כל אחד מאיתנו שחצה את גיל חמישים עובר איזשהו שינוי. אצל אחדים זה החשש מההתבגרות, שהפכה לרשמית עם יום ההולדת, אצל אחרים זה הקושי מהשינוי הפיזי שניבט בחזרה מן המראה, ואצל אחרים זה דווקא זמן של שינוי פנימי המורכב מהתפייסות והשלמה עם הקיים.
אבל כך או אחרת, לא סתם מכנים היום את הגיל הזה כ"משבר אמצע החיים" - גיל חמישים הוא ממש לא "סוף המסלול". על אף שחלקנו הופכים לסבים בגיל הזה או בסמיכות אליו, רמת החיים והקידמה הרפואית של ימינו הופכים את בני החמישים לכאלה רק במסמכים הרשמיים. בלב, בגוף ובנפש – החמישים הוא השלושים החדש, וזו אינה קלישאה!
אם תפשפשו אחרוה בזיכרונכם לימי ילדותכם, מהר מאוד תגלו שבמרבית המקרים כשהסבים והסבתות שלכם חגגו חמישים הם היו אנשים מבוגרים לכל עניין ודבר. תוחלת החיים הקצרה יחסית, רמת החיים הנמוכה יחסית שאילצה אותם לעבוד קשה מדי, ובכלל – האופן בה נתפסו אנשי הגיל ההוא בציבור – הובילה לכך שהם לא ממש נחשבו ל"פרח רענן".
אני, שחציתי את גיל חמישים ממש לפני מספר חודשים, מסתכלת על עצמי (כמו גם על חבריי), על אורח חיי, על האישה שעומדת מולי במראה, ואני יודעת בוודאות רק דבר אחד – סבתא שלי, כשהיא הייתה בת חמישים, אני לא!
היום, כשאנחנו מגיעים לגיל ה"מרתיע" הזה, אנחנו מגלים שהחיים, בעצם, רק מתחילים! הילדים שבגרו מאושרים בדרכם שלהם, אנחנו מתרווחים לאחור בספה בסיפוק על מה שהשגנו עם השנים ומוצאים אושר גם בדברים הקטנים, אנחנו מנסים לעבוד פחות קשה, ובזמן שהחל להתפנות לנו – אנחנו בוחרים לעשות דברים שלא הספקנו או לא יכולנו לעשות שעה שהיינו בני שלושים, טרודים בגידול ילדים וטיפוח קריירות. בפועל, אצל רובנו זה פשוט שהגיל שבו אפשר להתחיל לעשות את מה שא-נ-ח-נ-ו רוצים, ולא עבור אחרים.
הגעתי לכתוב על הנושא הזה לא כי אני בת חמישים. כלומר לא רק, אלא גם. הסיבה העיקרית היא דו"ח נוסעים חצי שנתי שהגיש לי מנהל השיווק בחברה שלי, שמתעסקת בתיירות בהתאמה אישית לטנזניה, זנזיבר ויעדים נוספים במזרח אפריקה. פילוח הדו"ח הראה באופן חד משמעי שבני החמישים של שנת 2011 מחפשים ריגושים, מחפשים שינויים, מחפשים דברים חדשים. הם כבר לא מתעניינים בביקור חוזר בפריז או רומא, או במסע קניות שביעי במספר בארה"ב. הם רוצים לכבוש יעדים שטרם הכירו או הגיעו אליהם, ואני שמחה להעניק להם את האופציה הזו. טיולי ספארי בטנזניה כוללים נסיעות שטח בסוואנות הפראיות בג'יפים מפנקים ולינה בלודג'ים יוקרתיים, נופש בזנזיבר יכול להתרכז בשכיבה על חופיו הקסומים של האי שנראים כמו שנלקחו מתוך גלויה או לכלול ספארי צלילות בזנזיבר ופגישה עם עולם המים הנדיר של האוקיאנוס ההודי, טיולים לבעלי כושר מציע טיפוס לפסגתו של ההר הגבוה ביותר באפריקה – הר הקילימנג'רו. בעצם מה שאני מנסה לומר הוא שכל דבר הוא אפשרי.
![]() הקילימאנג'רו - מבט מרחוק
דווקא משום שאפריקה מצליחה לשמור על הזהות הבתולית והבראשיתית שלה אך בו בעת גם להתאים את עצמה מבחינת המלונות והקולינריה לאדם המערבי – היא הופכת לרלוונטית יותר מאי פעם, במיוחד אם אתם מחפשים הרפתקה מזן אחר. ואם אתם בני חמישים על אחת כמה וכמה: תמיד תוכלו להתאים את אופי הטיול למה שאתם חפצים בו או לפי מגבלותיכם. עשו לעצמכם טובה, אל תשכחו לסמן לעצמכם ביומנים להספיק לנסוע ליבשת השחורה, כי בינינו, זו חוויה כל כך שונה, אחרת וייחודית שאני פשוט לא ממליצה לכם לוותר עליה.
שלכם, |
תגובות (67)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:))
יוסי היקר - לא לשכוח להודיע לי...
שבת שלום
אני בן מאה בעוד יומיים,
זה אומר שאצטרך לנסוע פעמיים?
רעיון מעולה.
תודה שהבאת יקירה.
ליל מנוחה קסום וחלומות מתוקים.
כרגע מתארגנת לשהייה בקטלוניה באירוע אמנותי שבו אני מייצגת את ישראל. עושה רושם שאת המסע הנכסף ליבשת השחורה אעשה קרוב לגיל ששים (הארבעים החדש?). בהחלט מטרה שניצבת לנגד עיניי...
תודה על תשומת ה
המשבר שלי כנראה התחיל ביום שנולדתי
המשבר שלי קרה לקראת יום הולדתי ה- 30
הייתי בטוחה שאני כבר לגמרי קשישה
וכי חיי האמיתיים הגיעו אל קיצםן!!!!
כיום, אין לי שום בעיה
ואני חוגגת את חיי כל כמה שניתן
וניתן!!!!!:))))))
אגב, אשמח מאד להצטרף לטיול מאורגן לאפריקה
לשם לא אעז לנסוע לבד....
תודה מקרב הלב על ההמלצה החמה.
נכון הוא שאין דומה טיול לאחר הצבא
לטיולים אחרים בהמשך החיים...
אפשר גם בלי בן/ בת זוג
למרות שכיף יותר לחלוק ביחד...כשהזוגיות טובה !
*
תודה רונית יקירתי
( מחייכת בשובבות) השנה אהיה בת 50 (-:
אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך, ממש מביא חשק לעשות גיחה לטנזניה
גם אצל חברתנו בונבוניטה ציינתי בתגובתי
שאת מפליאה לספר על אפריקה
* כוכב אהבה ממני
וחיבוק הכי אוהב שבעולם
חיה
מחייך...כעת רק נותר לאתר מאהבת מתאימה...