כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אסופת דברים ככתבם

    יצחק אבינו - הדמות שהמקרא "שכח" להעמיק (א)

    4 תגובות   יום חמישי, 30/6/11, 17:30

    ספטמבר 2009

     חלק א - הפרשנות:
          מקומה של דמותו הקיצונית של יצחק בעיצוב ישראל 

    הפרשנות שלי לנושא קשורה כמובן לדמותו של יצחק כפי שמוצג בסיפור – שלושת האבות היו אנשי מעשה שפעלו בעולם הגשמי (לפחות לפי המקרא) , שלושתם הצליחו מאד בעולם החומרי וקנו לעצמם שם בקרב העמים. הדבר הראשי המשותף להם היא כמובן ההבטחה האלוקית שניתנה למאמין הגמור אברהם, והדבר העיקרי שמבחין בניהם הוא האופן שבו כל אחד מהם תופס את חייו ואת אותה ההבטחה, כלומר שוני בתפיסה תודעתית.

    האמונה היא מרכיב ראשי בכל תפיסת אלוקות ובכל דת, היא הכרחית לאדם הדתי כדי לשמור על הקשר שלו עם אלוקיו.אברהם הוא התגלמות קיצוניות האמונה, זהו המקום שבו כל פעולותיו של האדם הם לשם שמים ובשם האל, קיצוניות זו היא שהובילה את אברהם אבינו לצאת כנגד תרבות ומסורת אביו ולעורר סקנדל, היא שהניעה את גלגלי הנדודים ( הציווי: לך לך) , והיא שהביאה אותו בסופו של דבר לעמוד עם המאכלת מונפת מעל הצוואר  של בנו.

    אברהם הוא המאמין העיוור , הוא מייצג את הפן האמוני הכל כך חזק ביהדות ובכל דתות העולם. המאמין העיוור הוא זה אשר מוותר לחלוטין על כל השאלות (ובראשן "למה") ומסתפק בהנחה כי אלוקיו אחראי מספיק וכי אפשר לסמוך על האל המיטיב.

    יצחק לעומתו מייצג את ההשקפה ההפוכה, זו של האדם החושב, המנתח מצבים ובוחר דרכי פעולה. האדם החושב הוא זה אשר מסרב לקחת דברים כתורה מסיני אלא מחפש אחר הספק ואחר התשובות והמסקנות, הוא מתווה לעצמו את הדרך.יצחק הוא האנטיתזה של אביו בכך שהוא מייצג את העמדה הקיצונית לאדם המאמין, הלא הוא האדם החושב והפרגמאטי, זה המעדיף לבחור את דרכי פעולתו מתוך תנאי המציאות ובהסתכלות לעתיד מאשר להסתמך אך ורק על רצונו של כוח עליון, זה הרודף אחר הדעת כמבקש לטעום מפרי העץ שוב.

    לעתים אף מוכן האדם הפרגמאטי לקבל מידת מה של מטאפיסיקה בקיומו, בתקופה העתיקה (תקופת האבות) סביר יותר להניח שיצחק הותיר הרבה מקום למטאפיסיקה ולתפיסת אלוקות ולא נודע בעולמו.  יתרה על כך, לשיטתי, "פחד יצחק" הנולד מתוך הדעת, מתוך הספק והשאלות, הוא תוצר לוואי של ההבנה הלוגית כי אדם זקוק לאמונה כדי לחיות בשלום ובביטחון (ר'  "אלוהים המושגי"). 

    אף כי יצחק נותן לבניו את היכולת האנליטית המלווה ומתפתחת עם המרדף אחר הדעת כמו את הרצון והיכולת להאמין באל (שהרי הוא מעביר את לפיד ברית אביו), הוא עצמו כבול תחת קללת "פחד יצחק" המהדהדת ומתפתחת עוד מימיי העקדה, זו שלבסוף קנתה לעצמה שם וצורה כפחדו של אדם שאינו יכול להאמין כי הספק תמיד מכונן  בו. והלא אין זה אלא הצד הרע בקיצוניות הדעת, אין זה אלא הצד השלילי בקיצוניות שהוא יצחק וגורל הספק שנגזר עליו ואותו הוא מייצג.

    לו היה העורך המקראי מרחיב את סיפורי חייו של יצחק היה מעמיק את הקונטרס בין קיצון האמונה (אברהם) לבין קיצון הדעת והספק (יצחק), ומראה כמה השניים שונים וכיצד כל אחד מהם תורם את חלקו בעיצוב האב השלישי והאחרון , אבי שנים עשרה השבטים – ישראל.

     

    יעקב, או לימים ישראל , הוא התוצאה הסופית של שני הניגודים האלו והוא המייצג את האדם השלם והמאוזן. לא בכדי הוא האב האחרון, זה שנתן חיים לשנים עשר השבטים שיחד הם מספיק גדולים כדי להיקרא עם, זה שבימיו הפכה הירושה המשפחתית משבט בעל מחנה גדול ומכובד לעם בעל תרבות ונורמות משלו, בימיו התממשה ההבטחה האלוקית הראשונה על כל פרטיה.

    כמו אביו וסבו, יעקב היה איש מעשה וידע לפעול בעולם החומרי, בשונה מאביו הוא לא ירש את כל רכושו ממשפחתו אלא התפתח וקנה לעצמו שם בכוחות עצמו ובעזרת הקשר שלו עם האל (שהתחיל בחלום הסולם).

     יעקב כאדם מעשי מאד משתמש לא מעט במניפולציות ותחכומים כדי להשיג את מבוקשו, דרכי פעולה כאלו דורשים חשיבה אנליטית על המציאות (דעת) ואכן יעקב מדגים זאת יפה בשונה מאברהם (הנופל פעמיים באותה טעות- מלכים מקומיים ואשתו). הדוגמה הקלאסית היא פעולתו להביא להולדת סוג מסוים של צאן בזמן מגוריו עם לבן, אפשר לראות גם את יעקב האיש החושב באופן שבו שואל שאלות ומתייחס לבניו וכלותיו. ובעיקר באופן שבו הוא מעניק לכל בן ברכה שונה, ברכה שהושקעה בה מחשבה כך שתתאים לבן שמולו. אפשר לראות ביעקב את האיש החושב והמנתח מלווה את העשייה בעולם, את זה הוא קיבל מיצחק אביו, איש הדעת, הספק והמחשבה.

     בשונה מיצחק יעקב ניחן גם ביכולת האמונה, מפגשיו עם האל מרובים ובכולם הוא מכיר בהתגלות כאלוקית. הוא מביע אמונה באלוהי סבו וסומך על דרכי פעולתו, אפשר לראות ביעקב את האמונה החזקה של סבו (אברהם) בכך שיעקב מקים גלעדים לקידוש שמו של האל. אפשר לראות ביעקב את האדם המאמין בתגובה קרת הרוח נוכח התרמית של לבן (חילוף הכלה), קור רוח שמלווה אדם המאמין כי אלוהיו עומד מאחרי התרחישים.

    יעקב כמו אברהם הוא אדם מאד מאמין וכמו יצחק הוא אדם מאד אנליטי בחייו ופועלו, הסצנה המקראית המתארת את המצב הזה באופן המדויק ביותר היא הסצנה בה יעקב נאבק כל הלילה עם המלאך. בסצנה הזו יעקב מפנה שאלות ומקשה על המלאך ובכך מציג את עמדתו החוקרת של יצחק, המבקש לדעת, דורש אמת. אך במקביל הוא מבין את חשיבות המעמד ומכיר באלוקות שמולו מה שמקבל ביטוי בסופו של דבר בשינוי שמו ל 'ישראל' ( "כי שרית עם אל ועם אנשים תוכל") ושינוי שם המקום ל'פניאל' ("כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים"). כך הוכרז בעצם כי  מעתה יעקב קשור לאל ובכל זאת יכול להתגבר (בתחבולות ושאלות) על אנשים.   

    ישראל הוא התוצר המוגמר והמושלם משילוב שני הקיצונים (אמונה וספק-דעת) שהם האבות שקדמו לו.

    במידה מסוימת הוא גם התוצר הסופי של בריאת האדם, זה הקרוב לאלוהיו וחווה אותו ובמקביל זה המסוגל להעלות ספק ולבקש את הדעת. נדגיש כי אדם הראשון לא היה קרוב לאל כמו יעקב (בגן האל נשמע אך לא נראה) ובטח שלא תפס את הדעת כמו יעקב. כך גם כל הבאים אחריו (אחרי אדם), אף אחד מחביבי האל לא קיבל הבטחה כמו זו שהתממשה על זרעו של יעקב, ואף אחד מדמויות העבר הקדם אברהמי לא עשתה שימוש כל כך יעיל ומיטיב עם הדעת.

     

    כמו כל דבר אחר בעל קיום, כדי שדמותו של יעקב תוכל להתממש יש צורך בשני הניגודים שיראו וילמדו על עצם מהותו (שהיא כמה הוא מאוזן).  את קיצון האמונה (אברהם)  העורך המקראי הציג לנו כי הוא תואם את מטרת הקאנון.

    אך את קיצון המחשבה, הספק והדעת (יצחק)  הוא חסך מאתנו (אולי כדי לשמור על קדושת וטהרת האבות) והשאיר לנו את החובה להבין לבד מהי תרומתו של יצחק בעיצוב התרבות העברית ומדוע עלילותיו הושארו מחוץ למקרא.

    הסיפור שלפניך ("ואלה תולדות יצחק") מבקש להשלים את החלק החסר בפאזל המהווה את תמונת תקופת אבותינו כך שייתן אור ויחדש את מה שכן ידוע כדי שנוכל לקחת צעד נוסף בפרשנות הטקסט המקראי וכך להתקדם צעד נוסף בפענוח היסטורית וראשית התרבות שלנו.

     

    - בחלק ב של המאמר נעמוד על תפקידו ומהלכיו של המספר המקראי ובתוך כך נאפיין את דמותו "הריאלית" של יצחק כפי שמשתקפת מהפרשנות ובספרי. -

    ''

    (***אין בנאמר משום רצון להציג את הדברים בצורה מדעית-מחקרית, הדבר ייעשה במקום, בזמן ובמעמד הראוי. תפקידה של היצירה הספרותית שנרקמה בשנים האחרונות (ובכללה פרשנות זו) הוא לאפשר למעיין בטקסט המקראי לראות את התמונה מבעד לעיניו של יצחק ומתוך מי שהוא- "יצחק", עדות חיה לספק.*** )

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הפוסט מומלץ אצלי במאמרים :)
        30/6/11 20:45:
      ובנימה אישית, אקטואלית ומעשית משהו : עת תצליח היהדות הרבנית להבין ולקבל את מקומו של יצחק, תראה היא שאין מה לפחד מהספק ומהשאלות בעולמו הדתי של האדם - תשובה היא לא וויתור על שאלות אלא רצון לשוב ולהתקרב ! יצחק ומה שהוא מייצג במהותו של ישראל הם חלק אינטגרלי באדם, וויתור וצנזור הספק והשאלות כצעד מצד ההנהגה הדתית היה אולי לגיטימי בגלות. היום, במדינת ישראל, הספק קיים בכל מקרה, הכרה ואימוץ דמותו של "יצחק" (על מהותה) מצד היהדות הרבנית תאפשר את פתיחת שערי הבדלנות. וכצעד יוצא היהדות הרוחנית תאמץ את שאר זרמי פרקטיקה הדתית שמילא קיימים בה, ותאפשר לו לישראלי המודרני לקבל (ולמצוא לבדו) את חלקו במהות הרוחנית יהודית.
        30/6/11 20:43:

      צטט: אס-צ'ילי 2011-06-30 20:37:35

      מרתק :)

       

       

      תודה (:  

      כולי תקווה שהספר יבוא בדפוס וייראה אור בקרוב..

      לאחרונה הוגשה טיוטה ראשונה של כתב היד. 

        30/6/11 20:37:
      מרתק :)

      רשימה

      • The history of Isaac's story is much like the science approach to Trauma - a history of Isolating and Forgetting. If "we are all Abraham" (like Jacques Derrida said), then let us have the courage and decency to take a step forward and admit that we are Oppressors! From the day of the Akedah to our present, Isaac is in a perpetual state of trauma.
      • איך קורה שהמספר הכל-יודע פשוט לא יודע?!
      • That we cannot see how it could be done, does not necessarily mean that we are prevented of trying to do it anyhow. Let us invent the new and unknown way.
      • יומרנות, יהירות ולהט הם כוחות המניעים חוקר צעיר, להאשימו בחוסר צניעות זה כמו לקצץ כנפיו של גוזל המתיימר להצליח בתעופתו.
      • Oh death, sweet and dreadful death, you've been on my desk from the first word, staring at me with your white holes, as eyes piercing through one's soul. Oh death, my dear old friend, always Reminding me that we are to meet and I too shall be dead. You are witnessing my moments of joy and bearing silently my sorrow (but mostly my ashes). I know we share a final destiny, but until then let me live my glorious life.
      • While all in all 'to Be' is not but to stray, 'Not Being' might be not so far away.

      פרופיל

      מאור שיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין