♦ מה בדיוק נאמר לשרים בישיבת הקבינט על המשט לעזה? האם השרים שמעו מגורמי הביטחון על החומרים הכימיים שמתכוונים מארגני המשט להשליך על החיילים במטרה לשרוף אותם? תלוי את מי שואלים ♦ החבלה המיסתורית באוניית המשט ביוון, מזכירה חבלה דומה לפני 23 שנים ב"ספינת השיבה" של אש"ף, שעגנה בלימסול בדרכה ארצה. להיכן מובילים החוטים? ♦ כיצד יפעל מערך ההסברה בעת ההשתלטות על המשט והאם יצליח "על רטוב", כפי שהצליח השבוע בתרגיל היבש? ♦ במפלגת העבודה שום דבר אינו חדש. המריבות, המהלומות המילוליות והעניין העדתי. הפעם היה זה תורו של מצנע להחליק ♦ באיזה דרכון משתמש ראש המוסד לשעבר, כשהוא צריך להגיע לעיר נתניה? כיצד ניסה שי חרמש להכניס פרה לכנסת? מה ההבדל בין מחיר הקוטג´ לשחרור שליט? ומי הושיב את דני אילון על הכיסא הנמוך? ♦

הספין והספינה

חילופי גירסאות: מה עושים שרי הממשלה בעת ישיבות הקבינט?

מה בדיוק שמעו שרי הממשלה בישיבת הקבינט, שדנה השבוע במשט לעזה. ההחלטה הסופית קבעה שהצבא לא יאפשר בשום אופן למשט להגיע לרצועה, ויפעל בנחישות ובכל האמצעים לעצור אותו. הדברים הללו אף פורסמו לאחר ישיבת הקבינט.

והנה באמצע השבוע פורסם עוד, כי מארגני המשט מעלים לספינות חומצה גופרתית, במטרה להשליך אותה על החיילים ולשרוף אותם חיים. כמו כן דווח על הכוונה של המארגנים להרוג כמה שיותר חיילים שיעלו על הספינות, ועל המצאותם של פעילי טרור על סיפון אוניית המשט.

חלק מהשרים זעמו על הפירסומים וטענו כי מדובר ב"היסטריית הסברה" סביב המשט. שרים אחרים צוטטו כי הם זועמים שהמידע שפרסם צה"ל, לפיו ספינות המשט יעשו דרכן לחופי מדינת ישראל כשעל סיפונן חומרים כימיים, לא הובא בפניהם בישיבת הקבינט. "מתגבר החשש לספין של נתניהו. שום דבר מהמידע שהופץ לתקשורת לא הובא בפנינו", טענו.

"לא ייתכן שבדיוני הקבינט נקבל מידע שלפיו אין איומים מצד משתתפי המשט לפעולות אלימות או להימצאות גורמי טרור על הספינות, ומנגד גורמים ממלכתיים בכירים, בהם גם הצבא, מפיצים לתקשורת מידע הפוך לחלוטין ממה שנמסר לנו", אמרו בזעם אותם שרים.

בצבא דחו את הטענות כאילו מדובר ביצירת היסטריה מוגזמת סביב המשט. במערכת הביטחון אומרים כי המידע הוצג לשרים באמצעות מצגת ושקפים על ידי נציגי חיל הים, והנוכחים שמעו במפורש על כוונת המארגנים להעלות לספינות חומרים כימיים כדי להרוג את החיילים שישתלטו על הספינות. בצבא ציינו כי המידע המודיעיני מצביע בבירור על כוונות הרג של חיילים ושימוש בחומרים כימיים.

חילופי הגירסאות הללו מעלים את השאלה — מה עושים השרים בישיבות הקבינט? האם הם נרדמים כאשר נציגי הצבא מעלים מצגות בפניהם? או שמא צה"ל הציג את המידע ללא הבלטה, בתוך שלל הדיווחים המבצעים על ההכנות.

מתן וילנאי חבר הקבינט, מאשר כי גירסת מערכת הביטחון היא הנכונה, והדברים אכן הוצגו בקבינט. לדבריו, לא מדובר בהיסטריית הסברה. "יש מידע, יש הערכות, ויש את ניסיון המרמרה, לצד גלוחי הראש שאינם מדריכי הגנת הטבע"...

בלשכת ראה"מ נמנעו מלהתייחס לחילופי הגרסאות על מה שארע בישיבת הקבינט, וטענו כי "כל החומר שהוצא על ידי דובר צה"ל ומשרד ראה"מ עבר את אישור כל גורמי המודיעין והצבא. משרד ראה"מ לא מתייחס לנאמר בדיוני הקבינט".

מידע מודיעיני

הסיבות שהביאו להפצת המידע על כוונת מארגני המשט להרוג חיילים

בין אם הדיווחים על מה שצפוי להיות במשט השני נכונים, ובין אם לאו, ברור כי מדובר במלחמת הסברה חזיתית.

אחד משרי הקבינט צוטט באומרו כי התדרוכים על כוונת המארגנים להרוג חיילים באמצעות חומצה גופרתית וחומרים כימיים אחרים, נועדו להפעיל לחץ על הקהילייה הבינלאומית. לדבריו, נתניהו החליט לשנות גרסה בעניין אופיו של המשט משתי סיבות.

הראשונה נועדה לבטח את עצמו מראש, אם לפתע במהלך הפעולה הצבאית, ישתבשו הענינים ויהיו הרוגים. במקרה כזה תוכל מדינת ישראל לומר שהיא התריעה על כך מראש. הסיבה השנייה היא הפעלת לחץ בינלאומי, כדי שממשלות ימנעו מראש את יציאת הספינות למשט.

כך או אחרת, בניגוד למשט הקודם, הפעם פרץ העימות בין המארגנים לממשלת ישראל עוד לפני שהספינה הראשונה יצאה לדרך. כל צד מאשים את השני בתעמולה שקרית. הקבוצה האיטלקית במשט טענה, כי יוון שקועה במצוקה כלכלית, ולכן מדינת ישראל וארה"ב לחצו על יוון שלא לאפשר את יציאת הספינות מנמל פיראוס. במשרד החוץ הישראלי הכחישו בתוקף את הדברים.

עם זאת הוחלט עוד קודם המשט, כי בניגוד לפעם הקודמת, יוחרמו הספינות שיגיעו ארצה. זאת לאחר שבמשט הקודם הוחזרה ספינת המרמרה לטורקיה לאחר שנגררה לחופי מדינת ישראל. המטרה היא להרתיע את בעלי הספינות.

כמו כן הוחלט, לגבי פעילים שינקטו באלימות כלפי כוחות צה"ל, כי הפעם הם לא ישוחררו במהירות כפי שהיה במשט הקודם לפני שנה, אלא יעצרו, יכלאו ויועמדו לדין.

סיכול ימי

מי אחראי לפיצוץ המסתורי של ספינת המשט שעגנה בנמל היווני?

בד בבד לחילופי הגרסאות בעניין כוונת מארגני המשט להרוג חיילים, התפתח ויכוח פומבי, מי אחראי לפעולת החבלה בספינות בעת שעגנו ביוון. המארגנים טענו כי מדובר בפעולה מקצועית ביותר, ואין ספק שהמוסד הוא שאחראי לכך.

המארגנים סיפרו גם כי החליטו להגביר את השמירה על הספינות, לאחר ש"צוללנים מיומנים ביותר גרמו נזק לתחתית הספינות". לטענתם, מדחף הספינה העשוי ממתכת עמידה נחתך.

עוד ציינו כי הפגיעה היתה באחד ממדחפי הספינות ובצנרת המובילה למנועים, שעלולה לגרום לפיצוץ במהלך ההפלגה. "בעבר ידעו הישראלים איך לחבל בספינות ולתקוף אותן, אם בנמלים ואם בלב ים", הפנו המארגנים אצבע מאשימה כלפי מדינת ישראל.

במדינת ישראל דחו את האשמות וטענו, כי המארגנים מנסים להסיח את תשומת הלב העולמית מהכוונה שלהם להרוג חיילים, באמצעות האשמת שווא, כאילו המוסד או גוף ישראלי אחר פגע במנועים, ולכן עלולה הספינה לטבוע בלב ים, ויחד עימה יטבעו פעילים "תמימים".

ההערכה במדינת ישראל היא שהתקלות הטכניות והבירוקרטיות, מכוונות מטעם המארגנים, רק כדי לדחות את יצאת המשט, על מנת שהמפגש עם חיל הים לא יהיה בסוף השבוע, אלא רק בתחילת שבוע הבא. זאת משום שבסוף השבוע יש פחות צפיה עולמית בחדשות.

הערכה נוספת היא, שגם אם הצבא היה עושה פעולה חשאית, כדי לעכב את יציאת המשט, לא סביר שהפעולה היתה מתבצעת בתוך נמל יווני, כאשר מדינת ישראל נמצאת בחימום יחסים דיפלומטיים וביטחוניים עם יוון. "כל הטענות כי מדינת ישראל עומדת מאחורי התקלות הטכניות, משוללות כל יסוד והן בכייניות", טענו במשרד החוץ.

כך או כך, בין אם המוסד אחראי לפעולה, בין אם מדובר בסתם שמועות, הארוע השבוע מזכיר ארוע דומה שהתרחש לפני 23 שנים בקפריסין. היה זה ב-88 כאשר פיצוץ מיסתורי התרחש בספינה יוונית ישנה בת 40 שנה, שעגנה בנמל לימסול. הספינה שקלה 6,000 טונות והיא פוצצה באמצעות מטען חבלה שהוצמד אליה בתחתיתה. כתוצאה מכך נפער במיכל הדלק חור ענק ובתוך זמן קצר טבעה.

לא היתה זו סתם ספינה תמימה. מדובר היה בספינה שנקראה "אל עוואדה" — "ספינת השיבה". היא נרכשה על ידי אש"ף ב-600 אלף דולר, ועמדה להפליג לרצועת עזה כשעל סיפונה 150 פעילי ארגון אש"ף שגורשו מעזה ומיהודה ושומרון. המארגנים ביקשו אז להסב את תשומת לב העולם לאינתיפאדה הראשונה שפרצה באותה תקופה. מלבד המגורשים אמורים היו להיות על הספינה גם עיתונאים, פעילי שלום ונציגים של ערביי ישראל.

הפיצוץ המיסתורי שאיש לא נטל עליו אחריות עד כה (עד שמישהו יכתוב את הספר הבא) גרם לביטול ההפלגה של אש"ף. התקשורת הזרה ייחסה את הפיצוץ למדינת ישראל וטענה כי אנשי שייטת 13 הם שביצעו את הפעולה שנחשבה לנועזת במיוחד. אנשי השייטת יהיו גם אלו שיקבלו את המשט המשא לעזה. בקטע הבא.

סגירת מעגל

3 לוחמים שנפצעו במשט הקודם, יהיו בצוות ההשתלטות הנוכחי

שלושה מלוחמי השייטת שהשתתפו בעצירת המשט הקודם, ונפצעו במהלך ההשתלטות, ישתתפו גם בעצירת המשט הנוכחי. עבורם תהיה זו סגירת מעגל.

השלושה לא היו הפצועים היחידים באותה תקרית השתלטות. בפועל נפצעו חמישה, שאושפזו בבתי החולים לזמן לא מועט. אחד מהחמישה — ש´, יצא ללימודים, חייל אחר, ד´, השתחרר מצה"ל ולומד רפואה, ושלושת הפצועים האחרים: ד´, ב´ ובעיקר י´, שנפצע בצורה הקשה ביותר בראשו, יצאו לחופשת הבראה לא קלה. לאחר השיקום הממושך, חזרו השלושה לשרת בקבע ביחידת שייטת 13.

לאחרונה, כאשר נקראו הלוחמים לתרגילים השונים לקראת ההשתלטות, הוזמנו גם השלושה וכן אנשי מילואים נוספים השייכים לשייטת 13. השלושה הביעו רצון להיות בקו הראשון של החיילים שישתלטו על הספינות ובקשתם נענתה. "זו אינה הפעילות המבצעית הראשונה שהם עושים מאז הפציעה", העידו בשייטת, ולא פירטו כמובן.

בשייטת נמנעים מלציין במפורש את צמד המילים "סגירת מעגל", ומדגישים שמדובר בעוד פעולה מבצעית של היחידה. זאת למרות שיש רצון עז לחפות על מה שהיה לפני שנה ולהראות שאפשר גם אחרת. השבוע הסתיימו בשייטת כל התרגולות, ולבסיס הראשי בעתלית, הגיע מפקד חיל הים, האלוף אלי מרום, כדי להעביר לוחמים תדרוך מבצעי אחרון לקראת המבצע.

בד בבד ממשיכה גם המערכת המדינית להתכונן לקראת המפגש עם ספינות המשט והשבוע נערך תרגול בגזרת ההסברה. התרגיל כלל תרחיש בו מגיעים למים הטריטוריאלים של ישראל 500 פעילים בעשר ספינות. בתרגיל נטלו חלק אנשי משרד ראה"מ, משרד החוץ, משרד ההסברה, דובר צה"ל, לשכת העיתונות הממשלתית, הסוכנות היהודית וארגוני הסברה נוספים.

במסגרת התרחיש, התקרבו חיילי צה"ל לעבר הספינות ואז נזרקו לעברם רימוני הלם וכן רימון חי אחד, שגרם למספר פצועים מקרב החיילים. צה"ל הצליח להשתלט מהר על הספינות וניטרל את התוקפים שהשתמשו מולו בנשק קר וחם. במהלך הארוע "נפצעו" עשרה חיילים, שניים מפעילי המשט נהרגו ו-14 נפצעו.

מערך ההסברה נדרש להוציא במהירות חומרי הסברה לעולם, במטרה להסביר מה ארע. כמו כן נדרש להגיב לחומרי ההסברה הנגדיים שהוציאו פעילי המשט וכן אנשי החמאס.

אנשי ההסברה הישראלים החלו בהפצת תמונות ודיווחים מתוך הספינות לקהילות היהודיות בעולם, לשגרירויות הישראליות ולעוד ארגונים התומכים במדינת ישראל. שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין, שפיקד על המבצע, אמר כי חדר המצב ענה על כל הציפיות. "עשינו הכל לחשוף את פרצופם האמיתי של פעילי הטרור ומסיתי השנאה, המארגנים את המשט", אמר. עוד ציין כי המטרה היא להשתמש בכוח ההסברה של אלפי פעילים, שעומדים הכן ברחבי העולם ויהוו תוספת כח משמעותית להסברה.

על יבש זה נשמע טוב. מה יקרה ברטוב (תרתי משמע), זה עניין אחר...

כוורת חדשה

בלי מלחמת ירושה: ארבעה בכירים במוסד בעמדת המתנה ללא לחץ

ראש המוסד החדש תמיר פרדו, סיים לאחרונה להרכיב את הצוות הבכיר שיעמוד לצידו בצמרת הארגון החשאי בחמש השנים הקרובות. הרעיון הוא למנוע מלחמת ירושה חזיתית על התפקיד כאשר יסיים את כהונתו בעוד חצי עשור.

מהמינויים שעשה עולה, כי ארבעה בכירים נכנסים לעמדת המתנה כדי להיות היורשים הפוטנציאליים בבוא העת. לסגנו של פרדו התמנה י´, שהיה עד היום ראש "צומת" — האגף להפעלת סוכנים. י´ ייכנס לתפקידו בספטמבר הקרוב למשך שנתיים. י´ אחר (כולם יודי"ם שם..) יתמנה לסגן ראש המוסד השני, ויכנס לתפקידו בספטמבר בעוד שנתיים, כדי להיות הסגן של פרדו עד סיום כהונתו.

מינוי נוסף הוא של ח´, שעבר מאגף המודיעין לאגף הבינלאומי "תבל". כמו כן מונה ז´, שהגיע לפני כמה שנים מהצבא, ועבד באגף המחקר לראשות אגף המודיעין. י´ נוסף (אלא מה), שהיה באגף ההדרכה יעבור לאגף "צומת". מינוי נוסף שהיה לאחרונה: א´ עבר לעמוד בראש אגף המבצעים "קיסריה".

ר´ שהיה סגן ראש המוסד יוצא ללימודים ודוד מידן, ששמו פורסם לאחרונה, לאחר שמונה להיות שליחו של נתניהו לעיסקת שחרור שליט, ימתינו שניהם יחד עם שני סגנים נוספים כדי שאחד מהם ימונה לראש המוסד הבא בעוד חמש שנים.

בכך משלים פרדו את המינויים הדחופים שהמתינו לו. פרדו עצמו נחשב לאיש נוח, שאינו ממהר לצאת מכליו. גם חזותו החיצונית משדרת רגיעה. כאשר חולפים מולו ברחוב, איש לא יחשוב ויחשוד שמדובר בראש המוסד. הוא נראה כמו סוכן ביטוח או פקיד בנק עם חיוך רחב על השפתיים, זה ששואל: "במה אני יכול לעזור לך".

ובכל זאת, פרדו נראה לאחרונה כועס. דבריו של מאיר דגן, ראש המסד הקודם, הוציאו אותו משלוותו. "אני לא מכיר אף אדם במדינת ישראל, שהיה נוהג בצורה כזו, אין לזה תקדים", הגיב פרדו בשיחות סגורות על דבריו של ראש המוסד לשעבר, כי הצמרת הביטחונית הנוכחית הכוללת אותו, את ראש השב"כ יורם כהן ואת הרמטכ"ל בני גנץ, אינה מסוגלת לעמוד בפני נתניהו וברק, ואינה מסוגלת למנוע בבוא העת תקיפה צבאית ישראלית באיראן.

בכירים במוסד ובראשם פרדו שמעו את הדברים ונדהמו. "אף אחד לא נהנה לקרוא כותרת כזו" אמר פרדו לגורמים המקורבים לנושא. "אין תקדים לדברים הללו, שנאמרים ממי שרק לפני חצי שנה סיים את תפקידו".

גם ראש מוסד נוסף לשעבר מתח ביקורת על דגן, אף שניסה להסביר את דבריו. מדובר בצבי זמיר שהיה ראש המוסד בתקופת מלחמת יום כיפור. "אני בטוח שדגן היה במצוקה, והוא נתן לה ביטוי", אמר זמיר.

"פורמלית הוא לא עבר שום עבירה ואם כן זו אולי עבירה אתית. אני לא יכול להעלות בזכרוני ראש מוסד שהייתה לו התפרצות כזו. הוכיתי בהלם כמו כל שאר השומעים. נדהמתי מדוע זה הגיע לעיתון, אבל הוא לא חשף שום סוד".

זמיר סיפר: "לפני מלחמת יום כיפור הייתי במצב דומה. במוסד סברנו שהמלחמה מתקרבת, אך לא יכולתי לפרוץ את העיוורון שתקף את שר הביטחון את ראש אמ"ן והרמטכ"ל וזה היה בלתי אפשרי".

הריטואל העדתי

וכרגיל המאבק במפלגת העבודה מלווה בביטויים גזעניים

שום דבר לא חדש במפלגת העבודה. הגזענות חוגגת, והגם שתמיד יש תירוצים — "לא התכוונתי", לא אמרתי", דברי הוצאו מהקשרם", זה תמיד קורה באותה מפלגה.

פעם זה שמעון פרס עם קריאת "החומיינסטים" נגד בני עדות המזרח, פעם זה אהוד ברק שמבקש סליחה מעדות המזרח "לדורותיהם", במין רגש פטרונות, פעם זה ח"כ לשעבר אורי אור, שאמר מה שאמר על המרוקאים (ודבריו הוצאו מהקשרם..) פעם זה גיגי פרס, "אח של", שאמר על ניצחונו של עמיר פרץ על אחיו, "הפלנגות של צפון אפריקה השתלטו על המפלגה".

אחר כך זה הגיע גם בוז´י הרצוג, שאמר (או לא אמר) לבו שיחו האמריקאי שפרץ בלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי, והנה בשבוע שעבר הגיע עמרם מצנע עם התבטאות נוספת. ההיסטוריה חוזרת על עצמה מאז גולדה מאיר ("הם לא נחמדים") וטדי קולק ("תרדו מהדשא"). מה שהיה הוא שיהיה.

עמרם מצנע, האחרון שנפל עם הגזענות, אינו גזען. כמי שהכיר אותו אישית מתקופת היותו ראש עיריית חיפה, ניתן להעיד עליו שהוא רחוק מגזענות. אבל באוירה שקיימת במפלגת העבודה, גם אמירה תמימה לכאורה הופכת לגזענות, ואת זה מצנע היה צריך לקחת בחשבון. אם הוא לא לקח את זה, הרי שהוא מוכיח כי טרם הוכשר לעמוד בראש המפלגה הבעיתית הזו, בראשה כבר עמד בעבר.

מצנע צוטט בראיון עימו, כמי שאמר בכנס בגבעתיים, "יש להרצוג וגם ליחימוביץ ערך מוסף ענק, הם לא עמיר פרץ. הוא בא מארץ אחרת. אפשר לבנות איתם צוות עבודה יעיל אחרי הבחירות. זה לא היה קיים בתקופה הקודמת שלי, אז כולם ראו רק את האינטרס האישי. הפעם זה יכול להיות שונה".

על המפקד בעבודה אמר מצנע: "עמיר פרץ מביא אנשים שבכלל לא שייכים למפלגת העבודה. הוא מביא את החמולות. הוא בונה לו מחנה, כך שגם אם יפסיד בפריימריס, יוכל לכפות את עצמו על המנצח. אני שומע דברים נוראיים על המפקד. אנשים שמקבלים משכורת חודשית גבוהה כדי לפקוד אנשים בכל מחיר. אני שומע על אנשים שמקבלים כסף כדי להתפקד. אנשים נלחמים על חייהם, וזה מה שקורה".

מצנע כאמור לא גזען. הוא גם לא פוליטיקאי. מצנע הוא נאיבי. השנים הרבות כראש עיריה מטעם העבודה ולאחר מכן כיו"ר המפלגה, ח"כ, ויו"ר הוועדה הקרואה בירוחם, לא שיפשפו אותו. מצנע נשאר בדיוק כפי שהגיע לפוליטיקה. הוא הרי היה צריך לצפות שכל אמירה שלו בכינוס פוליטי תצוטט ותפורסם, ולמרות כך התבטא כפי שהתבטא בכנס בגבעתיים.

מצנע מרגיש אמנם שהוא דובר אמת, בכל הקשור למפקד הארגזים. אבל גם אם זה אמת, צריך לדעת היכן לומר אותה, לבטח אם רוצים להיבחר ליושב ראש העבודה (שסימנה "אמת").

מי שפעל בדרך זהה, היה אהוד ברק, במפקד הארגזים הראשון ב-2005. ברק האשים אז את פרץ בהאשמות דומות, ולבסוף פרש מהמירוץ. זו הסיבה שהפרשנים וכן יריביו הפוליטיים של מצנע, היו בטוחים, כי הוא מנסה לרדת מההתמודדות, ורק מחפש תירוץ. אולם מצנע שאינו פוליטיקאי, הודיע כי הוא ממשיך ולא פורש, גם אם הוא יפסיד.

מפקד הארגזים

בניגוד לתדמית הפוליטית, הליכוד היא המפלגה המסודרת ביותר

מהיכן שלא מסתכלים על המפקד בעבודה, הוא אכן בעייתי. מצנע רק הציף את הבעיה מעל השולחן, כאשר אמר כי "מקצת המפקד במפלגת העבודה מושחת, ומישהו מנסה לנצח בבחירות המקדימות בדרך שאינה ישרה".

בתחקיר שנערך בתקשורת על המפקד בעבודה, התברר כי רבים מהמתפקדים אוגדו ב"אשכולות". מדובר בקבוצות של מתפקדים שרשומים כולם תחת מספר טלפון אחד. דבר זה מקשה מאוד על איתורם לצורך בירור או לצורך עריכת סקרים פנימיים.

בינתיים ממשיכים להקליד את ספר הבוחרים של העבודה. עם סיום ההקלדה יעבור הספר שתי בדיקות לפני פרסומו. הבדיקה הראשונה תעסוק בתקינות הטפסים, כאשר כבר עתה מתברר כי ברבע מהטפסים שהוקלדו, נמצאו ליקויים שונים, החל ממילוי לא נכון של הפרטים ועד לליקויים חמורים יותר.

הטפסים הבעייתיים יוחזרו למתפקד אישית לצורך תיקון. באם הטופס לא יתוקן, הוא ייפסל. הבדיקה השנייה תכלול הצלבת מידע מול ספרי הבוחרים של קדימה והליכוד. זאת לאחר שכבר עתה התברר על מאות רבות של מתפקדי עבודה, שרשומים עדיין בליכוד ובקדימה. אותם שהתפקדו לעבודה והיו חברים בליכוד או בקדימה, נדרשים להעביר לעבודה מכתב ובו אישור ממפלגת האם שלהם, כי הם נגרעים ממנה ועוברים לעבודה. לאחר ההצלבה לא ניתן יהיה להיות חבר ביותר ממפלגה אחת.

הכשל העיקרי במפקדים של המפלגות, ותהיה זו מפלגת העבודה, קדימה או הליכוד, הוא שגל ההתפקדות נעשה תדיר ערב בחירות פנימיות באמצעות המתמודדים. מיד לאחר הבחירות הפנימיות, נגרעים המתפקדים, ושוב לא משלמים דמי חבר. כך לדוגמא בקדימה חברים כל מי ששילמו דמי חבר פעם אחת מאז הקמת המפלגה.

דוקא הליכוד, לו תדמית הכי בעיתיית מבחינת הסדרים הפנימיים, הוא הכי מסודר. מי שמתפקד לשורות הליכוד, לא זוכה מיד בזכות לבחור ולהיבחר, אלא רק אחרי ששילם פעמיים דמי חבר. הדבר מגביר את המחויבות למפלגה. ולמרות הקושי הזה, מוביל הליכוד על פני המפלגות האחרות ונחשב לתנועה הגדולה במדינת ישראל עם יותר ממאה אלף מתפקדים.

כך או כך, הפרסומים על הבעיות בתוך המפקד של מפלגת העבודה אינם חדשים. למעשה מאז שהוחלט ב-92 על פרימריז, המתפקדים כלל לא מצביעים ברובם למפלגה. אם בעבר היו מזדהים יותר עם המטרות הכלליות ועם האידיאולוגיה של העבודה, הרי שהיום הכל אישי. באים ומתפקדים לצורך סיוע אישי למועמד זה או אחר, ולאחר מכן נגרעים מהמפלה עד סיבוב הבחירות הפנימיות הבא. בין לבין יש בחירות, אבל אז מצביעים בכלל למפלגה אחרת.

אלו פני הדברים במפלגת העבודה. ובהלך רוח שכזה, אין כל סיכוי לעבודה לשוב אי פעם לשלטון.

מכבסת מילים

התמודדות שלישית: הפרימריז בעבודה החזירו את פרץ לחיים

מצנע מודע לכל הענין הבעייתי של מפקד הארגזים, ולמרות כך הוא חושב שעדיין הוא יכול להבחר לראשות המפלגה. בשטח הוא מנהל קמפיין חכם, בו הוא מציג את עצמו כ"שמאל לאומי". הסיסמא שלו: "מחזירים את האמון עם מצנע" די דומה לסיסמא שלו כאשר רץ מול אריאל שרון (והובס) "מאמינים במצנע".

מצנע מציג עצמו בשונה משמאלן מצוי, ואינו מהסס לנקוט במילים "מולדת" או "כחול לבן". "אני ביטחוניסט", הוא אומר, ודווקא מנקודת המבט הזו, הוא טוען שהקמת מדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי, והשטחים הם נטל. כאשר הוא נשאל האם שקל לעזוב וללכת למפלגת השמאל החדשה של אלדד יניב ושמואל הספרי, הוא דוחה את הדברים ואומר כי גילה נאמנות לעבודה מאז שיצחק רבין צירף אותו ב-93, כאשר השתחרר מהצבא.

בסקרים ממוקם מצנע במקום השלישי או הרביעי, אך הוא מקווה שהסקרים הללו יראו שאיתו מקבלת העבודה הכי הרבה מנדטים, דבר שישפיע על הבוחרים במפלגתו.

מי שעוקב אחר המירוץ של מצנע הוא בעיקר עמיר פרץ. אנשיו לא עשו מאמץ מיוחד להוריד את אש העדתיות, אף שפרץ עצמו, בן לעדות המזרח, מעולם לא עשה שימוש בעדתיות כדי להגיע להישגים פוליטיים. אולם בכל פעם שהוא מתמודד, וזו לו הפעם השלישית, הנושא עולה. פרץ הוא פוליטיקאי גאה ואינו מתבכיין. הוא לא אומר ולא מזכיר את היותו מועמד מזרחי, אלא מזכיר את זה שהוא "מועמד מהפריפריה". מכבסת מילים...

ההתמודדות הנוכחית החזירה את פרץ לחיים, לאחר כשלונו כשר ביטחון במלחמת לבנון השנייה. כיום הוא "אלוף ההתפקדויות", ויש לו סיכוי לא רע לנצח, או לעלות לסיבוב השני עקב המתמודדים הרבים שיפצלו את הקולות בינהם.

פרץ דוחה את הדיבורים על "מפקד ארגזים" ומדגיש שהכל היה נקי אצלו לחלוטין, ללא זיופים וללא אי סדרים. הכל על השולחן ובגלוי. לדבריו בכל מקום אליו הוא מגיע בארץ, מזכירים לו את העוול שנגרם לו לאחר מלחמת לבנון השנייה. "אני הרי מיניתי את גבי אשכנזי, שהיה רמטכ"ל מוצלח" מזכיר פרץ לכל מי ששכח.

פרץ קורא ליום הפרימריז — ה-12 בספטמבר יום החתונה. "אני אומר לציבור שביום הזה אנו הולכים להתחתן מחדש עם הציבור ועם תקוותיו", הוא מפייט לעצמו בנימה פוליטית.

את יריביו הפוליטיים, מכנה פרץ בשמות שונים. על מצנע הוא אומר כי הוא "טפיל פוליטי", שנכנס ברגע האחרון למירוץ, חודש לפי תום המפקד, ועכשיו מנסה לסחוב מהמועמדים האחרים את האנים שהם פקדו למפלגה.

היחיד שזוכה ממנו למחמאות הוא הראל מרגלית — המועמד האלמוני, איש ההיטק, שבעבר תמך בפרץ, וכיום מתמודד כאמור מטעם עצמו. פרץ מדבר עליו בהערכה, ויודע שהוא לא יסכן אותו. גם הרצוג ויחימוביץ אינם אהודים עליו. הרצוג הרי דיבר נגדו (והכחיש) במסמך ויקיליקס, ואת יחימוביץ, הוא הרי הביא למפלגת העבודה, ועתה היא "מעיזה" להתמודד מולו.

עד ה-12 בספטמבר (החתונה של פרץ), עוד יהיו הרבה התבטאויות מהמועמדים שלבטח יעוררו עוד סערות נוספות.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 דרכון לנתניה — ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, אינו מפסיק לייצר כותרות. לעיתים נראה כי הוא קם בבוקר ומחפש היכן הוא יכול להתבטא היום והיכן קולו ישמע. מהתבטאויותיו נראה, כי הוא עושה השלמה מתקנת לשמונה שנות שירותו במוסד, בהן נאלץ לסכור את פיו. בחודשים המעטים שהוא מחוץ לתפקיד, הוא לבטח הצליח כבר להשלים פער גדול של שתיקה באמצעות דיבורים וחשיפות. את המחלוקת שלו עם נתניהו הוא לא מסתיר. לאחר שפורסם בשבוע שעבר, כי נתניהו הורה ליטול ממנו את הדרכון הדיפלומטי (בלשכת ראה"מ הכחישו), הגיע השבוע דגן לנתניה, כדי לקבל תואר כבוד מהמכללה האקדמית המקומית. דגן בגלימה ובכובע של מקבלי התואר, היה נרגש, אך לא זנח את הנימה העוקצנית כלפי ראה"מ ואמר: "טוב שלא צריך דרכון כדי להגיע לפה". הדרכון של נתניהו הגיע לנתניה.

 הפרה והכנסת — חברי כנסת רבים יודעים לנצל את חסינותם הפרלמנטרית לצרכים שונים. שי חרמש מקדימה, הגדיל השבוע לעשות, וביקש לנצל את החסינות הזו כדי... להכניס פרה לכנסת. לא פחות ולא יותר. הדבר נעשה במסגרת מאבקו כיו"ר הלובי החקלאי, למנוע יבוא מוצרי חלב מחו"ל. חרמש בחר להביא את הפרה "זהבה" מהרפת של מושב באר טוביה בדרום. מדובר בפרה בת 6 השוקלת 750 ק"ג ומייצרת 55-60 ליטר חלב ביום. תפוקה זו מספיקה לייצור 60 גביעי קוטג´ ביום. "זהבה היא התשובה שלנו לגזירת הייבוא", אמר חרמש. "אם ייבאו מוצרי חלב מחו"ל, ישחטו את זהבה ורבבות מחברותיה". לאחר מכן הצטלם חרמש עם הפרה על רקע בניין הכנסת, והתווכח עם קצין הכנסת, עד היכן הוא יוכל להכניס את הפרה. "לפרה אין חסינות פרלמנטרית ולא נוכל להכניסה פנימה" פסק קצין הכנסת, וחרמש נאלץ לוותר על הרעיון, והסתפק בהעמדתה בכניסה לבניין, תוך שהוא זוכה לצילומים של כל כלי התקשורת. וכך מי שלא הכיר עד היום את חרמש — (ח"כ אנונימי), זוכה עתה להכירו והכל בזכות הפרה זהבה.

 שליט והקוטג´ — הקמפיין לשחרור גלעד שליט צובר תאוצה בכלי התקשורת, אבל הציבור לא משתף פעולה. כל הקריאות לציבור לעשות מעשים, להתקשר טלפונית, לשלוח הודעות ועוד, אינם גורמים למארגנים לציין כי אכן הציבור נענה בהמוניו. פה ושם מגיעים להזדהות, מנידים ראש בעצב וממשיכים הלאה. היטיב להגדיר זאת אחד הפרשנים המדיניים, שכתב כי למרות ההפגנות, הסיסמאות, והפעלולים, הכל לשווא. "הישראלים מתמלאים ברוח מרד בגלל מחיר של גביע קוטג´, אבל מסתפקים בתלייה של סרט צהוב על האנטנה ברכב, כאשר מדובר במאבק לשחרור חייל שבוי. מה יש בגבינה שהיא מזיזה את הממשלה והציבור, מה אין בגלעד". את כל הזעם שלהם, שומרים הישראלים לקוטג´.

 הכיסא הנמוך — במשרד החוץ זוכרים היטב את תקרית הכיסא הנמוך, בה הושיב סגן השר דני איילון, את השגריר הטורקי על מושב נמוך, כדי להשפילו. הימים הללו היו ימי טרום המשט, והם סימנו את ההרעה ביחסי שתי המדינות. איילון התנצל אז והתקרית הסתיימה. השבוע הגיעו ארצה שבעה עיתונאים טורקים, ונפגשו עם איילון. הם הזכירו לו את הארוע וסגן השר ניסה להציג את העניין כבדיחה. הטורקים מהרו איפוא להציע לו לעשות את הבדיחה לעצמו ולשבת על כיסא נמוך, בעוד הם יושבים לצידו על כיסאות גבוהים. ואכן כך היה. התמונה פורסמה בטורקיה וגרמה להרבה תגובות. איילון מסתבר אוהב בדיחות...