היום הרביעי (חמישי בשבוע)
ארוחת הבוקר מכילה גם כאן מבחר בשרים מעובדים וגבינות קשות. אני מסודר.
יוצאים לכיוון ההר, המצודה, והמראה המרהיב מן האנדרטה לשחרור הונגריה מן הנאצים, (וכיבושה בידי הרוסים).
גם כאן מחייב החוק שיתופו של מדריך מקומי.
ממקומנו במושב שמאחורי המדריך אנו שומעים את המדריך המקומי מסביר באנגלית למדריך שלנו, וכיצד זה אינו מתרגם את הרוב, טועה בתרגום מקצת הדברים, ומספר דברים שלדעתו חשוב יותר שנדע.
מתחילים מכיכר העצמאות, בה היו העובדים, בתקופה הקומוניסטית, מציגים בגאווה את תוצרתם בהוראת השלטון – ושונאים כל רגע. המדריך אמנם אינו צעיר, אבל הוא מספר על תחושותיו של אביו, שהשתתף במצעדים כאלה.
הפסלים בכיכר מייצגים את ראשי שבעת השבטים שמהם החלה מלכות הונגריה, ועוצבו במלאת 1000 שנים למלכות זו בעת שהם אמנם שותפים לקיסרות האוסטרו הונגרית, אבל עדיין תחת קיסר אוסטרי. לא יפלא על כן שראשי השבטים מעוצבים במלוא השחץ הגברי התקיף האפשרי.
אנו מסיירים גם באיזור הפרלמנט, שגם הוא נבנה לקראת אותה שנת האלף. המקומי מספר, ושלנו לא מתרגם, כי נערכה תחרות בין אדריכלים, בעקבותיה אכן נבנה הפרלמנט לפי התכנית הזוכה (ונחנך באחור של כמה שנים), אך נבנו גם שני בנייני ממשלה נוספים לידו, לפי התכניות שזכו כשניה השלישית.
המדריך המקומי נפרד מאיתנו ליד קומפלקס הקהילה היהודית, הכולל בית כנסת גדול ומפואר, שנבנה גם הוא באמצע המאה התשע עשרה ובסגנון ה"מורי", כמו ה"חדש" בברלין, וה"ירושלמי" בפראג. וגם הוא כמותם לא תוכנן על ידי אדריכל יהודי.
הוא כולל כמובן אורגאן, כמו כל בית תפילה ראוי לשמו.
בחצר שליד בית הכנסת מצויים קברי אחים של מי שמתו בתוך הגטו היהודי בסוף מלחמת העולם השניה. צוק העתים חייב לקברם במקום בו ניתן היה לעשות זאת.
מאחורי בית הכנסת מצוי גן ובו לוח לזכרו של ואלנברג, מעוצב כמצבה שטוחה בגובה הקרקע, מוקפת גל אבנים קטנות, כאילו הרבה האנשים שביקרו שם, הניחו כל אחד אבן לסימן ולעדות.
סביב לוח זה ניצבים ארבעה לוחות, אבני זכרון ועליהם שמות חסידי אומות עולם שפעלו בהונגריה. אלה שעשו מה שצריך לעשות, בעת שכל כך קשה ומסוכן היה לעשות זאת.
מצוי שם גם מוזיאון יהדות מעניין, שהופך מעניין עוד יותר למשמע הסבריה המלומדים של המדריכה במקום.
משם, אל החצי השני של ואצי אוצה, המדרחוב שאת מחציתו הראשונה סקרנו אתמול. אנו מסיירים בו, כולל כנסיה כלשהי המצויה בו, ומגיעים אל השוק המקורה שבקצהו.
נכנסים לתוכו, כמובן. מציאה קטנה.
בחזרה מתקדרים השמיים נוסח "היום השלישי" ומתחיל גשם זלעפות מלווה ברוח חזקה. אנו מצליחים לתמרן את המטריות המתקפלות שלנו, ואשתי אפילו מסוככת על הנער שמטרייתו נטרפה ברוח.
זהו.
ריצה לאוטובוס, וסיום מוקדם.
היום החמישי.
מובטח לנו מסע אל ברך הדנובה, והכפרים שבו. אך תחילה, ימסע אל בירתה הקדומה של הונגריה - אסטרגם.
הדרך לשם כפרית לחלוטין, ועוברת דרך הכפרים עצמם, אך התחושה היא כמו באיזור קרית ענבים/אבו גוש בשעת בוקר. עומס יתר, לחץ בלתי נסבל ופקקים. המפות מגדירות דרך זו ככביש מהיר, והמדריך שואל את הנהג לפשר הגדרה זו. הנהג מסביר לו שכדי להימנע מתשלום אגרה, פנו משאיות רבות לדרך זו במקום לכביש המהיר, ולכן מוטל כיום חיוב גם על הנסיעה בדרך זו.
צעד זה נחל הצלחה חלקית בלבד, משום שבמקרים בהם דרך זו קצרה יותר, שוה לבעלי המשאיות לשלם את האגרה – ולחסוך בדלק.
האוטובוס מחנה כעשרים מטר מתחת לבסיס הקתדרלה (הבנויה על בסיס קתדרלות קדומות ממנה), ואנו עולים במדרגות התלולות – רק כדי לגלות למעלה כי יש גם מעלית. הקדרלה משקיפה על הנוף המרהיב של הדנובה, הכפרים שסביבה והספינות שבתוכה. בתוך הקדרלה או פוגשים גם בשרידים הקדושים של שניים.
גולגלתו של אישטוואן עטופה במלמלה, וגולגלתו של זולטן כלשהו, אמנם בלי מלמלה, אך בצירוף עצם הקולית כפיצוי.
ההונגרית שלי מספיקה כדי לקרוא שמות, אך לא כדי להבין הסברים. אז יתכן שהגולגולת היא של המלך אישטוואן בכבודו ובעצמו, שהוכתר כאן – ויתכן שלא.
בקריפטה, מספרים לנו, מצויות עצמות הבישופים והכמרים ששירתו וכיהנו בכנסיה זו, אבל לראותם – עולה כסף, ועד כדי כך איני סקרן.
בהמשך אנו מגיעים למקום המוצג לנו ככפר אמנים. זה מתגלה כמלכודת תיירים פשוטה. אפילו מחיר מרק הגולש שם כפול ממחירו בבודפשט. אם כי חייבים להודות, הוא מועשר ביותר תפוחי אדמה.
אשתי ואני עוזבים את כביש התיירים ופוסעים אל מעמקי הכפר, תוך בדיקה מתמדת שלא לאבד את הכיוון.
בסופרמרקט מקומי קונה אשתי פפריקה לא חריפה. שלא יגידו שלא קנינו דבר בכפר.
הדרך חזרה היא אותה דרך, אותם כפרים, ולמלון אנו מגיעים דרך אחרון הגשרים שנבנה על הדנובה, גשר ארפד (הוא הראשון לראשי השבטים, אם זכרוני עוד שווה משהו).
הגשר חוצה בדרכו אי על הדנובה, והוא כנראה היחיד בעיר שאין עליו נשרים, קשת, עמודים נישאים עם כבלים או שרשראות או מיתרים או..., סתם גשר להעביר עליו תחבורה מצד לצד.
זהו. |