם כל, ואח''כ יחלוק את אשר למד עם זולתו.
היי חנה,
אם לא השיטה ולא המסגרת הם שקובעים כדבריך, אזי מדוע את מציגה כאן שיטה ומסגרת ?
אחד מהמורים הבכירים (טיבטי) של המכון לדיאלקטיקה בודהיסטית בדרמסלה, בהודו, התחיל את לימודיו בגיל 18. היתה לי חברה טיבטית שהתחילה ללמוד בשנות העשרים המוקדמות לחייה. לפני כן, היתה רועה, אח''כ ניהלה עסק. כך שאפשר להעביר ילדות מאושרת במשחקים ובטבע, ושעדיין 'יצא' ממישהו משהו במדדים ובסרגלים המקובלים.
כאן תוכל לראות תוצר החינוך בבהוטן, במאי סרטים, דזוגנסר קיינצה רינפוצ'ה, לא נראה לי שהוא סובל מחסך כלשהו. גם יש סרטון אנימציה של סיר קן רובינסון, על סרגלים ומדדים, בין השאר.
באיזה בית ספר היית רוצה ללמוד, או היית שולחת את ילדיך ללמוד, חנה, בבית ספר בבהוטן, או בבית ספר מדגם סדברי ?
אגב, בית הספר סדברי ואלי ובתי ספר מדגם סדברי בהגדרה אינם "בתי ספר פתוחים" -- הם "בתי ספר דמוקרטיים".
מה שחשוב זה הכוונה הכנה של הלב בכול סיטואציה. הטיבטים והבהוטנים מייצרים אנשים חומלים וחברה חומלת ביעילות מירבית במשך כ-1300 שנה. (הבודהיסטים, באוניברסיטאות כמו נלנדה שהיתה בהודו, עושים את זה כמעט כפול זמן מזה). פגשתי המון שחיתות גם בבתי ספר הפתוחים בארץ. כך שכול שיטה וכול טכנולוגיה וכול מסגרת יכולה להיות מנוצלת לטוב או לרע; חשובות הכוונות הכנות של הלב של מי שמאייש ומפעיל ומשתמש בשיטה או בטכנולוגיה או בידע. חשוב ללמוד מוסר מהגן עד לאוניברסיטה - ובאיזו דרך שתבחר להעביר את המוסר, תבורך.
לגבי חינוך העתיד בכלל, ראיתי עכשיו מישהו שעושה אוניברסיטה ברשת - עם אלפי ואפילו עשרות אלפי נרשמים לקורס אחד.
בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.
ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.
אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !
התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים בדגם סדברי, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.
בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.
-----------------
* ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).