יש לך ל' מיותרת
"יש לך ל' מיותרת", כך כתב לי חברי העיוור.....
ואילו חברי העיוור, ומה אומר? פדנט ומיוחד. קרא, וה -ל' המיותרת, מיד הזדקרה לעיניו, הפריעה לו כל כך עד שהעיר לי והאיר את עיניי... את מיכאל פז, הכרתי בתיווכה של שרון בתי.."אמא, יש פה איש מיוחד עובד סוציאלי עיוור, וקטוע יד, איש מדהים, אישיות!! כדאי לך מאד להכיר" ברור שהסכמתי, כי המלצה של שרון.. שווה בהחלט..
הגיע טלפון ממיכאל ,קול חם חזק, מחוייך, בכלל לא מסכן, והרי עד שהכרתיו, כאשר עיוור התקדם למולי מיד פיניתי את המדרכה, שלא להכשיל חלילה... מעולם לא טרחתי אפילו לראות, להישיר מבט אל הדמות...
מיכאל, כותב המון, מחשב מיוחד, שקורא ומתרגם לכתב ברייל... יש לו אתר עם למעלה משלוש מאות סיפורים, מדהימים, שופעי הומור "הרהורי פז".
האיש, כותב, מרצה, מתנדב בהמון אגודות, אגב, מפיק מוזיקלי.. ויש לו פייבוריטית.. נחמה ,גם היא עובדת סוציאלית ולה קול פעמונים.. ומיכאל פז הנכבד, הפיק לה כבר 11 דיסקים...
מיכאל פשוט פתח ב פני צוהר, לעולם שהיה מונח לפתחי, ומעולם לא עלה בדעתי להכיר.. לא פגשתי את מיכאל, לא ראיתי, את פניו, ולמען האמת, גם הוא לא ראה את פניי :))))
והנה מעט קט מסיפור מדהים, סיפור קשה אך מלא עוצמה שיפטו נא אתם עצמכם, ואני מביאה דברים בשם אומרם:- נפצעתי מרימון שניסיתי לפרק בתוך מערה בעזרת מסמר ואבן. זה היה ערב פורים בשבת בצהריים. הייתי בן שש. החבר שמצא את הרימון יצא להתפנות וביקש שאחכה לו; כבר אז הייתי קצר רוח והחלטתי להתקדם במשימה עד שובו. זכור לי הרגע אחרי הפיצוץ (את קול הנפץ עצמו אינני זוכר!) ירדה עלי עלטה כבדה ועפר נשפך מסביב בתוך המערה ואז שקעתי בעלפון. התעוררתי על מיטה רטוב כולי מכמויות מים גדולות ששפכו עלי. בהמשך היגעתי לבית חולים הדסה בירושלים. התעוררתי אחרי ניתוחים בחדר בו שכבו עוד ילדים וברקע התנגן תקליט של יפה ירק וני שרה שירי ילדים. בבית החולים שהיתי 2-3 חודשים. יום פציעתי היה יום חורפי, ירד גשם. כל נעורי ובחרותי גדלתי בידיעה שאמי שנסעה איתנו לירושלים וישבה במשאית הפתוחה מאחור – לקתה בדלקת ריאות ואושפזה. במשך השנים למדתי לדעת ש"הליגה" לשם הגיעה מדי כמה חודשים לצילום ריאות היתה בעצם הליגה למלחמה בשחפת וכך הסקתי, שאמי חלתה בשחפת.
אני מתלוצץ לעתים באמרי, שאינני כותב את תולדות חיי כי אנשים יקרים לי ממהרים להזיל דמעות איך שאני מתחיל בתיאורי ילדותי הלא מלבבים. אוי לו לצחוק זה, שהרי הדברים אמיתיים ולא נוחים לי. במוסד גדלתי בקרב עשרות רבות של ילדים שנותקו כמוני מבתיהם בכל רחבי הארץ. היתה זו משפחה גדולה וסוערת. רוב חברי מלאים חוויות מרגשות וטובות מאותה תקופה בחיינו. נראה שהמסגרת הטוטלית נתנה מענים מגוונים וטובים למרבית צרכינו. ובכל-זאת, הגם שאני יכול לשחזר הרפתקאות וארועים רבים יפים ונעימים שחוויתי בילדותי שם, סך כל זכרונותי מסתכמים לכדי ילדות קשה, מרה וכואבת.
שני זכרונות קשים מראשית דרכי במוסד:
צעדתי בפרוזדור ארוך ורייק כשאני מגשש דרכי לאורך הקיר. אינני יודע היכן היו עשרות החניכים בשעת אחר צהריים זו. היינו אולי 80 ילדים ובני נעורים עם מדריך אחד אחר הצהריים ומטפלת אחת ועוד עובדת מטבח. הייתי עצוב ועזוב.
זכרון נוסף מוצא אותי בוכה בכי תמרורים בפרוזדור ובנות מהמוסד מרחמות עלי ומנסות להרגיע אותי. שמעתי ברדיו שיש שטפונות באזור תל-אביב וחרדתי לשלומה של אמי שמא תטבע! ידעתי שהיא באזור תל-אביב.
שלושה זכרונות טובים לדוגמה: בתקופה מסויימת אימצה אותי מתנדבת, אשה מבוגרת, שהיתה מגיעה למוסד ולוקחת אותי ברכבה לטיול בעיר. זה כלל קניית גלידה בגביע וופל; עודני להוט אחרי גלידות בגביעים אכילים! זכרון אחר מפגיש אותי עם תייר אנגלוסכסי שביקר במוסד. הוא רצה לתרום משהו לאחד הילדים. נודע לו שאני מנגן יפה במפוחית פה. הוא נסע העירה וחזר עם מפוחית עם כפתור אותה העניק לי במתנה. הייתי מאושר!
יום אחד הגיע למוסד ילד הפלא חוזליטו, בעל קול הזמיר. הוא הופיע לפנינו בהתנדבות וגם תרם למוסד פטפון ואת תקליטיו. לפני שהתקליטים נע למו לבית מי מצוות העובדים – זכינו להאזין להם שוב ושוב. אני זוכר את ידו הקטנה והחמה של חוזליטו כשלחצנו ידיים והייתי נרגש מאד מהרגע הגדול!"
ומיכאל גדל, בגר, למד תואר ראשון ושני הפך לעובד סוציאלי בכיר, הכיר את אגי, אשה רואה וכשהתלקחה לה האהבה.....נישאו... גם היא עובדת סוציאלית מאד מוכשרת... ילדו שני ילדים מהממים הבכורה כלנית אמא לנטע ונועה.. ובדרך ללידה של תינוקת שלישית.. ובן, עודד פז גיבור לאומי ונערץ בערוץ הילדים... (מכירים את הפיג'מות??)
המון חברים לו למי כאל.. רוב חבריו הן חברות.. והוא מזהה אותן מיידית.. זו בעזרת הבושם המשובח בו היא משתמשת.. האחרת בעזרת ידה המלטפת.. והשלישית.. כן, את השלישית בעזרת השד, העגול המוצק, הרך שהיא תמיד טורחת להצמיד לכתפו :)))))
מיכאל, בליין אמיתי, אוהב לשבת בבתי קפה.. אירועים, הצגות .. הוא מקפיד מאד ושומר על בריאותו ומתאמן 3 פעמים קבועות בשבוע.. נכדותיו המתוקות המוצלחות.. אוהבות מאד לבוא לבקר את סבא-סבתא... ואין כל ספק, מיכאל הצליח ליצור לו משפחה נהדרת תומכת ואוהבת...
ואילו אני, קראתי את הסיפור, ובין דמע, לצחוק, רק רציתי לאמץ אל חיקי את אותו ילד בודד מיכאל... הילד הקטן העצוב העזוב, ללטף את לחיו ,את שערו ולקנות לו טונות של גלידה בתוך גביעים של וופל אכיל....
ציפי
|
