פעם היה איש שעלה על רעיון מהפכני ופתח חנות לסיפורים. אנשים מכל רחבי העולם היו נכנסים לחנות ומבקשים סיפור, והוא היה מתיישב וכותב להם צ'יק-צ'אק סיפור בהתאם לבקשתם, ונתן מחירים שווי נפש לכל דורש.
לאחר כמה שנים האיש הצליח כל-כך עד שפתח מפעל לסיפורים, ובמפעל הזה ייצרו מסביב לשעון סיפורים, על כל הנושאים בעולם. את כל הסיפורים הם הכניסו לבקבוקים קטנים ותייגו אותם לפי סוג הסיפור, סיפור פוסט-מודרני-פוסט-פסימיסטי-ופוסט-מדכא קיבל, למשל, תגית בצבע אפור-עכבר, בעוד סיפור דיסני-שמח-עם-סוף-טוב קיבל תגית בצבע ורוד פוקסיה.
יום אחד נכנס ילד קטן לאחת מחנויות הסיפורים (שעכשיו היו חלק מרשת ענקית לסיפורים) וביקש סיפור מקורי. המוכרת בחנות, שהייתה נמרצת ונלהבת בדיוק כפי שנדרש ממנה, שאלה אם הוא רוצה סיפור משמח עם סוף טוב, והילד אמר שזה לא משנה לו, הוא רק רוצה סיפור מקורי, מיוחד, שאין לאף אחד. המוכרת הציעה לו סיפורים צבאיים עם תגיות בצבע ירוק-זית, וסיפורי פנטזיה על דרקונים, עם תגית בצבע אדום-זוהר, והילד אמר שכבר שמע את כולם. בגלל שמדיניות הרשת הייתה לרצות את הלקוח בכל דרך אפשרית, המוכרת המשיכה לנסות והציעה לילד סיפורים משעממים וסיפורים מרתקים, סיפורים מותחים וסיפורים רגועים, סיפורי אימה וסיפורי הומור, היא אפילו הציעה לו כמה סיפורי ילדים, למרות שראתה שהוא לא ילד מהסוג הזה, אבל הילד רק הפטיר שקרא הכל, והוא רוצה משהו מקורי באמת.
המוכרת לא איבדה את עשתנותיה, למרות שהילד כבר התחיל להרגיז אותה, וקראה למנהלת, שסיימה את תפקידה כמוכרת בחנות אחרת רק שבוע לפני כן, וביקשה שתעזור לה לרצות את הילד, כי זו מדיניות הרשת, ועם הרשת לא מתווכחים. המנהלת לקחה את הילד ביד ונכנסה יחד איתו לחלק עמוק יותר של החנות, כזה שלא כל אחד רואה, היא הציעה לו סיפורים אסורים, כאלו שלא מתאימים לילדים בגילו, אבל בגלל שהיה ילד מיוחד חשבה שכדאי לנסות, והציעה לו סיפורים שנזרקו מהמפעל בגלל שהתגית שלהם לא התאימה לסיפור, או בגלל שהסיפור לא נכנס בדיוק לבקבוק. היא הציעה לו אפילו סיפורים בסינית, שנכתבו במפעל החדש והמשופר של החברה, שם עובדים סינים כותבים סיפורים בלי הפסקה במשך שש-עשרה שעות ביממה. הילד הביט סביב בשעמום ואמר שהוא ראה הכל, ושום דבר שם לא חדש ומקורי. המנהלת, שהייתה מנהלת חדשה ורצתה לעשות רושם על המנהלים מעליה, הציעה לו לפנות למנהלים שלה, אולי מישהו שם יוכל לעזור לו, והילד הסכים, לקח ממנה את מספר הטלפון של משרדי הרשת והלך.
מדיניות הרשת, כפי שהזכרנו, הייתה לרצות את הלקוח בכל דרך אפשרית, ולכן הילד הגיע במהרה למשרדי הרשת, אחרי שטיפס במעלה הדרגות, וכל אחד מהמנהלים היה נמרץ ונלהב וניסה לעזור (מנהל אחד אף חרג מסמכותו והציע לילד טיול בדיסנילנד במקום סיפור מקורי, ופוטר לאחר מספר ימים), עד שלבסוף נקבעה לילד פגישה עם מנהל הרשת.
האיש ישב עם הילד, הקשיב לבקשתו וכתב לילד סיפור חדש, מקורי, שאף אחד אחר לא ראה. הילד קרא את הסיפור, אמר תודה, והלך, לא לפני שהאיש הכניס את הסיפור לבקבוקון והדביק לו תגית בצבע סגול-לילך, שמסמנת סיפורים מקוריים באמת. אחרי שהילד הלך, האיש כתב את הסיפור שוב, הכניס לבקבוקון, הדביק עליו תגית והכניס אותו לכספת, למקרה שעוד מישהו יבקש סיפור מקורי והוא יצטרך למצוא אחד כזה במהירות. פוסט זה לקוח מהבלוג החדש שלי, כולכם מוזמנים: http://thirtyminutesblog.blogspot.com |