Night On The Town                                                         

בעת שהותי בארה"ב היה לי משרד נסיעות והשתדלתי לנצל עד תום את כל ההטבות השמורות לעובדים בתעשייה. נסעתי הרבה במחלקת עסקים ובמחלקה ראשונה.

עד אז חשבתי שמי שנוסע במחלקה ראשונה הוא סתם פלצן ומוכן לשלם יד ורגל בשביל הרושם. מה שגיליתי הוא שבטיסה של 5 שעות מהחוף המערבי לניו יורק או 11 שעות לארץ, טיסה במחלקה ראשונה עושה את כל ההבדל שבעולם, בעיקר בגודל המושב,  המרחב בין המושבים וזווית ההטייה  המאפשרת שנת לילה נינוחה, שלא לדבר על כל יתר הפינוקים. וכן, פוגשים גם אנשים מעניינים...

באחת הטיסות שלי לניו יורק, ישבה לידי אשה צעירה. לאחר ההמראה עשינו הכרה, שמה היה טארה  והתפתחה בינינו שיחה.  היא שאלה אותי במה אני עוסקת ואני סיפרתי לה שאני בענף התיירות  בונה מסלולי טיולים מיוחדים כאלה שאי אפשר לקנות בשום מקום אחר. איזה למשל? ובכן, אמרתי יש לי לקוח שהוא פסיכיאטר במקצועו. בזמן מלחמת ויטנאם סרב להתגייס לצבא מסיבות אידיאולוגיות ונשלח במקום לנהל בית חולים בניו-מקסיקו  אליו הגיעו אינדיאנים מהשמורה הקרובה. הקשר שלו עם האינדיאנים הפך לסיפור אהבה והיום הוא נוסע בעולם ומספר על חוויותיו והחיבור שלו לתרבות העתיקה שלהם.  הוא אמר לי פעם שהחלום שלו זה לארגן קבוצה ולנסוע לאפריקה לפגוש "סונגומה"- שמאנים רופאי אליל , הרבליסטים וגם את ה- flying doctors  . הרופאים שהם טייסים ומגיעים למקומות נידחים ונוחתים בקרחות יער על מנת לטפל בחולים. אז אירגנתי לו את המסלול שביקש.

ובמה את עוסקת? שאלתי. אני לומדת לתואר שני, למדתי מינהל עסקים וכעת אני לומדת חוקי חברות בינלאומיות. רוצה להתמחות בחברות  שבסיס האם שלהם בארה"ב ויש להם סניפים בארצות שונות בעולם. נושא שמרתק אותי. למצוא את הפרצות בחוק ולעשות חיים יותר קלים באופן חוקי. זה פשוט מדהים כמה המחוקקים

במדינות השונות לא שמו לב לפרטים והשאירו חללים ריקים אותם אפשר לנצל במסגרת החוק. למצוא אותם מחדד את השכל, עושה עיסוי לתאים האפורים  ומשאיר אותך ערה וממוקדת . אני כעת בדרכי לניו-יורק לשבוע סטאז' בחברה בינלאומית.

ומה את עושה למחייתך? שאלתי בחוצפה ישראלית טיפוסית. אהה, השיבה זה סיפור כשלעצמו. אשמח לשמוע אמרתי...

"ובכן, " פתחה טארה, " כאשר נרשמתי לאוניברסיטה, ידעתי שאצטרך לעבוד כדי לממן את הלימודים, הורי לא יכלו לעזור לי הרבה, ונראה שאצטרך למשוך את הלימודים מחוסר תקציב.. חיפשתי עבודה כזו שבה אוכל לתמרן עם השעות,  לעבוד יותר בסופי שבוע  וגמישות לגבי עבודה באמצע השבוע. הדבר היחיד שבא בחשבון היה לעבוד כמלצרית. חברה טובה שלי עבדה במסעדה נחשבת, זימנה אותי לראיון והתקבלתי. התכוננתי נפשית לבלות את השנים הבאות בלימודים, עבודה ושינה – לפי הסדר הזה.  לא נראה שיהיה לי זמן ואנרגיה לשום דבר נוסף. הבחירה שלי  לסיים את הלימודים ולעשות את התואר הראשון היתה בעדיפות ראשונה.

אחרי כחצי שנה, באחד הערבים במסעדה, היה לי שולחן שישבו בו שלוש נשים.

נאות מאוד, לבושות בשיק אלגנטי מיוחד, נראו בשנות הארבעים לחייהן,  שקועות בשיחה,  הזמינו יין לבן ומנות שונות של פירות ים. אחת המנות הייתה  לנגוסטינים  שלמים לא מקולפים, ראיתי אותן משתמשות בידיים (שזו הדרך הנכונה לאכול) אוכלות בשקיקה מלקקות  אצבעות ונראה שהן נהנות מאוד . הוספתי להן צלוחיות מים עם פלח לימון לשטיפת האצבעות. הן הודו לי. חשבתי על השילוב הזה של נשים בשלות, אלגנטיות ונהנות מהאוכל בתשוקה גלויה ולרגע נהניתי אתן ביחד.. כנראה שהמבט שלי נח עליהן רגע יותר ממה שנחשב מנומס, כי שלושתן הביטו בי יחד וחייכו. תפסתי את עצמי וחזרתי לעיסוקי. כאשר חזרתי לשולחנן בכדי לפנות את הכלים ולשאול אותן האם נהנו ואם ירצו להציץ בתפריט הקינוחים,  אחת מהן פנתה אלי ואמרה, האוכל נפלא, והשרות גם כן ואנו רוצות להציע לך דבר מה. היא הוציאה כרטיס ביקור ואמרה, שמי סוזנה, ואלה השותפות שלי אנט ורייצ'ל. אם אתה רוצה, התקשרי אלי, נקבע פגישה ונספר לך במה מדובר. לקחתי את הכרטיס, ואמרתי בודאי, אתקשר מחר. תודה.

הן הזמינו קינוח אחד לשלושתן וקפה. אחר כך שילמו את החשבון השאירו לי  100 דולר טיפ והלכו.

כאשר הגעתי הביתה בשלוש לפנות בוקר, הוצאתי את כרטיס הביקור, שהיה בצבעי שחור וזהב ועליו כתוב -   

Night On The Town – Services for business people –

למחרת בצהרים, התקשרתי למספר הטלפון על הכרטיס, וקול נשי ענה, סוזנה? שאלתי, כן,  היתה התשובה, היי אמרתי זו טארה המלצרית ממסעדת פירות הים, ניפגשנו אתמול וביקשת ממני להתקשר, כן, כן, טארה, שמחה שצלצלת, אני רוצה להזמין אותך לבוא למשרד שלנו, מתי נוח לך? האמת, שהיום נראה היום היחיד הפנוי שלי, אחרי זה אני בין לימודים לעבודה בלי זמן לנשום, אם זה בסדר לכן?...כן, בסדר גמור טארה. תוכלי להיות פה בסביבות שש בערב? כן, אמרתי שש זה מצויין, יפה, אמרה סוזנה ונתנה לי את הכתובת. אז מחכות לך בשש. להתראות...והטלפון נדם.

הסתכלתי במראה וחשבתי מה זה הדבר הזה? אני הולכת לפגישה ואין לי מושג על מה מדובר. השעה היתה שתיים, היו לי כמה סידורים, חזרתי, אכלתי משהו וישבתי שעה לקרוא מעט חומר לשעור של מחר. לאחר שהתקלחתי והתלבטתי מה ללבוש, החלטתי שאיני צריכה להרשים אותן, אם כן זה כבר קרה, שמלה קלילה צבעונית ,

היחידה שיש לי, עם נעלי עקב קטן ויצאתי לדרך.

הכתובת היתה באיזור מגורים אופנתי למדי West End Beacon Hill Boston ,  הגעתי לבנין והודעתי לקונסיירג' , הוא צלצל ושאל את "מיז סוזנה" אם לתת לי לעלות, והראה לי  את כיוון המעלית, קומה 15 דירה 155A הוסיף .

עליתי לקומה ה- 15 וסוזנה חכתה ליד המעלית. בואי הכנסי בבקשה.

הדירה היתה גדולה ומרווחת סוזנה הובילה אותי לחלק שלדבריה שמש כמשרד.

סוויטה של 2 חדרים גדולים ומוארים, אשר כללו פינת ישיבה מהודרת, פינת עבודה עם שלושה מחשבים כונניות עץ והרבה עציצים ירוקים.

מה תשתי, קפה,  משקה קר או אולי משהו חריף? משקה קר  תודה עניתי.

סוזנה הביאה מגש עמוס במשקאות וחטיפים  הניחה אותו על השולחן, אנט ורייצ'ל

שישבו בחדר לקחו כל אחת משקה ואז סוזנה פתחה ואמרה. טארה, את בודאי סקרנית מדוע הזמנו אותך לבוא, אז אפיג את הסקרנות ואומר לך שיש לנו בשבילך הצעת עבודה.  ולפני שאומר לה במה הענין, אתן לך מעט רקע.

שלושתנו חברות טובות מזה 15 שנה, כל אחת עסקה בנושא אחר ויום אחד עלה הרעיון להקים עסק משותף כאשר גילינו נישה אשר לא התמלאה – צורך אשר לא ניתן לו מענה, אם תרצי. מדובר באנשי עסקים אשר נוסעים למספר ימים לעיר אחרת לרגל עסקיהם וכאשר סיימו את יום העבודה מוצאים את עצמם לבד . אנשים אשר היו רוצים לאכול ארוחת ערב בחברה נעימה ללא צורך להמשיך ולדבר על עניני עבודה, ללכת אולי להצגה, או מופע או לשבת בבר על כוס  משקה ומוסיקה נעימה.

הדגש הוא על חברה נעימה.  זה ענין שיכל להיות בעיה שלאנשים אשר מארחים אנשי עסקים ובתום יום העבודה עליהם "לבדר" את אורחיהם ביציאה כלשהי למסעדה או כל מקום אחר מה שהופך את הענין לעול לשני הצדדים.

לכן, חשבנו, שנתחיל ע"י פנייה לחברות גדולות, נציע את השרות הזה ונראה מה תהיה התגובה. להפתעתנו הרבה, ולאחר שהסברנו שהענין הוא נקי, אתי וחוקי לחלוטין, היתה הענות רבה. התחלנו שלושתינו ואחרי זמן קצר גייסנו עוד נשים לצוות שלנו. היום הוא מונה 25 נשים ויש לנו הרבה לקוחות חוזרים אשר שולחים לנו הזמנות במיילים  ורוב הפרסום הנו מפה לאוזן.

 רוצה להדגיש שהשעות הן בין  שמונה בערב לשעה אחת לפנות בוקר וגם הלקוחות וגם הצוות מקפיד על התנהלות נאותה ומכובדת – זה תנאי בל יעבור. יש לעיתים שמי מאנשי העסקים רוצה לבלות יום בסיור בעיר או מחוצה לה ומבקש שאחת מבנות הצוות תתלווה אליו, זה אפשרי , ואנו  עושים את כל הסידורים הנדרשים לכך.

האם זה משהו שאת היית רוצה לעשות?

לא ידעתי מה להשיב, זה נראה לי טוב מדי מכדי שיהיה אמיתי…ובכל זאת.

לאחר כמה דקות שתיקה השבתי, ואם אומר שכן,  איך זה בדיוק מתנהל, לאן הולכים מה עושים, מה התשלום …

ובכן,  אם את מסכימה, תגשי למבחן בכתב  וראיון המשך אשר במידה ותעברי אותם לשביעות רצוננו , תלכי לקורס נימוסים והליכות, התנהגות בחברה, קורס המלמד כיצד להקשיב לזולת, אכילה ליד שולחן,  סוגי שתייה ומשקאות אלכוהוליים,  שמות מסעדות, וסוגי האוכל  ריקודים סלוניים, ועוד ידע כללי .וגם  נארגן לך מלתחה של פרטי לבוש לצורך העבודה.

התשלום הוא 500$ לערב ו- 850 $ ליום . בנוסף לכל המתחייב בחוק וכל זה ישולם בתלוש משכורת.

אמרתי שזה נשמע טוב, ואני רוצה "לישון על זה" ואתן להן תשובה למחרת.

נפרדנו בלחיצות יד. לא זכורה לי הדרך הביתה, רק כאשר מצאתי את עצמי מול הבית מוציאה מפתח. התקשרתי לחברתי הטובה נורה, וסיפרתי לה את כל הסיפור. היא כמובן שאלה מיליון שאלות אבל בסוף אמרה לי, לכי על זה ואם זה באמת כזה שווה, אז תמליצי עלי.

6 שבועות לאחר הפגישה התחלתי לעבוד בשביל Night On The Town.

למיפגש הראשון הגעתי כאשר ליבי פועם בחוזקה. קויותי שהאיש יהיה מישהו שנעים להיות בחברתו. ואכן כך היה. גילברט,גבר בשנות החמישים המאוחרות, אנגלי, לקח לי כמה דקות להתרגל למבטא, ג'נטלמן בכל רמ"ח אבריו, איש שיחה מעניין. הוא דיבר רוב הזמן ואני הקשבתי, דבר שפוגג מעט את המתח,  הוא גר כעת באירלנד ועוסק במחקר ההסטוריה של הסכסוך בין הקתולים לפרוטסטנטים.

הטיול הראשון שלי מחוץ לארה"ב היה לאירלנד, כך שסיפרתי לו על רשמי וזה נתן לנו נושא משותף.

כל זה היה לפני 5 שנים, אני עדיין עובדת עבורם, מלאת חוויות, הכרתי אנשים נפלאים, אחד מאנשי העסקים שפגשתי היה כאן שבוע בא לפגוש את משפחתה של ארוסת בנו ויצרנו קשר נפלא וכאשר הוא חיתן את בנו הוא שלח לי הזמנה לחתונה וכרטיס במחלקה ראשונה  להונג קונג.  יצרתי קשרים שבודאי יעזרו לי בעבודתי בעתיד וכמובן, משלמת את לימודי, יש לי בית משלי, קניתי גם בית להורי ועוזרת להם ככל שנחוץ.

Win win situation. טארה הוציאה כרטיס ביקור מארנקה ונתנה לי. יש לנו סניפים

בכמה מדינות בעולם.

בטיסות, אמרה, אף פעם אין לדעת מי ישב לידך...

וואו, אמרתי, אם מישהו היה מספר לי שהוא יודע שיש דבר כזה לא הייתי מאמינה.

מסתבר שהחיים מלאי הפתעות.