השוטר,הותיק בריך את הכייס :"שלום ידיד ותיק", והכייס שהיטיב להכיר את מוליך הכלבים המשטרתי,  הבין שהפעם נפל בפח. כך הירהר הכייס נוגות, והמשיך לנעוץ עינים מבועתות  במיני .מדברי, לא ביטל זמנו לריק.בעיניו המשיך לבלוש ולהשקיף על סביבותיו, מחפש אחר שותפו  של הכייס.מדברי ידע כי רבים מהכיסים נוהגים לעבוד זוגות זוגות, ואף הכייס הזה נהג לעשות כך. אולם ככל שסרק מדברי בעיניו את השטח כולו, לא העלה דבר.הכייס הצעיר פשוט נעלם מין העין.  מדברי נסב על עיקבותיו, ואז, בו ברגע ,ראה את אשר חיפש. הצעיר מבין שני הכיסים, נראה לעיניו הרחק, במורד השוק, כשהוא מפלס לו דרך במרפקיו ,תוך ניסיון נואש להרחיק עצמו ממדברי וכלבתו. במספר צעדים זריזים, גמא השוטר את המרחק בינו  לבין הכייס, אשר טרם חש בסכנה הנישקפת לו מאחור.עתה הוא עשה זאת, מדברי, מיהר לאחוז במרפקו של הכייס, מחזיק בו בחוזקה, לבל ישוב הנבל וימלט מהמקום.  הפתעת חייו ציפתה לו לשוטר הותיק, כימעט בה בשניה, בה הצליח לאחוז בכייס הצעיר. אילו היה מדברי זוכה בפרס אדיר של מיפעל הפיס, לא היה מופתע כל כך כהפתעה האדירה  הנוכחית, כשהכייס  היטיב ליפרוט על מיתרי שינאתם העזה של באי השוק לכיסים כמותו.  והוא ניצל זאת היטב כשהחל בקולי קולות לזעוק ולצרוח לעבר ההמון שגדש את השוק"כייס כייס," זעק הנבל, ובידו הפנויה מאחיזתו8 של מדברי, הראה הכייס על מדברי עצמו ,שהיטיב בו את אחיזתו ההדוקה. ברור לכל, כי אותו תרגיל  מבריק וניבזה שביצע הכייס הצעיר ,היה תיקותו היחידה  להיחלץ  ממצב הביש שאליו ניקלע.  כלומר, אם אמנם יאמין הקהל בשוק, כי מידברי הינו הכייס, ולא הוא עצמו, הרי שהוא בכבודו ובעצמו, כייסנו, יצליח להימלט מהמקום  והקהל עשוי במיקרה שכזה,  להאמין ולהחזיק דוקא בשוטר שהיה ללא מדים ,בלבוש אזרחי. וכך, הסיכוי ניפלא, שעד שתיתברר הטעות, והתרגיל שעשה, יוכל הבחור להימלט רחוק  מהמקום בו ניצב ברגעים אלה ממש. אכן, ראש יצירתי, והתכסיס, ההימור של הנבל, ניכר היה, שעולה בידו. סביב מדברי  והכייס נוצרה והלכה טבעת מתהדקת והולכת של אנשים, שצבאו על השנים.היו שם אנשים, שאך זמן קצר קודם לכן, היו עדים לבכיה המר של האלמנה  שנישדדה וכויסה בידי שני העברינים הללו. האנשים ,מאליו מובן, שלא ידעו כי מדברי הוא השוטר, והבטיחו לעצמם קודם, כשראו את בכי האלמנה האומללה, שאם הכיסים יפלו לידיהם,  הם יפליאו בהם את מכותיהם, וכבר ניסו להכות במדברי למישמע זעקות הכייס,  והצביעו עליו ,על השוטר, כרשע מרושע שכן כך אמר עליו הכייס. כך סברו רבים בקהל, שכן אחרת מה טעם לו לאדם שיצעק כך לשוא. וחמומי המוח, ניסו ושבו לנסות ליפגוע במדברי, אוטמים אזנם לשמע הסבריו.האוירה במקום הלכה והיתלהטה,והלך וגבר הניסיון לחלץ את הכייס, מידי מדברי, .השוטר הבחין באיש החסון ונמוך הקומה,שהיה גם שרירי במיוחד, והוא, השרירן הזה ,כימעט וחילץ אותו את הכייס מידי השוטר. המצב אליו ניקלע מדברי גרם לו   לחשוב   כיצד יוכל הוא השוטר, להיחלץ משם בעור שיניו.  מאמינים בניסים?אז זהו, שכדאי להאמין שכן, שוב, וכמו במיקרים רבים אחרים,  היתה זו הכלבה שבחוש ניסתר ,בלתי מובן לנו האנשים הפשוטים, היא עשתה זאת, והצילה את אדוניה האהוב מהמון האדם  שאיים לעשות בו שפטים.מיני קלטה ממקום מושבה  שמול הכייס המבוגר ,את קריאת המצוקה של מדברי. קולו הרועם,  "אלי מיני" ניקלט היטב   באוזניה הקשובות ,וכהרף עין, זינקה ופילסה לה הכלבה ,דרך ,שביל בתוך הציבור הזועם. הכלבה נבחה, סמרה סערותיה, ונקשה בליסתותיה. מראה שיניה החדות והמאימות, גרמו להם לאנשים שיחצו את המעגל, שסגר על מדברי והכייס, ומיני פסעה לה היישר לעבר אדוניה, ,מכשכשת מאושר בזנבה, ומביטה בו בהמון אהבה, מתחכחת בגופו מבקשת ליטוף ופינוק שהגיעו לה לכל הדיעות. למרבה השמחה, נוכחה הכלבה לדעת, כי מדברי לא ניפגע וזאת על אף קריאתו הדחופה לה,  למהר ולבוא לעזרתו. היא ליקקה את אדוניה בחיבה עצומה  ועכשיו, איש מהקהל הרב שהקיף אותם קודם לכן, לא הרהיב עכשיו  ולא מצא אומץ להיתקרב אל מיני,שרטנה בנימה מאיימת   כל אימת שהיה נידמה לה כי מישהו מהצופים במקום חושב לפגוע במדברי שלה. הכייס, זה נוכח כי זממו לא יעלה בידו, לחמוק מידי השוטר. עתה בכה האיש והתחנן  בפני מדברי  שישחרר אותו, אך השוטר הביט בו בשעט נפש, ועוד כתוספת, ערך בכיסי הכייס חיפוש מהיר כברק. ואכן, השוטר, העלה שלל מענין ביותר מכיסיו של הכייס הבכין. היה זה ארנק מלא וגדוש מרשרשים, שלמראהו, ניפער מתדהמה, פיו של הצעיר השרירן,  זה שכימעט וחילץ את הכייס מידי השוטר. היה זה כזכור,  האדם שאף יותר מאחרים, חירף וקילל את מדברי כי האמין לכייס ,והוא אפילו לא חש ולא הרגיש בדבר.בלהט הויכוח עם מדברי, מבלי שהאנשים ירגישו בדבר וחצי דבר, כייס, נישאר כייס. הוא היטיב לנצל את המהומה סביבו, ושלה חיש קל את ארנקו של השרירן, ,הישר מכיס מכנסיו. עתה סוף סוף, הבין הבחור כי שגה בבחירתו כשלא האמין לשוטר.הוא מיהר וחזר והתנצל בפני מדברי, על שלא האמין לא כי הוא הוא השוטר. זה היה חיזיון  מדהים לראות איך ההכרה חודרת לראשי האנשים שרצו עכשיו כמובן לכלות זעמם בכייס, והכלבה? זו לא איבדה מזמנה. היא זרמה עם האירועים, ממלאה את תפקידה המדהים, מדלגת בקלילות חזרה למקום מושבו של הכייס המבוגר ,זה שאותו עזבה לנפשו בלהט האירועים.  ואכן, הכייס הקשיש, למרבה הפלא, המשיך לעמוד במקום בו נטשה אותו שומרת הראש שלו, שכן פחדה של הכלבה המאימת, נפל עליו.ולכן אף לא העז, לנצל את ההיזדמנות    ,ולהימלט למרות שהיה יכול  לעשות כן . אבל עוד משהו, מישהו, מנע בעדו מלהימלט. היו אלה עיניו הפקוחות לרווחה של הילד תומר ממנו כייסו השנים את ארנקו.  שני הכיסים, נאלצו לעשות כן, כי לא נותרה להם כל ברירה. הם ניפרדו ליזמן ממושך מהשוק, מבלים את זמנם בכלא, בו ניכלאו לזמן ממושך.