0
עם הזבל
הפעם אני חורג ממנהגי לכתוב על דברים שמצויים בעולמי המקצועי. די , התעצבנתי. כבר שלוש פעמים חשבתי לכתוב ואיכשהו נמנעתי , אבל היום הבחילה גברה עליי. לפני חודשיים בערך עליתי על המשקל , מהלך שנמנעתי ממנו לאחרונה מתוך "תובנה פנימית" ברורה J שעדיף לי כך ושלא אוהב את מה שאראה. כמובן שצדקתי . לאור הממצאים המדאיגים שהראו המספרים הדיגיטאליים במעצבנים בצג המשקל פצחתי מיד במאבק חורמה נגד ארבעה קילוגרמים שוררים. הורדתי אוכל , וזה לא ממש עזר. עברתי לחסה , וזה גם לא הועיל מספיק. התחלתי לעשות פוטוסינתזה! צבעתי את עצמי בירוק ועמדתי יומיים בשמש בלי לאכול כלום , וירדתי איזה מאתיים גרם, בקושי. היה ברור שהבלתי נמנע הגיע , צריך יותר פעילות גופנית. אמנם ספורטאי גדול מעולם לא הייתי , אבל בשנים האחרונות (ככה זה עם הגיל) אני מקפיד על פעילות סדירה. אז הגברתי. עיקר הספורט שלי הוא רכיבת שטח על אופני "הרים". בחודשים האחרונים יוצא לי להסתובב יותר בשדות , בחורשות ובכלל , במה שפעם קראנו "טבע". ומה שקורה שם...שאלהים יישמור. כמות הטינופת שעם ישראל (זה שאנחנו חלק ממנו) משאיר בשטח , היא דמיונית. אתה מסתובב בעולם , בכל מני מקומות , גם מערביים וגם שכוחי אל , ואתה כמעט ולא רואה את התופעה הזו . (טוב , בסדר, יש גם את הודו) אתה יוצא באירופה מכפר נידח , אל השדות שמסביב , הכל נקי. כנ"ל ברב ארה"ב ובכלל , בחלקים נכרים של העולם. אתה יוצא לשדה מקרי בישראל ו...טינופת. ואנחנו יסודיים!. לפני כשבועיים הייתי בירדן ההררי. נסעתי בציר שאינו עביר לכל סוגי הרכב ומגיע לנקודת תצפית על גדת הירדן ההררי. מקום מדהים ביופיו, ריק מאנשים , שקט ופסטוראלי. וכמובן. עמוס...בזבל. בדרך חזרה , בפקק באיילון ,רכב שנסע לפני העיף סיגריה מהחלון לכביש. צודק. אמרו שהעישון מזיק אז הוא לא רוצה את זה קרוב אליו. וחוץ מזה בדלים על הכביש זה כמעט אסטטי. חבל רק שכמה מטרים אחר כך הוא זרק גם את הקופסה. והצלופן. אתה יוצא משוהם (מהבית!) , היישוב המוביל השנה באחוזי הניגשים לבגרות בישראל! , ואתה פוגש ערמות אשפה. פסולת בניין , פסולת אישית , הכל. אפילו כורסת טלוויזיה ישנה ושבורה מצאתי בדרך. אנחנו מלכלכים בטבע , בשמורות , בכביש(כמובן) , ברחוב (טוב אין פחים אצלנו) וגם בחצר האחורית של הבית. ככה , ממש בקו שגובל עם הגינה. ואני שואל , למה ? באיזה שלב של הפיכתנו לעם , למדינה , ללאום , החלטנו לחרוט על דגלנו את ערך הטינופת ? האם זהו הערך שאמור לתת קונטרה ל"טוהר" הנשק ? למה זה קורה לנו ? למה אנחנו כעם מרשים לעצמו לטנף כל כך. הרי אף אחד לא נהנה להגיע לשמורת טבע עמוסת לכלוך. או לרחוץ בים כשהו נדבק לשקיות ניילון , ואפילו לא לדרך על שאריות עוגת השוקולד של אלה היו שם לפניו. אולי אנחנו מלכלכים בשביל שאף אחד לא ירצה את המדינה שלנו ? ככה לא נצטרך לריב עם כל עמי האזור על פיסת הקרקע האומללה הזו כי הרי מי ירצה חירייה ענקית ? אגב , העצוב שבעניין הוא שזה טבוע בנו עמוק , עמוק מאד. היום הכי מלוכלך אצלנו , היום בו אנחנו מייצרים כמויות זבל אינסופיות , הרים של טינופת , מכל צבע גוון וריח, וכמובן שמשאירים אותה, בשטח ובגנים , הוא לא אחר מיום חגנו הלאומי. יום העצמאות! או אולי צריך לקרוא לו יום הזבלנות. היום שמסמל יותר מהכול את יציאתנו מניקיון , לטינופת! וזה קורה במדינה שאיכשהו (כמו שאמר לי חבר טוב) הצליחה לפני שלושים שנה להסביר לתושביה שפרחי בר אסור לקטוף , ולמרבה הפלא ,גם הצליחה. אולי יניב רוחן , פועל הזבל מהישרדות, הפך להיות האייקון המרכזי של חיינו (למרות שהוא אחראי על ניקיון ולא על לכלוך) , אולי אנחנו חברות מטנפים סדרתית. האמת , לא ממש אכפת לי מה ההסבר. מה שמאד אכפת לי , זה להפסיק את זה. כי מה שיהיה ,לחיות ככה , זה פשוט טינופת. גם ככה צפוף פה , קטן פה , המקום עוד צפוי להתכווץ (יש מצב שיום אחד עוד ניתן לכאלה שאנחנו חייבים להם חתיכה ממה שלקחנו). וזה גם לא נעים , לא בריא , ומסריח. בואו נפסיק עם זה. הפכנו להיות פח זבל של העולם. אח"כ כולנו בוכים שהחיים שלנו בזבל.
יום נקי לכולם.
|