לכול חברי וידידי,

התוודעתם אלי אחרי שפרסמתי פה כמה סיפורים על אחי המנוח, סיפורים שהובילו לפוסט שבעיני חשוב מכול היתר- הלא הוא המאמר שכתבתי על אותה בדיקה מצילת חיים. ואם בעקבות הסדרה, יהיו ביניכם כמה שילכו להיבדק, או שידאגו ליקיריהם שיבדקו, הרי שעשיתי את שלי.

התגובות שקיבלתי מכם גרמו לי להתרגשות רבה, ולמקרא כמה מהן אפילו דמעתי. היום אני חש שהגיע הזמן להציג את עצמי בפניכם, ולומר לכם כמה מלים אודותי.

אני עובד בחברת היי-טק בתחום האלקטרואופטיקה, נשוי באושר לאמנית בתחום הפיסול הפלסטי ואב לשתי בנות.

כמו-כן אני מנחה סטודנטים בטכניון בפרוייקטי הגמר שלהם לתואר הראשון, ומלמד בהתנדבות נערים משכבות סוציואקונומיות נמוכות במגדל העמק.

את התמונה בפרופיל שבאתר, צילם אחד הסטודנטים שלי בטלפון סלולרי, אחרי סיום אחד הפרוייקטים. אני מציג אותה כאן ברזולוציה קצת גבוהה יותר.

התמונות שמצולמות בגלריה שלי היא החצר האחורית שבביתנו ביישוב הקהילתי תמרת. מי שמזדמן לאזור מוזמן לבקר. אפשר למצוא את מספר הטלפון שלי במדריך, אבל לא חובה להתקשר.

לפני כארבע שנים התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, ואחרי שהאח שלי מת גדלה אצלי המוטיבציה לפרסם ספר לזכרו. הספר נקרא "פעם ביום שני" והוא יצא לאור בהוצאת גוונים לפני כשלושה חודשים. זהו מעין ספר אוטוביוגרפי, אבל יש בו גם סיפורים ששייכים לעולמות ואנשים אחרים.