מה אני עושה כאן, למי אני כותב את כל זה,

בראש שלי, שתף המילים לא מפסיק, משפטים פסקאות נאומים שלמים

אף פעם לא ידעתי באמת איך מפסקים איפה לשים נקודה והיכן הפסיק.

אבל בראש שלי הכל הולך, חצי משפט סיפור שלם הכל זורם ונשפך

נהר שלם של מחשבות ומילים מעשים ותוכניות ניסיונות להבין.

אני יושב מול המחשב ורק מחכה לראות אותך מתחברת, מחפשת לראות לבדוק

אם אני כאן. ואז אולי, ככה פתאום משהו יקרה ממש כמו חלום.

כאן לכל מילה יש משמעות לכל משפט פירוש.

להעביר את בליל המחשבות והמשפטים שרצים לי בראש הופך למשהו לא ברור,

לא קריא, לא מסתדר.  כי איך אפשר להסביר, איך אפשר לכתוב ומי בכלל יקרא את זה

האם זה עוזר שאני כותב לך ככה מה אני מרגיש. למי זה אכפת את מי זה מעניין.

למה אני עושה לעצמי את זה למה אני לא יכול לשחרר.

איך מוותרים על הדבר היחיד שבאמת האמנתי בו איך יושבים ומחכים בלי לעשות כלום.

אני מריץ תרחישים הזויים שלכל אחד מהם יש תמיד אותו סוף, איך זה שאת לא מבינה

איך זה שאת לא כואבת, איך את מצליחה לישון כשאמרת שבלי החיבוק שלי לעולם לא תירדמי.

ביקשת זמן, אמרת יש ספק, כמה זמן יידרש ואיך יעלם הספק אם אני לא שם.

הכל מעורבב, מפחיד לא מובן.

האם באמת איבדתי אותך לעולם!