אז מה אתם אומרים? יש חיה כזו? האם יש דבר כזה בכלל "האחד והיחיד" או "האחת והיחידה" הממתינים לנו אי שם בעולם ולהם נועדנו?

פעם, כך היה נדמה, היה ברור לכל שהתשובה היא חיובית, אך כיום, בעידן הציני בו אנו חיים רבים פוסלים תפישה זו כקיטש הוליוודי.

מסע בנבכי הקומדיה הרומנטית.

הקומדיה הרומנטית היא אחד הז'אנרים המצליחים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע ובאותה העת, אחד הסגנונות הקולנועיים הפחות מוערכים. ההצלחה של הז'אנר נובעת בין היתר מהשילוב שבין סיפור האהבה, שכמו בכל התאהבות מלווה בהרבה חששות, וספקות  האופפים אותנו לפני הבחירה בבן זוג, שהיא אחת ההחלטות החשובות שמבצע אדם במהלך חייו, לבין הפורקן שנותנות הסיטואציות הקומיות המלוות את התהליך. חוסר ההערכה נובע בעיקר מהקלות בה עלולים סרטים אלו ליפול לתבניות קטשיות. אחת הדוגמאות הבודדות לקומדיה רומנטיות שגם זכתה בפרס האוסקר היא הסרט "חמים וטעים" בכיכובה של מרלין מונרו.

הקומדיות הרומנטיות הקלאסיות של הוליווד בשנות ה40 וה50 יצרו את התבנית המוכרת לכולנו. זוג צעיר, אשר בדרך כלל מגולם על ידי שחקנים מוכרים. הזוג נתקל בקשיים, קשיים שהם בדרך כלל חיצוניים לשניים. כלומר, נובעים בשל התנגדות של דמות סמכותית (הורים) או בשל הבדלי מעמד (עשירים ועניים) או לחילופין בשל הבדלים בין המינים.

במהלך הסרט הזוג לומד להתגבר על המכשולים וההבדלים בכדי להיות מוכן לחיי זוגיות. האישה היא זו שבדרך כלל שואפת לבנות קן משותף בזמן שהגבר חושש לאבד את החופש שלו. האקט או הקרבה המינית בסרטים אלו מסמלים את האיחוד של שתי הנשמות התאמות, אשר מגיע לשיאו בסופו של הסרט בו הזוג מתאחד, אם בטקס נישואין או בסצנת איחוד מרגשת בשדה התעופה וחי מאז באושר ועושר בהפי אנד ההוליוודי הקלאסי.

רבים מאשימים את הוליווד שהיא יצרה למעשה את האופן שבו אנו רואים מערכות יחסים ואת הציפיות הלא ריאליות  שיש לנו ממערכות היחסים אותן אנו מנהלים בחיינו. הוליווד, מציגה את הזוג מתאהב, מתאחד וחי באושר, אך לא מציגה אותו מתווכח מי יקפל כביסה, ייקח את הילד לחוג ג'ודו או משלם משכנתא. הפער הזה בין מה שאנו רואים על המסך הגדול לבין מציאות החיים, כך טוענים רבים, מוביל אותנו לחוש מאוכזבים מהזוגיות אותנו אנו מנהלים ומעלה את אחוז הגירושים.  

החל מסוף שנות ה60 ולאורך שנות ה70  חל שינוי דרמטי בקומדיה הרומנטית. הזוג כבר אינו בהכרח צעיר או מגולם על ידי מגא-סטארים. מושגים כמו "האחד והיחיד" או "האחת והיחידה" נתפשו כקיטשיים ולא רלבנטיים והוחלפו על ידי נסיבות, מקריות וחוסר וודאות. גם המכשולים העומדים בפני הנאהבים השתנו, הם אינם חיצוניים אלא נובעים מהבדלי אישיות ובעיות שבין הזוג לבין עצמו (בגידות למשל).

כך גם התהליך שעובר הזוג במהלך הסרט אינו מכין אותו בהכרח לחיים משותפים, אלא משמש ככלי שבאמצעותו לומד כל אחד מהשניים להכיר את עצמו טוב יותר דרך הקשר הזוגי. גם תפקידי המינים השתנו. האישה אינה בהכרח חותרת לחתונה בכל מחיר ופעמים רבות הגבר דווקא הוא זה ששואף למסד את היחסים. ההבדלים בין המינים אינם מוצאים את פתרונם וסקס במקום לסמל את האיחוד הנכסף משמש פעמים רבות כמכשול (שוב, בגידות). בשל כל אלו בקומדיה הרומנטית החדשה ההפי אנד לא תמיד מתרחש, החלומות והתקוות מתנפצים אל מול הריאליזם ובסרטים לא מעטים הסיפור מסתיים דווקא בפרידתו של הזוג.

אחד המייצגים הטובים של הקומדיה הרומנטית של שנות ה60 וה70 הוא הסרט זוכה פרס האוסקר של אחד מגדולי הקומיקאים בכל הזמנים, וודי אלן. ב1977 עלה על האקרנים הסרט ANNIE HALL. אחת הדוגמאות הנהדרות  לשינוי שחל בקומדיה הרומנטית הוא השימוש הנפלא שעושה וודי אלן בשיר IT HAD TO BE YOU. השיר שהוא שיר רומנטי ברוח הוליווד הקלאסית המדבר על "האחד והיחיד/אחת ויחידה" מושר על ידי דיאן קיטון בפאב אפל ואפרורי למראה כאשר את שירתה מלווים כשלים טכניים, כוסות נשברות וכדומה. הפער בין המילים אותן שרה קיטון לבין המציאות כפי שאנו רואים אותה ממחיש כיצד אלן (והדור כולו) חשו לגבי הוליווד הקלאסית ומסמל את פרידתו של הזוג שתגיע בסופו של הסרט.

בשנות ה80 חל שינוי נוסף. ברוח התקופה התרחש ניסיון לחזור להפי אנד, לסיפור הקלאסי ולאמונה באהבה. כמובן שלא היתה זו הקומדיה הרומנטית של פעם (בכל זאת חלפו 40 שנים), אך סרטים נפלאים כמו WHEN HARRY MET SALLY, ניסו להשיב מעט את הערכים הישנים ולהעניק לנו שוב את התחושה שלא הכל כל כך ציני וריאליסטי כמו שהיה נדמה. הנסיך על הסוס הלבן (או היגואר) עשה קמבק ענק ב"אישה יפה" ועוד שורה ארוכה של סרטים המלווים אותנו עד היום.

מעניין לראות כיצד שיר אחד יכול למלא שני תפקידים שונים לחלוטין בשתי קומדיות רומנטיות שונות לחלוטין. הבמאי רוב ריינר, שביים את הסרט WHEN HARRY MET SALLY, אם במודע ואם שלא לקח את אותו השיר בו השתמש וודי אלן, IT HAD TO BE YOU, אך הפעם בכדי להציג את הארי וסאלי המצליחים להתגבר על כל המכשולים והבעיות שליוו אותם במהלך הסרט ומתאחדים תחת צילה של אהבת המשותפת. השיר, במקרה הזה בביצועו של פרנק סינטרה, חוזר למלא את התפקיד המיועד לו כפי שמספרות המילים המלוות אותו.

האזנה וצפייה מהנה.