בית האמנים חדרה - מרכז לאמנות עכשווית נעילה: 9 לאוגוסט , 2011.
קישור לסרטון התערוכה http://www.youtube.com/watch?v=WIkhhADdMYQ
מיכאל ליפל מאת: חנה ברק אנגל ליפל הינו אמן שהבשיל לאיטו, הגעתו המאוחרת יחסית אל הציור אינה מעידה על איכויותיו. בשלותו כאדם באה לידי ביטוי ביצירותיו ועושרו האישי מפרה את מרחב יצירותיו. ליפל הינו בנו של צייר ידוע אשר חי באוסטריה ואולי בשל כך החל לצייר מאוחר יחסית. כישרונו אולי מולד אבל עבודותיו חפות מכל השפעה מבית אביו. שלא במודע מצא לנכון ליפל להשתלב בציור הנאיבי., למרות חוסר התמצאותו בזרמים האמנותיים, סגנון זה הוא התואם לביטוי רעיונותיו, בהיסטוריה של האמנות ידועים מספר אמנים נאיביים אשר זכו להכרה ולהערכה רבה כמו סבתא מוזס אשר התגלתה בערוב ימיה וכיום מוכרת בכל העולם. נושאי יצירתו של האמן לקוחים מסביבתו המיידית, נופים המקיפים אותו, רחובות בעירו ובערים אחרות לוכדים את תשומת ליבו ומועלים על הבד. גישתו הנאיבית לציור גורמת לכך שיצירתו תהיה שונה מהמקובל, אין האמן מנסה לחקות אמנים אחרים ואו אסכולות ציור אקדמיות להיפך הוא מתרחק מכל גישה אמנותית מקובלת ובכך הופך לאמן נאיבי במובן הקלאסי של הביטוי. בשל אותה התעניינות אדוקה כמעט בסביבתו המיידית אנו זוכים לתיעוד מקורי של עיר מגוריו וכן של אזורים נוספים בירושלים ובתל אביב אשר הקסימו אותו. הוא אינו חוסך כל מאמץ כדי להגיע לזווית הנכונה עבורו בספרו את סיפור המקום. עובדה זו יוצרת דיאלוג עם הצופה על התבוננות אישית ותובנות תלויות מקום וזמן ותוצאותיהן. מעת לעת אנו מוצאים התייחסויות פוליטיות כתגובה למצבים, או כהבעת דעה אישית. האמן זועק את דעתו מעל לבדיו ללא היסוס.דעותיו הפוליטיות מגובשות והוא חולק אותן עימנו. נאמנותו לדרכו הניבה גוף רחב ועשיר של יצירות המכונסות ברובן בקטלוג זה. התבוננותו הנאיבית בסובב אותו מלאת חן ועשירה בפרטים, האפשרות להתבונן במציאות דרך עיניו הפעורות לרווחה, לחוש את התפעלותו האמיתית הנובעת מהיומיום גורמת למתבונן לחקור מחדש את גישתו לסביבה ולראות את המציאות באור מחודש ורענן, בציורו "השיטה" ממלאה השיטה את מרכז הבד, הענפים הכבדים מרוב פרחים נמשכים כלפי מטה עשירים ומלאי חיוניות. ציור אחר "דקלים בלילה" מתאר מספר דקלים , גזעיהם הדקיקים מתרוממים לגובה כל הבד עד צמרותיהם הפרועות על רקע כחול קסום, האווירה הלילית משכנעת, התייחסותו לסובב כפי שנקלט בעיניו מרעננת. בציורו "המדרחוב" אנו מוצאים את הגישה הנאיבית הקלאסית במלוא הדרה, זווית ההתבוננות, תיאור הדמויות, הצבעוניות, הקומפוזיציות מעידות על היוצר, מבטו הרענן כמו מתבונן במקום לראשונה ומסמן אותו. בציורו "המזרקה" אנו עדים שוב לאותה קומפוזיציה נאיבית, לתיאור מפורט של הנעשה ברחוב מזווית התבוננות נאיבית כמעט ילדותית. הזרם הנאיבי בעולם הציור קיים מזה עידנים ושמור לו מקום של כבוד, לפנינו יוצר עשיר בתחום אשר חולק איתנו את עולמו האישי העשיר בפשטות מקסימה.דרך עיניו אנו יוצאים למסע חדש ומרענן, מתבוננים מחדש במציאות השחוקה שלנו במבט ראשוני.
|