0

56 תגובות   יום חמישי, 30/6/11, 22:59

''

 

צעד אחרי צעד,

קליפה אחרי קליפה.

באה בחורה, אמרה תודה רבה, לקחה עשר שקיות גדולות עם בגדים,

ממידה NB עד 5.

שמרתי. יחד עם משחקי תינוקות, תחפושות, שמיכות קטנות, לול.

לא יהיה מקום לכל אלו,

בדירה החדשה.

"אני מברכת אותך כל יום" שלחה לי הודעה נרגשת.

בכל זאת כאב לי, למרות שאלו רק בגדים וצעצועים.

אבל הם ההיסטוריה שלה, ההיסטוריה הקטנה. ליוו אותה עד עכשיו.

שמרתי אותם ולא עוד.

חלק מהחבילה. חבילת ההחלטות.

גם אז ישבתי וכתבתי, בתוך ראשי, מחירים.

 

 

עוד פחות מחודש, ימים חולפים ביומן. כבר יולי.

בשרשרת ימי ההולדת המשפחתיים, קרב זה של החמישית.

סימן שחלפה עוד שנה. מה היה אז? אלו רגשות, ציפיות לעתיד אחר?

העתיד שהפך להווה, חלקו לעבר.

ולי יש כבר ארגזים וחוזה שחתמתי.

הכל בסדר.

 

 

לפעמים חוזרת אליי תחושת התלישות, חוסר האחיזה, ההשמטות.

מחפשת לתפוס קצה ענף, כמו בסרטים המצויירים.

אני יודעת שפתרונות קלים והסחות דעת לא יעזרו כאן.

עוצמת עיניים, נושמת, מתרכזת פנימה.

צועדת, נגד הרוח, מסמנת וי בדף.

שורה אחרי שורה.

לרגעים שמחה, בהכרת תודה.

וגם מאפשרת

לעצב לבהלה ולגעגוע

מקום.

דרג את התוכן: