חמלה

חמלה זה לא רחמים. בכלל לא.

חמלה זו אהבה וקבלה. זו הכלה ללא שיפוט וביקורת.

קודם כל, לעצמך. במקום לשנוא את עצמך – לאהוב את עצמך.

לקבל את עצמך ללא הלקאה עצמית וביקורת אינסופית.

לקבל את מה שאתה מגדיר כטעויות, בדיוק כמו מה שאתה מרגיש כהצלחות.

"מייטרי" קוראים לזה בבודהיסטית.

ואותו דבר לאחרים. חמלה לאחרים.

במקום לכעוס על אלה שמרגיזים אותך.

על אלה שאומרים לך דברים מעליבים.

על אלה שתוקפים אותך. להבין, שכואב להם משהו.

שמציק להם משהו. שחסר להם משהו

(אולי חיבוק או אהבה. אולי בטחון עצמי או שקט)

ולכן הם מגיבים ופועלים ככה. לא מרוע.

אנשים אינם רעים. יצר האדם אינו רע מיסודו.

אבל האדם מתעייף עם השנים, מהעומס והסבל.

ונהיה קצת נאחס לאחרים. מגיע גם לו חמלה.

זה נקרא "טונגלן" בבודהיסטית.

טונגלן. חמלה לאחרים

פוגש באדם חדש. לא יודע מי הוא. לא מה הוא.

לא מאיפה. ולא אם יש לו כסף. בגדיו – אני מתעלם מהם.

שעון יוקרתי? זה לא משמעותי. ראסטות בשיער? אין הבדל.

הוא אדם. יכול להיות שהוא קבצן. יכול להיות שהוא מליונר.

גם הוא אגב, לא בחר להיוולד. בחרו את זה בשבילו.

הגיוני, שגם הוא, עבר לא מעט בחיים שלו.

הוריו, לא תמיד אמרו לו את המילים המחזקות והנכונות.

חבריו, לא תמיד היו שם לצידו. חלקם – העליבו אותו.

סביר להניח, שהוא עבר 2/3 אהבות נכזבות.

סביר להניח שכסף, לא תמיד גדל אצלו על העצים.

מדובר באדם למוד כאב וסבל. גם לו היה קשה בחיים,

באופן יחסי למה שהוא מגדיר כקשה.

אולי לי היה קשה יותר או קל יותר, זה לא משנה.

אז אני מתרגל חמלה.

אני שולח אליו מבט אוהב. לא סקסי, מבט מחבק.

מבט של "אני מקבל אותך כמו שאתה".

מבט של "זה בסדר. הכול בסדר.

אין לחץ. איתי אתה יכול להיות רגוע".

זה המבט הראשון. זה ה first date שלי איתו. וזה חשוב.

הפה שלי בשלב הזה נינוח. הוא לא סגור וכפוץ.

הוא נעים כזה. יושב עלי שקט. קצת קצת חיוך.

העיקר לא להיות רציני, שזה קצת מפחיד אנשים. להיות נחמד.

בשלב שני, אני שולח אליו את המבט המנקה.

מה זה המבט המנקה? זה גל של אהבה

או גל של רצון טוב

שאני שולח מהבטן שלי, ואולי זה בכלל יוצא מהלב, לאדם הזה.

זה כמו נחשול של מים או כף של טרקטור

שיוצאת לי מהבטן, ישר אל החלק התחתון של הבטן

של האדם מולי.

אני הופך לכף המנקה שלו. מה אני מנקה לו? את כל הכאבים.

אני מגרד לו את הבטן מבתוכו. מגרד גירוד טוב כזה,

שלא משאיר סימנים, מכל החרא שהחיים האכילו אותו.

ולוקח את זה החוצה.

עכשיו, הבן אדם קיבל ממני טיפול 10,000.

ניקיתי אותו בגיל 45 או 60 מעל החרא שהוא קיבל.

עכשיו, הבטן/הנשמה שלו נקייה, ריקה, ומוכנה לדבר הבא, שזה אהבה.

אני שולח לו אהבה. גל שני – גל של אהבה.

נחשול של מי אהבה לתוך הבטן, החזה והפנים שלו.

אני מציף אותו באהבה.

ממלא אותו באהבה. מעניק לו את מה שמגיע לו.

שקט, ואהבה.

העיניים שלי פעילות לאורך שני הגלים הללו,

שלוקחים 5/7 שניות. 2 שניות בערך לכל גל.

העיניים שלי אוהבות אותו.

ככה, בכמה שניות, ניקיתי בן אדם. אהבתי בן אדם.

לקחתי לו את הכאב קצת. כמו פילטר של מזגן ענק – ניקיתי אותו.

עשיתי לו חוקן של מחשבות רעות. של כאבים.

זו חמלה.

זה טונגלן.

זה חמלה לבני האדם. ליצורים הרגישים והנפלאים שאנחנו.

למה לי? מה יוצא לי מזה?

תחושת שליחות. תחושת סיפוק אדירה

מנתינה יומיומית.

ביום אחד, אפשר לעשות את זה 10 או 20 פעם.

זו חוויה מזככת שמנקה אותך.

אתה מתנקה מניקוי של אחרים.

הכאבים שלך גם יוצאים החוצה

דרך החוויה המתקנת של ניקוי אחרים.

אתה חווה תחושת שחרור לאחר מכן, ואהבה.

אתה לא לבד. אתה ביחד. זוכה בחברים. זוכה בשקט.

בשלווה. זה נעים. זה מרגש. זה מחבר.

 זה מעורר תקווה לעולם טוב יותר,

עם פחות אגרסיות ותוקפנות.

עם פחות חומרניות ויותר אהבה.