כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פילוסופוס אנליסיס

    פילוסופיה שימושית, ספרות ושירה עם נגיעות אקטואליות.

    יומן בגדד

    3 תגובות   יום רביעי, 29/6/11, 09:46

    הקדמה

    משכונת באב א-שארקי מהעיר העתיקה בבגדד, כותב סטודנט בשם עבדללה יוסוף יומן אירועים על המלחמה בבגדד. עיר בה נולד וגדל למשפחה קשת יום שמוצאת את פרנסתה בחקלאות. עבדללה לא אוהב את הכיבוש האמריקאי, אם כי אינו בעד סאדאם חוסיין, העריץ המיתולוגי של עיראק.

    בהומור שחור הוא מתאר את המצב בעיר העתיקה בבגדד. המיקרוקוסמוס שבו הוא חי, לא בא להעיד על עצמו בלבד, אלא על הקוסמוס כולו.

    עבדללה מאמין שהשחרור האמיתי של בגדד צריך לבוא מתושביה, ובשום פנים לא מגורם חיצוני אחר. זה נראה לו התערבות לא רצויה.

    יש בכתיבתו האירונית בקורת על האמריקאים הבאים לכבוש את עיראק. הוא לא מאמין שהם באים בידיים נקיות. בתוכו פנימה הוא יודע שבארות הנפט הן אלו המושכים את האמריקאים, שבאים באיצטלה של שוטר מקוף אוניברסאלי.

    דעתו לא נוחה מכך, על אף המצב בארצו.הוא מלגלג על הקדמה כביכול שהביאו האמריקאים לארצו. על הלבוש, על הפלאפונים, שאותם הוא מכנה - מלפפונים מדברים.

    אינו עומד בשינוי שחלק מן העיראקים אימצו. הוא כותב על שכנתו פאוזיה, אלמנה כפרית שהפכה להיות סוזן מלאס ווגאס. המיני שהיא לובשת שמכסה טפח ומגלה טפחיים, נתפס בכתיבתו האירונית כפריצות, ולאו דווקא כבלוז לחופש הגדול.

    הוא מנבא את אשר יקרה באחרית הימים, כאשר האירנים ישלטו במאגרי הנפט העולמי. ויהפכו את עיראק לפרובינציה פונדמליסטית של העולם המוסלמי.

    נקודת אור יחידה מספקת לו חברתו איזבל מפריז, שבה פגש בבגדד. היא היחידה בעולם שעדיין חושבת עליו ושולחת לו מכתבי אהבה. כן...יש גם אהבה בסיפור הזה. 

                                                ***

    בוש נשיאה של אומה גאה כמו אמריקה לא יודע את נפשו מרוב תבוסה. בוש יה פושפוש מפציץ אותנו ללא רחמים אבל אנו תעיש, חיים כמו כלום לא קורה, כמה מטוסים שיביא עלינו אנחנו חיים כרגיל ,יעני כאילו אין מלחמה בכלל. האהבלים האלה מאמריקה ביחף,

    יעני- פוחדים ממלחמה. איזה מצחיקים הרי אותם לא מפציצים יום ולילה, הם רחוקים מן הזירה אלפי קילומטרים וממה הם פוחדים, יעני- מסיכות נגד נשק ביולוגי. אהבלים. ואנחנו פה בעירק חיים על הכיפק, תראה לי עוד מדינה אחרת בעולם שחיה כמונו. אוטובוסים נוסעים, אנשים וואלה הולכים לעבודה,תעיש. שוק פתוח כל טוב.

    אתה יודע יומני מה אני אוכל . לא הרבה. קצת שמן זית וואלה- אתה יודע, אינתה עארף, לחם יבש ושותה מים מהבאר, וואלה זה מספיק. אבל אלו האמריקאים אם לא תיתן להם עוף הודו לכל חג הורגים אותך , יה וואלי איזה דובה.

    האומה הכי שמנה בעולם, והם מדברים על לנצח את המלחמה, נשמע מצחיק, יומני הקטן. אבל אני פה כותב למען ידעו הדורות הבאים מה אני מרגיש.

    יעני- ידעו שהרגשתי על הכיפק.

    איזה פיצוצים בחוץ נשרף לי הפיוז. יומני אין לי חשמל... איזה אהבל עם מסוק ירה טיל אני קם מהכיסא מסתכל החוצה , רוח חמה נושבת מלטפת את פני ואני רואה שנפלה אנטנה. יעני הכול אש ותמרות עשן.

    פתאום נהיה לנו כאן עלטה יה וורדי, חושך מצרים. הלכתי למגירה הוצאתי נר , וואלה , טוב שאני מעשן נשארו לי שתי סיגריות יומני הקטן, אני מדליק גפרור, מדליק את הנר ומצית ממנו סיגריה מסוג פריד, אני חושב שאיזה חבר הביא לי מן העיר העתיקה.

    אני יושב לכתוב, עוד פיצוץ, אנא עראף, רעש אימים. אבל על הזובי הרי כבר חושך, אי אפשר לעשות עוד חושך. יש לי נר, אני לוגם קפה מהביל בלי סוכר, לא היה אצל עבד סוכר היום. אבל טייב, לא משנה. אני נותן מבט על הנייר לא רואה כלום,

    כאילו מה אני אגיד יומני הכול נמחק,

    ואני מתפלא וואלה אלעזים- מה זה???

    אבל אני מתרגל לחושך, ופתאום אני רואה הכול יותר ברור ממקודם, כל המילים רוקדות, ואני מה זה חם על הכתיבה. אבל העיפרון שלי לא מחודד וככה יוצא לי אותיות גדולות. איך אני יחדד אותו , יה ראבי!!! איפה אני אמצא סכין.

    החלטתי לשבור אותו על הפינה של השולחן ואז המשכתי לכתוב

    אז איפה היינו- כתבתי על השמנים האלה שיורים בנו , מפציצים אותנו אבל, ראבק אי אפשר לפוצץ חלום, החלום שלנו זה לעצור אתכם לפני בגדד.

    פירוש השם בגדד אמריקנה, זה מתת אל ומי אתם תיקחו מאיתנו מתנה מהאל.

    אנא עארף, זה סדאם מה אני אגיד ,אנחנו פה בעירק לא אוהבים אותו. הוא לא משהו, אבל מה נראה לכם שאנחנו אוהבים את השמנים האלה??? מאיפה, לאיפה ראבק!!!

    מה לנו ולהם, הם רוצים נפט אתה יודע יומני, נפט נפל עלינו הערבים כמו זהב, זה פורץ כלבה ושווה מיליונים. ואלה האמריקנים בולעים אותו כמו מים, כמה תעשיה יש להם.

    וואלה עוד פיצוץ, מה זה קרוב . אני מזנק ורואה את השכנה שלי פאוזיה צועקת ורצה, ואני מלמעלה שואל -

    שו, אדה, פאוזי.

    והיא רצה ועונה לי סילביה...סילביה אללה ירחמה,

    מי מת? אני שואל.

    וכמעט שמתגלגל מהחלון.

    מי זו סילביה?

    הפרה שלי... היא עונה.

    ואני לא ידעתי שקוראים לפרה סילביה, כנראה שהיא אהבה אותה.

    זו רק פרה- אני אומר.

    מה פרה, היא צועקת. מחר לא יהיה חלב לילדים, ולא מחרתיים, אללה יודע מתי.

    יה ווארדי, אני אומר.

    לא יהיה חלב. שלא יהיה יומני, גם לי אין חשמל ועוד מעט אני צריך משקפיים ואתה חושב שאפשר למצוא משקפיים בבגדד, אלה פיצצו את הכול ,כל מה שזכוכית התנפץ, במחשבה שנייה טוב שאין לי משקפיים שלא היו מתפוצצים לי על הפנים.

    אני יושב וממשיך לכתוב... עוד פיצוץ . התרגלתי מה שאני מנסה להגיד שאותנו הבגדדים אי אפשר לשבור סתם ככה. כאילו איזה דוד בא מאמריקה ורוצה להרוג אותנו, ואני חשבתי שהדודים נותנים מתנות, בפרט אלה שבאים מאמריקה. וואללה, השתנו הזמנים יומני הקטן, עכשיו יש דודים אחרים שרוצים לפוצץ אותך, וואלה זה מצחיק.

    אני קם שותה קפה מר והולך לאדן החלון, מעיף מבט על בגדד, העיר באפלה, מה זה חושך, חושך מצרים. לא רואים ממטר. טוב שיש שריפות מהפיצוצים זה קצת מאיר כמו פצצות תאורה. באופק אני רואה את המסגד, קו האופק לפחות נשאר שלם, לא כמו באמריקה.

    יא ראבי, אני הולך לישון. מסתכל על היומן ואומר לו –

    אל תפחד. אני ממשיך מחר,

    ופתאום באה רוח וסוגרת לי את הדפים. רוח פרצים טוב שהיום יותר חם. הרוח המשיכה להשתולל , אבל אני כבר הייתי מכורבל בשמיכה ישנה, ועוד כמה עיתונים, לקחתי לראשי קרטון וישנתי עליה , יעני כר.

    יום שני 29/3/03 שעה 10:00

                                                ***

    אהלן יומני מה אני אגיד לך, אנא עארף? וואללה לא הצלחנו נגד אמריקנה הם כבשו אותנו. כבר עברה שנה, ואני לא היה לי זמן לכתוב כאילו היה כל אל עולם על הראסי. מה זה בלאגן עשו פה אמריקנים, ברדק.

    אני מסתובב בשוק של בגדד כולו מאשי, יענו הכול זורם, עובר. ישבתי היום עם עבד כן זה עם הסוכר, אבל היום הוא מוכר פלאפונים, וואללה אלעזים פלאפון יענו מלפפון מדבר.

    אני שואל שו האדה עבד?

    חסר לי קפה וסוכר ואתה מוכר פה פלאפונים, יענו מאיפה אקנה עכשיו קפה וסוכר?

    ועבד צוחק ואומר לי תשמע מוסיקה מן הפלאפון, ואני אומר שעבד התחרפן.

    אני הולך ברחוב ומכל פינה אני שומע , הלו, הלו. זה לא רק עבד זה כולם פה חרפנים. נכנסתי לשוק איזה ריחות יא ווראדי ,איזה ריח על הזובי.

    נענע, קפה מהביל טחון דק דק עם הל, כוסברה רעננה ריח גן עדן. טוב שפה האמריקנים לא נגעו יענו הם מסתובבים אבל מחוץ לשוק. ואני רואה את פאוזיה, השכנה לי, מה זה מבסוטה עם פלאפון ביד כל הזמן –

    הלו הלו...

    מה זה פאוזי אני אומר, שו האדה?

    היא צוחקת ,הלו הלו וממשיכה.

    ואני רציתי לשאול אותה על הפרה שלה, אבל היא רחוקה ממני צוחקת ומפלרטטת. יא ראבי, איזה עולם.

    הכול השתנה התחלף. פתאום אני מזדעזע מפיצוץ באיזה מלון קרוב, אני זורק את הסל שלי ויוצא מהשוק.

    איזה פחד, כולם רצים בורחים וואלה האמריקנוס עם רובים מכוונים לכל עבר. אני מסתכל על מקום הפיצוץ הכול עטוף עשן הכול בלאגן. כולם באטרף ואני יחד אתם, אינעל ראבק לא צריך קפה. ידעתי שהקפה הזה יהרוג אותי אבל לא ככה.

    אני חוזר הביתה בריצה מה זה מתנשף, כמו כלב מבוהל. איזה פיצוץ יאללה הלב שלי ניתר מהמקום. אני מביט מהחלון ובחוץ פחד אימים ,מכוניות אמבולנסים, נפגעים ופצועים. ואני שואל את עצמי בשביל מה צריך פלאפונים, בשביל מה צריך פיצוצים.

    וואללה, לא זה ולא זה עדיף. היה עדיף עם המניאק הזה סדאם. אז הייתי הולך לשוק קונה דברים וחוזר איתם הביתה.

    אבל מה אני אגיד לך יומני כולו מאשי. מה שהיה אתמול לא יחזור, היום עולם אחר צריך להתרגל עוד לא הבנתי למה זרקתי את הסל, עכשיו הגרון יבש ואני צריך קפה. ירדתי לפאוזי, היא פותחת לי את הדלת לבושה מיני שחור ואני מתעלף. פאוזי מעירה אותי עם דלי מים.

    קום יראבי, מה קרה לך?

    אני מסתכל עליה, וואללה אפשר לראות לה את התחתונים. פאוזי אני שואל, שו האדה? התחפף לך השכל!?

    פאוזי צוחקת, היא מבינה למה התעלפתי, בטח עכשיו חושבת שאני מפגר או משהו. היא צוחקת צחוק גדול... זה מודרני, מיני פלאפון. זה במודה.

    אני לא יודע, אני המום. נו טוב תביאי לי קצת קפה, רק אל תתכופפי זה מיני זה?

    אל תדאג היא אומרת הקפה למעלה, היא פותחת את הארון ואני מתחרט שאמרתי לה לא להתכופף.

    יא ווארדי איזה תחת... זו פאוזי אני נדהם.

    זו פאוזי עם הפרה סילביה, עכשיו היא נראית כמו סוזן מלאס ווגאס. אני מתחיל להזיע החום שלי עולה, פאוזי מביאה לי מגבת, קח היא אומרת תנגב את הזיעה. אני קם על הרגליים קצת מעולף הלב שלי מתופף, מנגב את הזיעה ולוקח קצת קפה וסוכר וואללה, מספיק לכוס.

    אני מרתיח מים עושה כוס קפה וממשיך לנגב את הזיעה. טייב אני אומר לעצמי, להירגע. אבל בחוץ יללות של אמבולנסים, צרחות ורעש מכל עבר. אני פותח את היומן, היד שלי רועדת ונשפך לי קפה על הדף, לא חשוב אני אעביר לדף אחר. אני מרחיק את הקפה שם אותו בקצה השולחן ולוקח עט לכתוב. וואללה גם אני מודרני יש לי עט ביד. אללה ירחמו העיפרון לא צריך לחדד יותר.

    יומני - אני פותח,

    מה אני אגיד לך? אנא מה בעארף.

    שו האדה העולם הזה, זו עירק זו??

    כל החיים פה השתנו, אלה הפרסים האלה, יענו השיעים כנראה רוצים לעשות רצף אחד עם אירן ואני חושב על המיני של פאוזי ,

    איך היא תלך ככה ,איך?

    הרי אלה אללה יסתור פנאטים. הכול רעלות ותרעלות, אני מקווה שהבוש הזה לא יחליט לברוח מפה כמו שפן, כי אז יהיה פה סוף העולם עם החומנים האלו, השכנים שלנו. הם ירדו עלינו כאסח, הם לא שכחו את סדאם שנלחם בהם ולא אותנו העירקים. אבל מה אני אגיד לך, יומני. אני אזער לא יכול על העולם, כוס אוחתו. מה שיבוא יבוא, כנראה מן אללה ככה צריך להיות.

    אבל האמת רציתי לכתוב על איזבל. חברה שלי מצרפת מפריז ,מה זה חברה יעני ידידה. היא באה לפה לביקור ופגשתי אותה כאן על הגשר. היא יפה כמו נסיכה,

    אתמול היא שלחה לי מכתב. ולשם שינוי גם קבלתי אותו.

    ומה היא כותבת תקשיב "שלום מון שרי, אני מתגעגעת אליך בוא אלי לפריז."

    ואללה יומני היא מזמינה אותי לפריז, אבל אני אין כסף לסיגריות איך יהיה לי כסף לפריז. אני לא יודע יומני מה לעשות ממי אני אלווה כסף? אולי מעבד?


    עכשיו יש לו כסף מכל הפלאפונים, אולי פאוזי, אולי לה יש מתחת הבלטות כמה גרושים. נראה, זה אני אעשה בפעם אחרת אבל עכשיו אני רוצה לחשוב על מכתב תגובה למון שרי, מתוקתי בפריז. אז ככה נסיכתי אני כותב, גם אני ווחשתיך חביבת אלבי, יענו – מתגעגע יקירה שלי.

    גם אני חושב עליך, אני ממשיך ואני רוצה לבקר אותך, חביבת אלבי.
    אבל אני לא יודע בדיוק מתי, הרבה נשיקות חביבה. אתה מבין יומני, מי שאין לו כסף נחשב למת. ואני מה אכתוב לחביבתי?

    חוץ מזה שגם אני אוהב. מחר אני אשלח את המכתב הזה ואדבר עם עבד, אולי אני אקנה גם פלאפון. יענו עולם מודרני נהיה פה. הלו...הלו...

    יום שלישי
    30.3.04
    שעה 12:00
    יומן בגדד.

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/6/11 00:25:
      למה אתה מתכוון להוציא לאור את הספר בבגדד ,חיוך. ניסיתי בשביל הספור לפתוח בלוג ולא הצלחתי וגם לא מקבלת התראה על תגובה, קשה ומעצבן האתר הזה.
        29/6/11 23:35:

      צטט: rachelyg 2011-06-29 13:13:02

      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מתה מתה מתה עליך חחחחחחחחחחחחחחחח נחנקת לא יכולה יותר, מה זה ? סופר, כשאקנה את הספרים איך אקבל חתימה? טוב יש לי כמה דברים אבל כשאסיים את הקודם גם. חחחחחחחחחח אבל זה ממש לא אתה .... מתה על סיפוריך, רחלי

       

      בשביל לקנות את הספר את צריכה לטוס לבגדד...

      תודה יקירה על המילים, איגי

        29/6/11 13:13:
      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מתה מתה מתה עליך חחחחחחחחחחחחחחחח נחנקת לא יכולה יותר, מה זה ? סופר, כשאקנה את הספרים איך אקבל חתימה? טוב יש לי כמה דברים אבל כשאסיים את הקודם גם. חחחחחחחחחח אבל זה ממש לא אתה .... מתה על סיפוריך, רחלי

      ארכיון

      פרופיל

      מולוקו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין