זה היה אחד מאותם בקרים. קודם התעורר מוקדם מידי, בגלל חלון שנשאר פתוח במהלך הלילה. הוא כיווץ את אישוניו אל מול האור שהגיע מבחוץ והרגיש איך הזקפה ממלאת את תחתוניו, ועצמותיו יבשות וצמאות.

השעון הראה שמונה. מוקדם. מוקדם מידי. אלכס עדיין ישנה על הצד. גבה אליו, ושדיה נותרו חשופים וגילו פטמה אחת. זה לא עוזר, חשב. זה מוקדם מידי. הוא שלח יד לאיברו ועיסה אותו ברכות, בשקט.

 הוא זכר שהיא צעקה משינה על כך שהמטבח לא היה נקי, ופקדה עליו , מתוך שינה, לנקות את שלושת הכוסות שנותרו בכיור. הוא לחץ את איברו בין ירכיו ונשכב על הצד. גבה נשאר כנגדו בדיוק כפי שזכר לפני שנרדם.

היא לא אהבה לישון עם הפנים אל הפנים. אמרה שריח הנשימות מטריד אותה. שהקול שלהן מזכיר לה טביעה. הוא העביר יד קלה על כתפיה שבלטו מתוך העור כדוקרנים והיא עיוותה את גופה. הוא נגע בה שוב. הפעם לחץ על עורה ככפתור ונזכר שהותירה את החשבונות על המקרר וביקשה ממנו שילך לדואר בצהריים לשלמם. הוא ניחש שלא ירוויח מזה דבר והזקפה עדיין נכחה.

הוא הוריד את תחתוניו וקירב את גופו אליה. אחר חפן אחד משדיה ועיסה אותו. הוא נזכר שהטיחה בו אמש כי קנה את היין הלא נכון. שאימא לא שותה לא כשר. שילך היום , ויקנה חדש. גופה עדיין היה רדום. לחיה שמוטות,  ושאריות של איפור מרוחות מסביב לעיניה.

 הוא נזכר שלא שכבו אתמול. ולא ביום לפני. הפעם האחרונה הייתה לפני שלושה ימים.  הוא חייך. הדבר הטבעי ביותר, חשב, יהיה להעירה. הוא נזכר במהירות שבה נרדמה, בלי לקרוא דבר, בלי לברך. הוא שלח יד אל עבר ירכיה וליטף את ישבנה מבעד לתחתונים. מושך את האצבעות דרך הישבנים. ואז נשק לצווארה.

היא פקחה את עיניה ועצמה אותן שוב. שרירי גבה קפצו בהצטנפות, ואז התקפלה.  השעון הראה שמונה ורבע. הוא רכן כלפי האוזן ונשף בקלות, שריקה חרישית אל תוך אפרכסת התהום העמוקה והשחורה. היא רעדה ומשכה את השמיכה מעליה. "החלון",  לחשה אל הקיר בצרידות, "תוכל לסגור את החלון".