אחד הדברים שכל סופר טוב יאמר לכם הוא שאתה אף פעם לא רק משפריץ את מה שיש לך בראש על הדף/המחשב, אלא אתה חוזר לחומרים שלך ומנסה לשפר אותם, לקצץ היכן שצריך, להאריך היכן שתרצה, להדגיש את הנקודות שרצית לומר. 
הגיע הזמן לעשות את זה עם אחד הסיפורים שלי.


סהר ברח אתמול. אני בכלל לא יודע איך הוא הצליח לברוח, הכלב הזה היה הכלב הכי עייף שראיתי בחיי, הוא היה בן איזה חמש-עשרה, שזה כמו איזה מאה בשנות כלב. סבתא שלי תמיד הייתה נותנת לו לצאת ולטייל בעצמו, היא אפילו לא הייתה יורדת איתו, פשוט פותחת לו את הדלת והוא היה יורד, מסתובב בשכונה במקומות שהוא אהב, משתין על כל עץ שלישי ומחרבן תמיד מול הכניסה של הבניין של רבקה הזקנה, כאילו כדי לעשות לה דווקא כי היא כל הזמן צועקת עליו. לא משנה באיזו שעה סבתא הייתה פותחת לו את הדלת, ולא משנה באיזה יום, או אפילו אם הייתה צועקת עליו סתם ככה, כי היא הייתה זקנה, הוא תמיד היה חוזר.
"את רואה? אמרתי לך שזה יקרה," דוד שלי, יגאל, אמר לה בקול הבטוח שלו, "היית צריכה לשים עליו איזו רצועה, ומחסום כזה לפה, נו, איך קוראים לזה, חסם.
"זמם." אימא העירה תוך כדי שיחה בטלפון, היא תמיד עושה את זה, חייבת לתקן את כולם כאילו היא יודעת הכל. יגאל יודע הרבה יותר ממנה, הוא יודע הכל על הכל, ומדבר אליי כאילו אני מבוגר ולא ילד בן חמש, כמו שאימא מדברת אליי רוב הזמן.
"כן, זה," המשיך יגאל, "שלא ינשך אף אחד. חכי תראי, עוד כמה ימים תקבלי איזה דו"ח מהעירייה ואת סהר ימצאו בצער בעלי חיים או משהו." יגאל תמיד צודק, בגלל זה הוא עשיר כל-כך ויש לו בית עם בריכה, עובדה, כשהייתי קטן יותר, בן איזה חמש או שש, הלכתי לשחק עם חבר שלי כדורגל והכלב של השכן שלי, איתן, נשך אותי ישר ברגל, וזה כשאפילו הייתה לו רצועה, עשו לי תפרים ואימא גם רצה לעשות לי חיסון נגד כלבת, למרות שיגאל אמר לה שהיא סתם מלחיצה אותי. אז אם הכלב הזה נשך אותי, למה שהכלב של סבתא שלי לא ינשך מישהו? הוא גם כלב.
סבתא שלי צעקה על יגאל כמו משוגעת, אמרה לו שסהר הוא כלב טוב, ושהוא עשה הרבה יותר בשבילה מאשר מה שיגאל עשה בחיים שלו, ואז היא העיפה אותנו מהבית, ויגאל אמר שזה בגלל שהיא לא רוצה להודות שהיא טעתה.
במשך יומיים חיפשנו אותו, ההורים שלי, אני, ויגאל. אימא שלי הכריחה אותי ואת יגאל לבוא, איתי זה היה פשוט, כי היא אימא שלי, אבל על יגאל היא הייתה צריכה לצרוח בטלפון במשך חצי שעה עד שהוא הסכים לבוא.
"סהר! סהר!" קראנו לו בכל השכונה, מלא אנשים הסתכלו עלינו מכל החלונות, כאילו אנחנו משוגעים, מחפשים כלבים שלא יחזרו אף-פעם.
אימא שלי, כאילו יש לה איזה חוש שישי או משהו, קלטה את יגאל בזווית העין שלו מסתכל על התחת של איזו בחורה שהלכה בצד השני של הרחוב והתנפלה על ההזדמנות כמו רוטווילר.
"נו, לך, לך אליה, אנחנו נסתדר כאן בלעדיך."
יגאל הסתכל על אימא שלי במבט הזה שלו, שאומר שנמאס לו לשמוע אותה, והלך מהר קדימה, ואני הלכתי אחריו.
"תדע לך, כל הבנות זונות, זה למה לא תהיה לי חברה, הן אומרות לך שהן אוהבות אותך, ורגע אחר-כך אתה מוצא אותן במיטה עם מישהו אחר."
הנהנתי אל יגאל בהסכמה, הוא כבר אמר לי פעם שכל הבנות זונות, אבל לא אכפת לי שהוא חוזר על עצמו, כי אלה דברים חשובים. 
חזרנו אל הבית של סבתא שלי, היה כבר מאוחר ואבא שלי היה לחוץ ללכת הביתה. סבתא ישנה כבר, כי היא זקנה והשעה הייתה אחרי תשע בערב, ואימא לא רצתה אבל יגאל התעקש להעיר את סבתא, כי כל הדברים שלנו היו בפנים, כולל המפתחות שלו והארנק.
סבתא הייתה מאוד ישנונית כשהיא פתחה לנו את הדלת, וכדי לא לעצבן אותה נכנסנו מהר אל הבית ולקחנו את הדברים שלנו, וכשיצאנו סבתא תפסה אותי במרפק ומשכה אותי אליה.
"תראו איך הוא גדל, עוד מעט כל הילדות בבית-הספר יקפצו עליו." סבתא אמרה, אני לא בטוח למי, אולי לאימא, אולי ליגאל, אולי לעולם בכלל. יש לה עין פוזלת, אז אני לא תמיד יודע אל מי היא מדברת.
"מה פתאום?" אמרתי בביטחון מלא, "כולם יודעים שכל הבנות זונות." ואז התחילו הצעקות. אימא צעקה עליי, ויגאל צעק על אימא שלא תצעק עליי ככה, ואבא צעק על יגאל שלא יצעק על אימא, וסבתא צעקה על כולם שיצעו לה כבר מהבית, ושיקחו את החוליגן הזה איתם.
בדרך חזרה במכונית אימא המשיכה לצעוק עליי ושאלה אותי מאיפה למדתי את המילה הזאת.
"מדוד יגאל," אמרתי לה בביטחון, "הוא אמר שכל הבנות זונות, ושכולן בסוף יבגדו בך." לא הבנתי למה אימא מתעצבנת כל-כך, אולי היא זאת שרצתה לומר לי את זה, להיות יותר צודקת מדוד יגאל.
אימא התחילה לדבר עם אבא בכעס ובמהירות, ואמרה שהיא לא מוכנה שהבנאדם הזה ידבר ככה עם הבן שלה שוב, וזה שאשתו זרקה אותו בשביל גבר אחר זה לא אומר שהוא צריך ללמד את הבן שלה שכולן כאלה. מדי פעם פנתה אליי בחיוך וניסתה להסביר לי שמה שיגאל אמר זה לא נכון, שהוא טועה, ויש הרבה בנות נחמדות, כמו סבתא וכמוה, אבל אני ידעתי שהיא משקרת, כי יגאל אמר שכולן שקרניות.
כשהגענו הביתה אימא התקשרה מייד ליגאל והתחילה לצרוח עליו שלא ידבר ככה אל הבן שלה, ושלא ילמד אותו את השטויות שלו, ושימצא לעצמו כבר מישהי שתסדר לו את החיים, כי נדפק לו השכל מאז שרונית זרקה אותו.
ביום הרביעי מצאו את סהר, הוא שכב באיזה בור באדמה שחפר לעצמו. אימא אומרת שזה בגלל שהוא היה זקן, והוא ברח מהבית כדי לא לצער את סבתא, והפעם אפילו יגאל מסכים איתה.

פוסט זה לקוח מהבלוג החדש שלי, כולכם מוזמנים:

http://thirtyminutesblog.blogspot.com