נתחיל עם זה שיהודה שרוני, העורך הכלכלי של מעריב, הוא כתב בכיר ומוערך ואף אחד, גם לא הפוסט הזה, מערער על כשרונו ויכולת כתיבתו בדרך כלל. אבל מה

 .

אלא שהפעם זה היה צורם במיוחד. כל כך צורם שלא יכולנו להתעלם מכך.

לפני שבועיים בדיוק, בטור שישי האישי שלו, שנקרא "מחוץ לקופסא" נשאר שרוני עמוק בתוך הקופסא שלו ונפל בגדול. הוא ירד וגיחך על מחאת הקוטג' ולא ידע לאיזה בול נפל. בין הגיגיו, שמעידים על התנשאות, חוסר הערכה ובעיקר חוסר הבנה של המציאות (שימו לב לציניות וסרקזם שהדגשנו בשבילכם במיוחד וכן, קיצרנו את הטקסט):

 " מחאת הקוטג' שהוביל האזרח המודאג איציק אלרוב...הותירה את הציבור מנומנם"

" היא נותרה מחאה בסגנון תאטרון הכורסה וניתן לכנות אותה סערה בגביע קוטג'"

"מי שהפיק את הרווח הוא האזרח אלרוב ואם לא ימהר להמיר לשקלים את הפרסום חסר התקדים לו זכה..תוקפו יפוג..הרבה יותר מהר מתפוגת קוטג'"

"המלצתי לאלרוב: תיענה מהר לקמפיין פרסומי לחלב תינוקות"

ויש עוד פנינים. אם אתם רוצים לקרוא את הכתבה ההזויה והמביכה הזו אתם יכולים פשוט להקליק פה.

בשבועיים הללו קרה הרבה ולא צריך לספר את זה למי שחי פה במדינה. כל מה ששרוני כתב הפך ללא רלוונטי, כשענקיות החלב ורשתות השיווק  מתחילות להתקפל וגם אם מדובר בצעד טקטי וראשוני - יש פה הישג חסר תקדים ומרשים ביותר שנזקף רק לזכות הצרכן הישראלי.

ושרוני? האם הוא מתקפל.? זה קשה מאוד אתם יודעים. בשבוע שעבר הוא לא ממש התייחס לנושא ובטורו השבוע שפורסם הבוקר, הוא הודה בחצי פה שיש פה הישג. שהרי הוא ציין שתנובה הורידה בשבוע אחד את מחירו של הקוטג' מ- 7.8 ש"ח לרמה של 5.9 ש"ח. אבל במקביל הוא העדיף להתמקד בדוחותיה של תנובה ולציין שמאבק הקוטג' המתוקשר נחל נצחון זמני. במחשבה נוספת, זה הכי מכעיס. זהו חטא היוהרה של כתבים רבים.

שרוני יכול היה לצאת מלך אם היה מסיר את הכובע בפני יוזמי המאבק ואפילו מתזכר את הטור שלו מלפני שבועיים. אבל למה להרגיז את הקוראים עם שקיפות והודאה על חטא או לפחות כישלון מקצועי בחיזוי הצלחת המאבק. ממילא אף אחד לא זוכר מה נכתב לפני שבועיים..

תבינו לכתב כלכלי בכיר יש השפעה. אני הייתי מצפה מכתב כה בכיר לשאוף ולמקסם את מרחבי ההשפעה שלו.

 כבר בתחילה, אם היתה בו טיפת נועזות או תחכום היה רותם את העיתון למחאת הקוטג' ואולי גוזר קופון כזה או אחר בעצמו. כן, אנו מצפים מכתב כלכלי בכיר שישמיע קולו וינסה להיות מוביל חברתי (כזה במידה רבה הוא סבר פלוצקר למרות שגם לגביו ניתן לערער על התפיסה). 

אגב, אל תראו אותו דינוזאור של מדיה כתובה. יש לו אפילו פייסבוק. תכתבו יהודה שרוני ותמצאו בקלות. תוכלו לרתום אותו למחאה החברתית-כלכלית הבאה שלכם. אולי הפעם הוא יהיה יותר מפרגן ופחות ציני.

אין לנו שום דבר נגד שרוני. יש לנו מזל שלפעמים אנחנו קוראים מוספים כלכליים באיחור ואז מתפקעים מצחוק או שבא לנו פשוט להתבייש מאיכות הכתיבה והתחזיות ובעיקר ממושג שכמעט ולא נשאר בעיתונות המקומית.  

בעברית קוראים לזה אינטגריטי.

כן גם לנו מותר להיות ציניים. היו לנו מורים טובים