"בואי נלך לטייל", אמר הצרצר לנמלה ביום אביב שטוף שמש.
"אני לא יכולה", ענתה הנמלה, "אני צריכה לאגור מזון לחורף".
הגיע החורף, ירדו גשמי זעף ושטפו את כל מה שאגרה הנמלה באביב ובקיץ.
חזר שוב האביב, ויום אחד רואה הנמלה את הצרצר גורר מזוודות.
"לאן?", שאלה.
"אני נוסע לאירופה", ענה הצרצר.
"אז אם תגיע לצרפת", אמרה לו הנמלה, "ותראה את לפונטין – תגיד לו שהמשל שלו שווה לתחת.".