כל אחד מאיתנו שחצה את גיל חמישים עובר איזשהו שינוי. אצל אחדים זה החשש מההתבגרות, שהפכה לרשמית עם יום ההולדת, אצל אחרים זה הקושי מהשינוי הפיזי שניבט בחזרה מן המראה, ואצל אחרים זה דווקא זמן של שינוי פנימי המורכב מהתפייסות והשלמה עם הקיים.

אבל כך או אחרת, לא סתם מכנים היום את הגיל הזה כ"משבר אמצע החיים" - גיל חמישים הוא ממש לא "סוף המסלול". על אף שחלקנו הופכים לסבים בגיל הזה או בסמיכות אליו, רמת החיים והקידמה הרפואית של ימינו הופכים את בני החמישים לכאלה רק במסמכים הרשמיים. בלב, בגוף ובנפש – החמישים הוא השלושים החדש, וזו אינה קלישאה!

אם תפשפשו אחרוה בזיכרונכם לימי ילדותכם, מהר מאוד תגלו שבמרבית המקרים כשהסבים והסבתות שלכם חגגו חמישים הם היו אנשים מבוגרים לכל עניין ודבר. תוחלת החיים הקצרה יחסית, רמת החיים הנמוכה יחסית שאילצה אותם לעבוד קשה מדי, ובכלל – האופן בה נתפסו אנשי הגיל ההוא בציבור – הובילה לכך שהם לא ממש נחשבו ל"פרח רענן".

אני, שחציתי את גיל חמישים ממש לפני מספר חודשים, מסתכלת על עצמי (כמו גם על חבריי), על אורח חיי, על האישה שעומדת מולי במראה, ואני יודעת בוודאות רק דבר אחד – סבתא שלי, כשהיא הייתה בת חמישים, אני לא!

היום, כשאנחנו מגיעים לגיל ה"מרתיע" הזה, אנחנו מגלים שהחיים, בעצם, רק מתחילים! הילדים שבגרו מאושרים בדרכם שלהם, אנחנו מתרווחים לאחור בספה בסיפוק על מה שהשגנו עם השנים ומוצאים אושר גם בדברים הקטנים, אנחנו מנסים לעבוד פחות קשה, ובזמן שהחל להתפנות לנו – אנחנו בוחרים לעשות דברים שלא הספקנו או לא יכולנו לעשות שעה שהיינו בני שלושים, טרודים בגידול ילדים וטיפוח קריירות. בפועל, אצל רובנו זה פשוט שהגיל שבו אפשר להתחיל לעשות את מה שא-נ-ח-נ-ו רוצים, ולא עבור אחרים.

הגעתי לכתוב על הנושא הזה לא כי אני בת חמישים. כלומר לא רק, אלא גם. הסיבה העיקרית היא דו"ח נוסעים חצי שנתי שהגיש לי מנהל השיווק בחברה שלי, שמתעסקת בתיירות בהתאמה אישית לטנזניה, זנזיבר ויעדים נוספים במזרח אפריקה. פילוח הדו"ח הראה באופן חד משמעי שבני החמישים של שנת 2011 מחפשים ריגושים, מחפשים שינויים, מחפשים דברים חדשים. הם כבר לא מתעניינים בביקור חוזר בפריז או רומא, או במסע קניות שביעי במספר בארה"ב. הם רוצים לכבוש יעדים שטרם הכירו או הגיעו אליהם, ואני שמחה להעניק להם את האופציה הזו.

                                  הקילימאנג'רו - מבט מרחוק

דווקא משום שאפריקה מצליחה לשמור על הזהות הבתולית והבראשיתית שלה אך בו בעת גם להתאים את עצמה מבחינת המלונות והקולינריה לאדם המערבי – היא הופכת לרלוונטית יותר מאי פעם, במיוחד אם אתם מחפשים הרפתקה מזן אחר. ואם אתם בני חמישים על אחת כמה וכמה: תמיד תוכלו להתאים את אופי הטיול למה שאתם חפצים בו או לפי מגבלותיכם. עשו לעצמכם טובה, אל תשכחו לסמן לעצמכם ביומנים להספיק לנסוע ליבשת השחורה, כי בינינו, זו חוויה כל כך שונה, אחרת וייחודית שאני פשוט לא ממליצה לכם לוותר עליה.

שלכם,

רונית הרשקוביץ