גם אם נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, יחלים ממחלת הסרטן בה לקה ועליה הודיע סוף כל סוף בפומבי לאחר ניסיונות להסתיר את הסיבה לאישפוזו בקובה, מה שברור הוא שארצו בצרות צרורות. עד עכשיו השאלה שנשאלה רבות על הוגו צ'אבס, השליט היחיד והכל יכול של ונצואלה, היתה האם יהיה מסוגל לוותר על השלטון אם יפסיד בבחירות. השאלה הפכה יותר רלבנטית לאור המרוץ לבחירות לנשיאות בשנה הבאה, מכיוון שהנשיא נאלץ להתמודד עם מצב קשה יותר ומעורר מחלוקות שלא היה כמותו מאז עליתו לשלטון לפני שתים עשרה שנה.
אולם, כיום, עולה שאלה מכרעת אחרת, שנשאלה לעתים רחוקות: מה יקרה אם צ'אבס לא יוכל לכהן כנשיא? מה אם ימות במהלך כהונתו? מי יירש אותו? כיצד ייבחר יורשו? כאמור, הסרת המסתורין סביב מצבו של החייל לשעבר בעל הנוכחות הבולטת וקל הלשון, תעלה מן הסתם את השאלות הללו מחדש. מאז ה- 10 ביוני צ'אבס אושפז בקובה, כשבתחילה מקורות בכירים בממשל הונצולאני מסרו שצ'אבס עבר ניתוח באגן הירכיים וישוב לקרקס לקראת ציון 200 שנות עצמאות ונצואלה.
ריבוי השמועות והספקולציות על מצבו וכוונותיו של צ'אבס, במיוחד לאחר ששר החוץ הונצולאני, ניקולס מדורו, הכריז בשבוע האחרון על כך שצ'אבס "נאבק על בריאותו", ודיווחים שבתו ונכדיו בקרו אותו בהואנה, הכריעו את הכף לטובת פרסום ההודעה של צ'אבס ביום חמישי 30 ביוני. תהיה אשר תהיה התוצאה הסופית, העדרותו הממושכת הראשונה של צ'אבס מממלכתו מעידה עד כמה המשטר הונצולאני הוא בלתי יציב בימים אלה, ונשען על שלטונו השרירותי. אכן, החוקה מ- 1999 קובעת שסגן הנשיא יתפוס את מקומו במקרה שהנשיא לא יהיה כשיר למשול. אך רק מעטים מאמינים שהמהלך יתבצע על פי החוק בעידן שבו צ'אבס תקן את ספר החוקים על פי רצונו, וקשה לראות את סגנו, אליאס חאואה האפרורי, יורש את הנשיא.
כמעט ודאי שבתוך התנועה הגדולה, המכונה "צ'אביסמו", התומכת במהפכה הבוליביארנית שמוביל צ'אבס, יפרוץ מאבק קשה על השלטון והירושה. למעשה, סימנים ראשונים נראים בשטח, ב- 26 ביוני אחיו המבוגר של צ'אבס, אדאן, כיום מושל מחוז הבית ברינאס, משך תשומת לב כאשר הצהיר ש"המאבק המזוין" הוא לגיטימי כדי להבטיח המשכיות בשלטון. הפופולריות של הנשיא הכריזמטי עדיין גבוהה מאוד, כשמאחוריו עדיין זוכה לאמון בקרב העניים בונצואלה (הסקרים מראים שהוא זוכה ל- 50% תמיכה), אך הוא יצר וואקום מוחלט בהנהגה הפוליטית. במהלך שלטונו של צ'אבס, כל הכוח הלך והתרכז בידיו. במקרם רבים, כמו הסרת המגבלות על כהונתו, ננקטו צעדים בהתאם לחוקה באמצעות משאל עם. אבל, החלטות אחרות שכוונו להדחת אישים נבחרים בוצעו בעקבות צווים והליכים שמעוררים ספק באשר להתנהלות הדמוקרטית.
חיבתו של צ'אבס לנהוג בגסות כלפי מוסדות שלטון, כמו למשל בתי משפט, והבוז כלפי שלטון החוק בכלל ( כפי שפורט על ידי ארגונים כמו Human Rights Watch ו"הועדה האינטר-אמריקאית לזכויות אדם" מטעם "ארגון מדינות אמריקה") מוכיחים שמעט מעצורים עוד נותרו לסמכויותיו. אם כי, יש לציין, שהמערכת הפוליטית הונצולאנית היתה פגומה מאוד לפני בואו של צ'אבס, אך לפחות היחס למוסדות השלטון היה יותר מכובד ופחות אישי. אכן, על פי סגנון ה"קאודיליו" (מנהיג פולטי-צבאי לטינו-אמריקאי, בעיקר במהלך במהלך המאה ה- 19), צ'אבס הציג עצמו כמצילה של ונצואלה, היחיד המסוגל לעמוד נגד בעלי האינטרסים הכלכליים והפוליטיים החזקים במדינה ומחוצה לה, במיוחד בארצות הברית, אליה הוא מתייחס כאל אימפריה, וכמי שיכול לתקן עוולות היסטוריות ואי צדק. הוא לבד מקבל את ההחלטות בדרך הפשטנית ביותר מתוך אמונה שהן מייצגות את רצון העם. לאחר הבסת כל המועמדים בבחירות ב- 1998, 2000 וב- 2006, בנוסף לנצחון במשאל העם ב- 2009, אשר הסיר את המגבלות לזמן כהונתו, הרושם הוא שצ'אבס נדבק חזק לכס השלטון.
תפקוד ממשלו של צ'אבס הוא אסון, למרות המשאבים האדירים העומדים לרשותו. המדינה היא יצרנית גדולה של נפט, ומחירים גבוהים סבסדו תוכניות חברתיות המוניות, אבל הישגיו של צ'אבס הם גרועים ביותר. לא זו בלבד שהפקת הנפט ירדה באופן דרמטי, אלא ששעור האינפלציה, שהגיע לכדי 30%, הוא מהגבוהים ביבשת הלטינו אמריקאית. לאחרונה החמירו הפסקות החשמל שהחריפו את המצב הכלכלי ואת חרדות הציבור. כמו כן, שעור הפשע הגבוה יצא מכלל שליטה. מה שמעורר דאגה רבה בעידן צ'אבס היא צמיחתה של חברה המאופיינת בקיטוב והתמרמרות רבה. צ'אבס נוהג לחלק את העולם בין ידידים או אויבים, אבל בתעשייה כמו הנפט, אשר הפכה יותר פוליטית, בעלי מקצוע יעילים ומאומנים היטב עזבו במספרים גבוהים. לכן, שיקום ביחסים הפוליטיים, בנהול ובבצועים הכלכליים לא יהיה קל.
לאור המצב המתהווה, וההערכה ששנוי פתאומי בשלטון ילווה בגל אלימות, לא מפתיע שמתנגדי השלטון נקטו צעדים עצמאיים להגנה עצמית מפני מיליציות מגובות ומגוייסות על ידי השלטון על ידי השגת נשק, במקרה שהצבא לא יתפקד. האופוזיציה, מתוך תחושה שצ'אבס איננו בלתי מנוצח יותר, העבירה למהלך גבוה יותר את ההתארגנות לבחירות לנשיאות בשנה הבאה. בפברואר 2012, היא מתכוונת לבחור את מועמדה בבחירות מוקדמות פתוחות כדי להתמודד מול צ'אבס. המועמדים הפוטנציאלים הם שני מושלים, הנריקה קפרילס ופבלו פרז, וראש עירית קרקס, אנטוניו לדסמה.
אולם, רוב הפרשנים מסכימים שידו של צ'אבס על העליונה, וודאי שיכול לנצח בבחירות לו התקיימו כיום. אבל האופוזיציה, למרות שהיא מגוונת, היא מאוחדת במאמציה להביס את צ'אבס, ולמעשה יש לה אסטרטגיה אחת להשיג זאת על ידי התכנסות סביב מועמד אחד, גיבוש מדיניות חברתית יותר יעילה, ובניסיון לפנות לתומכי צ'אבס מתונים, שעשויים לתמוך בה.
כעת, קשה לראות את סיומו המהיר של שלטון צ'אבס. הוא עדיין חותם על חוקים ממיטתו בבית החולים, ונראה שהוא עדיין משתמש בטוויטר. כאשר ישוב לארצו, יש לצפות לאלפי תומכים שיברכוהו בתרועות ובחגיגות.האם תמיכה זו תימשך עד הבחירות בשנה הבאה, והאם הן יספיקו כדי להבחר מחדש, זהו עניין אחר. חוסר הודאות הפוליטית שגברה לאחרונה גורמת לרבים – ממתנגדיו ומתומכיו יחד – לחשוש מגורל מדינתם. יחד עם זאת, גם אם מחלתו של הנשיא צ'אבס חמורה, וגם אם יחלים ממנה לחלוטין, ברור שאין תוכנית לרשת אותו, וואקום פוליטי במדינה מקוטבת, עם בעיות כלכליות, חמושה היטב ובלתי ממוסדת כמו ונצואלה תחת צ'אבס, זהו מתכון לצרות. |